מה שקרה אחרי סוף המשחק ( פאנפיק על הנוקמים)
הקדמה:
מלחמת האזרחים.
הקבוצה של קאפ עומדת מול הקבוצה של איירון מן, הקרב עוד רגע מתחיל.
"אתם בטוחים שאתם לא רוצים לוותר על זה?".
קול, של אישה, שבא משום מקום.
"שמעתם את זה?", שאל טוני.
הנהונים נראו ברקע.
"אתם יודעים, אפשר לפתור כמעט הכל אם רק תשבו על כוס קפה ותדברו".
"מי שלא תהיי, תזדהי בזה הרגע", אמר סטיב, עיניו בולשות לכל עבר, מחפשות אחר הדוברת האלמונית.
"אין לכם מה לדאוג, אני בצד של הטובים", קול נחיתה מגובה נשמע, אבל אין אף אחד בסביבה.
"אז אתם בטוחים שאתם לא רוצים לדבר על זה?", פתאום באמצע שום מקום, הופיע בחורה, בין שתי הקבוצות.
"מאיפה צצת?", הם נדהמו, "מי את, מה את, ובשם מי נשלחת?".
"אוקי, מתחילים בטקס הזדהות, אני אן, או אם בא לכם, 'האשה הבלתי נראית', מה אני? מה השאלה המוזרה הזאת? ונשלחתי ע"י… בעצם, שלחתי את עצמי".
"איך ידעת?".
"אם אתם רוצים לדעת קודם תפתרו את הבעיות בניכם".
"הפיתרון היחיד, הוא מלחמה", אמר טוני.
"או-קי, אני את שלי עשיתי", והיא נעלמה.
* * *
*לקראת ארועי סוף המשחק הופיעה אן שוב, והפעם, נשארה עם הנוקמים עד הסוף*
* * *
"פריידי?", שאלה פפר בדמעות.
"תפקוד החיים קריטי".
פפר ליטפה בעדינות את פניו של טוני.
"אוקי, אהבנו את הפוצ'י מוצ'י, אבל אף אחד לא חושב לעשות משהו בעניין הזה?", אן דחפה את פפר בעדינות הצידה.
"תעשי משהו כדי שהחליפה הזאת תפתח".
החליפה נפתחה.
"שמשהו ימצא לי מים וירטיב אותו מיד", אן עצה התחילה בעישויי לב והחייאות, "יש פה עוד מישהו, עם ידע כלשהו ברפואה?".
סטיבן סטריינג' ניגש, "קדימה, תתחיל לעשות את מה שאתה יודע!".
סטיב הגיע מאחור עם גלון מים, "על היד! וכל איפה שאתה רואה כוויה, תשתוף בעדינות את אזור הפנים".
"שמשהו פה יתחיל לזוז!, משהו יכול להשיג לי אמבולנס? עם ציוד? הכי מהר שאפשר".
באקי וסאם ניתקו ממקומם.
"יופי עניינים מתחילים לזוז", אן לקחה את הפיקוד בלי לשאול שאלות, " כל הפצועים הנוספים לשבת בצד ימין, כל השאר לשבת בצד שמאל".
תגובות (2)
טוב, אני די חדשה פה והתבלבלתי בדירוג, אז יצא לי 1 במקום 5, מצטערת :(
הסיפור באמת נחמד, חבל שבאינדגיים החליטו להוציא את כל הגיבורים האהובים שלנו החוצה והרגו את טוני:(
טוב שבפאנפיקים הם ממשיכים לחיות:) תודה על הסיפור!:)
תודה על התגובה המעודת , גם אני נורא התבאסתי ומזה הגיע הרעיון לסיפור, אני מקווה שתוהבי את ההמך ותמשיכי להגיב, זה עוזר לי מאוד