מה שקרה אחרי סוף המשחק – פרק 5 ( פאנפיק על הנוקמים )

הם ישבו בחוץ, עם המשפחות, אפילו טוני התאושש קצת ויצא החוצה, אן להטטה עם המנגל, והילדים שיחקו ליד הנהר שזרם קרוב מאוד לבית.
באקי התיישב בשולחן צדדי, כוס קולה קרה בידו.
אן הפקידה את תפקיד המינגול בידי קלינט, ופנתה לכיוון השולחן עם שתי צלחות מלאות בכל טוב.

"זה השולחן שדברת עליו?", חייך באקי.
"בצד, בשקט, לבד, כנראה שכן", אמרה, מניחה את הצלחות על השולחן ומתיישבת מצדו השני, "אז מה רצית לומר לי בצהריים במטבח?".
"אהמ…האמת שרציתי להציע לך בדיוק את מה שעושים עכשיו", הוא בחש בצלחתו במבוכה.
אן עצרה באמצע לגימה, "קוראים לזה דייט".
באקי הסמיק.
"אתה לא צריך להתבייש כולם עושים את זה…", אמרה, צוחקת קלות.
הוא צחק גם.

אן נדרכה לפתע, ומקדה את מבטה על הנהר, פתאום היא שמטה את המזלג ודפקה ריצה מטורפת לעבר הילדים, כולם השתתקו פתאום ועקבו אחריה בדאגה.
אחרי רגע שמעו צעקה מכיוונה של פפר: "מורגן!!".
אן זינקה מעל הגדר לתוך המים, ותפסה את הילדה המבוהלת, היא שחתה בקושי אל הגדה הילדה בידיה.
באקי קם גם הוא, רץ אל הגדר, מושיט לה את ידו כדי לעזור לה לצאת מהמים.
היא נגשה אל פפר מושיטה לה את הילדה הרטובה, "תכניסו אותה פנימה, שלא תצטנן", אמרה, מנסה לחמם את עצמה בתנועות ידיים נמרצות, "ותזכירו לי מחר לתקן את הגדר", אמרה ונכנסה פנימה.
ההלם היה ניתן למישוש, הכל קרה בשניות וקשה היה לעכל אם מה שקרה פה היה מציאות או דמיון. פפר חיבקה את ילדתה הרטובה, והכניסה אותה אל הבית כדי להחליף לה בגדים.
סטיב ניגש אל באקי, "תלך אליה?", שאל.
"לא עכשיו", השיב, "אולי אחר כך".

…

"היי".
אן פנתה אחורה משק האגרוף שהייתה עסוקה בו.
"היי", השיבה לו.
"הכל בסדר?", באקי נכנס, הקור בחדר הכושר גרם לו להדק את הסוודר שלבש.
"לא יודעת", ענתה לו, ופניה ושפת גופה אותתו יותר על 'לא'.
הוא נשען על קצה השולחן הסמוך, "מה יש?".
"טראומה, קצת חרדה שעשיתי טעות שהבאתי לכאן את כולם", היא פנתה לחזור אל השק.
"יהיה נחמד יותר להוציא עצבים ביחד עם משהו", הוא פשט את הסוודר, חושף מעבר לחוצה בעלת השרוול הקצר, את יד המתכת שלו.
היא הביטה בו לרגע, ואז אמרה:" תעלה".
הם עלו על בימת האגרוף הביתית שעמדה במרכז החדר הענק.
"יש כלל אחד אבל", אמרה, עוטפת את ידיה בתחבושות, "בלי רחמים".
באקי נעמד מולה מוכן, "אין בעיה".
הם התנפלו אחד על השני, נאבקים בכל סוגי הלחימה שידעו.
אחרי זמן ארוך של היאבקות, הפילה אן את באקי על הרצפה, רגלה השמאלית מונחת בחוזקה על היד התותבת שלו, רגל ימין על שתי רגליו, יד ימין על ימינו, ושמאלה בראשו.
הם היו בתנוחה זו דקה ארוכה, מתנשפים, מביטים אחד בעיני השני.
לבסוף היא התכופפה, ונשקה על שפתיו, וכשבאה להתרומם, שחרר הוא את ידו הימנית, וחזיר אותה בחזרה.
היא שחררה אותו מהלחץ של ידיה ורגליה, והם התנשקו.
אחרי דקה ארוכה, הוא שחרר אותה, והיא נשכבה לידו, עדיין מתנשפים.
"זה לא היה זמן טוב לנשיקה", נשיפת צחוק נפלטה מפיה, היא הפנתה את ראשה לעבר באקי שעדיין שכב לידה, "אין לי מספיק אוויר בשביל עצמי".
באקי צחק.

"היי באק, היי אן", סטיב פגש אותם במדרגות, "אתם מזיעים כמו סוסים, מה עשיתם?".
"כושר", הפטירה אן.
סטיב העיף מבט מנצח לעבר באקי, ובאקי מצדו החזיר לו מבט של 'אתה עוד תשלם על זה'.
אן נפרדה מהם בפתח חדרה, ובאקי וסטיב המשיכו לעבר החדר בו ישנו.