מה שקרה אחרי סוף המשחק – פרק 2 ( פאנפיק על הנוקמים )
באקי צפר מאחור, באמבולנס 'ששאלו' מבית החולים הקרוב.
"יופי, סוף סוף", אן נאנחה, "תעזור להם להוריד את האלונקה, נראה שהם מסתבכים שם", אמרה אן לסטריינג'.
הם הורידו את האלונקה והעלו עליה את טוני, "אני מטפל בזה", אמר סטריינג', הכניס את האלונקה לאמבולנס, והתחיל להתעסק עם המכשירים.
"לאן ניקח אותו? ואיפה אנחנו אמורים להיות עכשיו?", שאל משהו, אן הסתכלה סביבה, היא הייתה מוקפת בגיבורי על, חייזרים, אלים, מותשים עייפים ופצועים, מצב שהיה מצחיק אותה ביום יום, אבל לא עכשיו.
"לא לבית חולים, עד שיעשו איתכם משהו עם כל התקשורת המעצבנת הזאת, הלך על כולכם", ענתה אן, מתחילה לחטט בכיסיה, כמחפשת אחר משהו.
"אז לאן, את יודעת, די נהרס לנו הבית הרגע", הפעם זה היה סאם, נשען על עצם בלתי מזוהה שעמד מאחוריו.
"אל תדאגו… יש לי מקום מתאים", היא שלפה מכשיר שנראה כמו שלט מכיסה, שלא ברור איך הוא שרד את הקרב האחרון, והתחילה להתעסק איתו.
"אנחנו צריכים לזוז!",קרא סטריינג' מתוך האמבולנס.
"עוד… רגע…", היא נערה את המכשיר מעט ודפקה אותו, עד שנשמע צליל כלשהו.
"יופי, דקה ואנחנו בחוץ".
פתאום משום מקום, צץ לו טנדר ענק, בלי נהג.
"מי נוהג בו?", תהה ברוס.
"הנהג האוטומטי", השיבה אן כלאחר יד, "אוקי, אני נותת לאחד מכם את הזכות לנהוג בטנדר, כל השאר מצטופפים מאחורה, אני נוהגת באמבולנס".
באקי התיישב במושב הנהג, " השאלה היא, לאן ליסוע?".
"התשובה היא, אחרי".
באקי גיחך.
פפר נכנסה לאמבולנס ביחד עם סטריינג' וטוני הפצוע, ו-וונדה התיישבה במושב הקדמי ביחד עם אן, באקי נהג בטנדר, לידו ישב סטיב, וכל השאר ישבו בנינוחות במרחב העצום של הטנדר.
הם נסעו, במשך שעה ארוכה, משאירים מאחוריהם הריסות של מה שהיה פעם מתחם הנוקמים, הבית שלהם.
רובם נרדמו, חוץ מסטריינג' ופפר, והנהגים.
"אוקי חברה", אן הרימה את ההנד ברקס, "הגענו".
"הגענו לאן?", באקי, שעצר מאחורי האמבולנס לא ראה.
"הביתה", אן יצאה מהרכב, פונה להוציא את האלונקה מאחור.
באקי העיר בנתיים את כל הנרדמים, והם נעמדו בתדהמה, מול בית ענק ומטופח באמצע שום מקום.
"מה זה המקום הזה?", שאל סטיב בתדהמה, מתעורר עדיין מקורי השינה שלו.
"הבית שלי, אני אסביר הכל בערב, עכשיו כל הפצועים בואו ביחד איתי", היא וסטריינג' גילגלו את האלונקה לעבר פתח הבית, בזמן שכולם נשרכים אחריהם בהפתעה, מנסים לעכל את מה שנחת עליהם.
אן פתחה את הדלת באמצעות טביעת אצבע, והם נכנסו. מבפנים, הבית היה נראה אפילו יותר ענק משהו נראה מבחוץ, "החדר הראשון, כנסו לפה".
הם נכנסו לחדר, מרפאה ענקית שלא הייתה מביישת רופה מומחה, סטריינג' נדהם, "כל זה שלך?!".
"כן, חלק מהציוד קניתי וחלק הרכבתי בעצמי", הם שמו את טוני בקצה החדר, סטריינג' נשאר לטפל בו, שואל מדי פעם איפה ממוקם חפץ מסוים.
"אוקי", אן נפנתה עכשיו לפצועים האחרים, " מה יש פה עוד?".
היד של קאפ הייתה נראית נורא, אן נגשה אליו קודם.
"נתחיל ממך, נעבור לכל השאר".
תגובות (1)
ממש אהבתי את אן, אחלה בחורה:)