מבוך המוות פרק 6

עצמתי את עיניי ,כבר שום דבר לא היה חשוב לי . דימיינתי חומה שנשברת ומתרסקת .
חומה שנישברת באורך פלא , ואפילו דימיינתי אותה נמסה .מה לא דימיינתי כדי להינצל?
עבר הרבה זמן ,אני אפילו לא יודעת כמה זמן הייתי עם עיניים עצומות , לא ידעתי אם שברתי את החומה או לא .
ואם לא …אולי אני כבר מתה?
"החומה!!" התעוררתי בצעקה , כאב לי הראש והרגשתי מסוחררת .
"מה קורה פה?" שאלתי בלחש
הוא חייך חיוך רחב ומצמרר וחיבק אותי חזק
"עשית את זה" הוא לחש והרפה מחיבוקו
"אבל רגע … מה עם המלאך? הוא מת?"
"לא"
"אז מה אנחנו עושים פה?"
"המלאך לא מת .הוא נשאר ביער שדימיינת אבל במוקדם או במאוחר הוא ימצא דרך להגיע גם לפה …יש לו מספיק אנרגיה לעבור "
"אבל אם זה היה רק בדימיון שלי ,איך הוא יכול לעבור לדמיון שלך?"
"שמעת פעם על חורי תולעת?"
"לא"
"אלא חורים בזמן וביקום שדורשים המון המון אנרגיה כדי לעבור בין החורים האלו , ולמלאך אין מספיק אנרגיה בשביל זה "
"אז אנחנו מוגנים"
"אבל למאסטר יש"
"אז מה נעשה ? נשב פה ונחכה שהמלאך יצבור מספיק אנרגיה ויעבור דרך החור לפה ויהרוג אותנו?"
"האם כבר הזכרתי שאנחנו מתכוונים להמשיך ללכת?"
"לא לפני שתשמעו אותי " נשמע קול צורם מהשמיים האפורים והקודרים .
הוא הסתכל למעלה בלחץ רב
"אוי נו קדימה , אתה יכול לקרוא בשם שלי עכשיו כשכולם פה יודעים אותו "
"מאסטר" הוא קרא בקולו הנמוך
"ילד טוב .. עכשיו אלנה .. נכון? ככה קוראים לך?"
"רבקה"
"כן ,כן, מה שזה לא יהיה . איך היה ליברוח ממלאך בוכה ? כי הדוקטור כאן כבר חווה את "החוויה" הזאת הרבה פעמים , את יודעת .. להציל את העולם וכ'ו"
"מה אתה חושב?"
עניתי לו בחוצפה . האמת .. לא פחדתי ממנו . הרגשתי גועל ותועבה כלפיו , אולי אפילו רחמים . בן אדם שכולא בן אדם אחר רק כדי להתעלל בו זה רוע לב . זה מצחיק לחשוב על זה אפילו כי הם לא בני אדם . המאסטר הזה כל כך חכם , הוא חושב שהוא הולך לנצח במבוך המוות . אבל זה לא יקרה .
רגע אחד… מה זה מבוך המוות? מה עובר עליי לזעזעל .
"אני לא חושב…אני יודע"
"אז למה אתה שואל?"
" את אוהבת להתחכם .. קלטתי אותך"
הדוקטור הסתכל עליי בהלם וראיתי במבטו את תהייתו , כאילו הוא רוצה לישאול אותי בטלפתיה "איך העזת?"
אבל הוא לא יכל להגיד אז הוא רק רמז לי זאת במבטו . חייכתי אליו והוא אליי בחזרה , כאילו בחיוכו הכובש רומז לי " לכי על זה"
"יש פה אהבה .. או שאני מדמיין דוקטור?"
"מאסטר .. נכון? ככה קוראים לך נכון ?"
"אל תשחקי איתי משחקים אלנה "
"אתה יודע להבדיל בין אהבה לשנאה? לא,נכון? אבל אתה מתמחה בשנאה ובאיבה וטינה . אני בספק אפילו אם אתה יודע מה זאת אהבה "
"את תופתעי לגלות ש.." הוא התחיל לומר אבל קטעתי אותו
"תפתיע אותי "
הוא שתק לרגעים אחדים ואז המשכתי את דבריי , הרגשתי צורך להטיח בפניו את כל מה שאני חושבת עליו
"כי אתה אף פעם לא תרגיש אהבה , גם לא חיבה או חברות , כי בלב שלך יש מקום רק לשנאה ולפגיעה באחר , רק כדי להיות מעל כולם , אבל צר לי להודיע לך מאסטר יקר , אתה בדיוק כמו כולם רק שאתה חייזרי יותר "
"את יודעת שאת הולכת למות נכון?"הוא אמר בצחקוק קל
"אתה יודע שאתה תפסיד נכון?"
"במלחמת ההתחכמויות הזאת .. ממש לא "
"אתה יודע טוב מאד במה "
היה שתיקה ארוכה עד שניפלט מפי
"דסדמונה חוזרת"
והוא לא ענה יותר
"למה את מתכוונת יפסיד?" הדוקטור שאל בבילבול מתמשך
"אתה לא חושב שאני זאת שצריכה לשאול את השאלות כאן?"
הוא שתק למשך זמן עד שקטעתי את מחשבותיו
"מי זאת דסדמונה?"
"אני מניח שאת אמורה לדעת "
"תתפלא .. אני לא "
הוא שתק בעצב למשך זמן ארוך וכבר הבנתי שכניראה לא אקבל תשובה לשאלתי .
"דרך אגב …." הפרתי את השקט
"לא קוראים לי רבקה "
"למה שיקרת?"
"רציתי להיות בטוחה"
"במה? שאני לא משוגע עם תא משטרה באמצע מדבר?"
צחקתי בקולי קולות מכיוון שהוא כן . אבל בכל מיקרה לא רציתי לגלות לו את השם שלי . הוא מוזר , אמא שלי נתנה לי אותו כשנולדתי .. אבל מכיוון שנטשה אותי .. אני לא רוצה לישמוע יותר ממנה . ובטח שלא לינשוא את השם שהיא בחרה . אז פעם ראיתי תוכנית טלוויזיה שמאד אהבתי על גיבורה בשם רבקה . היא חזקה , אכפתית , סובלנית ומדהימה . על אף שהייתה דמות מצוירת , תמיד חלמתי שיום אחד אהיה כמוה . ואז כמובן החלטתי שמאותו היום קוראים לי רבקה .
"מה ? את עדיין חושבת ככה ?"
"בכל מיקרה דוקטור , אל תרגיש נבגד .. כולם קוראים לי רבקה שזה השם שבחרתי לעצמי "
"אז איך קוראים לך באמת?"
"איך היית רוצה שיקראו לי?"
"רבקה "
"מצוין , אז אז קוראים לי רבקה"
הוא חייך אליי שוב את החיוך המצמרר שלו והרגשתי כאילו אני בשמיים . ליתר דיוק בגן עדן .
אבל אופס .. אני באמת בשמיים .
"קדימה בואי נמשיך"
הוא המשיך להסתכל וליבחון אותי לכמה שניות ואז המשיך ביחד איתי .
המשכנו ללכת בשתיקה קילומטרים , על קילומטרים , על קילומטרים והתעייפתי מאד עד שהגענו לסוף המבוך ….ניראה לי?
"זה הסוף"