מוות- פרולוג

"לא" אמרתי בשקט, מסתירה את הדמעות שלי.

"אין מה לברוח. זה הגורל שלך" הוא אמר בשקט. עיניו הירקות צצו מבין תלתליו החומים.

"זה לא גורלי!" צעקתי, קמתי מהכיסא בסערה.

"זה כן" הוא גיחך.

"אני שונאת אותך!" אמרתי בלחש.

"ואני אוהב אותך?!" הוא צחק.

"לא.." אמרתי בשקט.

"בכיינית" הוא אמר .

"די! שקט!" אמרתי בצעקה.

"את לא יכולה לעשות לי כלום" הוא קם מכסאו וניפח את שרירו.

"מה קורה פה?!" נכנס השוטר עם כוס הקפה ביד.

"הוא-הוא" אמרתי בשקט. הוא יודע מה התכוונתי להגיד.

"הוא אנס אותי"