לעזאזל איתו – פרק 1

"לא. תעזוב אותי. מה אתה עושה" צעקתי עליו וניסיתי להתחמק מאחיזתו הקשה.
"א…א.. תפסיקי ! " הוא פקד עלי והדק את האחיזה.
הבטתי בעיניים שלו. כבר לא היה אכפת לי מה יש בתוכן.. עצמתי את עיניי כדי לא להישאב אליהן אבל אז.. הרגשתי את השפתיים שלו על שלי. מנסות למצוא פתח לתוך הפה שלי. אבל לא יכלתי לתת לו. ניתקתי אותו מעלי וברחתי.
לא עזר. הוא שוב תפס בי וחבט אותי בקיר. "מה נראה לך את עושה??" נחנקתי לרגע..
"אני שונאת אותך.." פלטתי. הוא קפא.. ניצלתי את זה וברחתי חזרה לבית שלי.. הבית שממנו הבן אדם הזה הוציא אותי. התרווחתי על הספה .. עצמתי עיניים.. לא לבכות .. לא.. ל..א. אני לא יכולה. הוא דפוק. הוא .. הוא.. ונרדמתי.

~ חודשיים לפני כן ~
"אוחחח בוקר" התרגזתי לעצמי בשקט וניסיתי למצוא את המכנס שלי עם עין אחת פקוחה. צרחתי כשראיתי אותו על המיטה. סליחהסליחה. סתמתי את הפה שלי כשנזכרתי מה היה אמש וכשראיתי אותו מבוהל.. חייכתי אליו.. הוא חייך חזרה והלכתי לשטוף את פני. "לואי, החולצה שלך" – יצאתי אליו עם החולצה ביד, צוחקת טיפה. אבל אז.. הוא לא היה שם. שמעתי קול מכונית מתרחק. הצצתי מהחלון ו.. ו.. ראיתי אותו פשוט.. נ..נוסע .. זרקתי את החולצה שלו לפח תוך כדי שאני מנגבת לעצמי את הדמעות.

טרפתי כמה ביצים לתוך המחבת וערבבתי אותן בתוכו. דפיקות בדלת. החלטתי להתעלם. כנראה הבן אדם הזה רוצה חזרה את החולצה. שילך. מי צריך אותו. הדפיקות נמשכו. התקשרתי ללואי כדי לומר לו שאין לי כל כוונה לראות שוב את פניו. אבל לא. הוא לא ענה ונאלצתי לפתוח את הדלת לנער בן … לא הייתי נותנת לו 16 והבטתי בו.
"כן?" שאלתי בדרישה.
"אפשר להכנס?" הוא דחף את האף שלו אל תוך הבית.
צעדתי צעד לאחור וטרקתי בפניו את הדלת.
צרחה נשמעה מבחוץ ואני חייכת לעצמי. "לא, אי אפשר להיכנס"
"היית אומרת" הוא אמר בטון נעלב.
"לא היית מקשיב" עניתי בלי לטרוח לקבל תשובה
"את לא מכירה אותי"
"ראית אותך פעם במועדון. עם לואי. אם אני לא טועה … ריחרחת לו"
"אני לא גיי!" הוא הרים את הטון וכמעט נחנק
"לואי לא גיי. ואתה זה שרוצה שהוא יהיה. תתרחק ממנו והכל יהיה טוב"
"כ……ן? וואלה ?" הוא שאל בהתעניינות.
"כןכן"
"אז… מעניין למי הוא ברח הבוקר והשאיר במקרה את החולצה שאני המדהים, הנהדר, המופלא-"
"בסדר. הבנו" קטעתי אותו. "אתה לא הולך לקבל אותה"
"אוווווווווו מישהי פה מאוהבת יותר מדי אני רואה"
"לא. היא בפח" עניתי בפשטות.
"מה היא.. ?" הוא אמר באיום
"בפח"
"זאת פאקינג החולצה שלי שעלתה לי 300$ מקסטרו" קולו התחלף במשהו רציני יותר ..
"חשבתי שאתה לא גיי" המשכתי בשלי.
"תביאי לי אותה עכשיו !"
"אני לא מתכוונת לחטט בפח" פתחתי לו את הדלת וסימנתי לו לכיוון המדרגות.

אחרי שתי דקות הוא יורד משם עם … "מה לעזאזל אתה עושה"
"איי לייק איט" כולו היה מכוסה בחזיות שלי.
"תחזיר את זה!" צעקתי ונהייתי אדומה.
"המממ חולצה.. מוכר לך ?"
עליתי למעלה וזרקתי לעברו את החולצה. עלק לא גיי. הסתכלתי עליו משליך את כל החזיות לרצפה ופונה לכיוון הדלת "א… זה רק אני או ש… ריח שרוף ?" הוא ציחקק לעצמו טיפה ויצא בלי שום מילה נוספת.
"אוחח יופי לי" כיביתי את הגז וחשבתי .. על הלואי הזה.. שאפילו לא העז לבוא.. פחדן. זה מה שהוא.