לא התכוונתי

היום עשיתי את הדבר הנורא ביותר שיכולתי לעשות לחברה,הדבר הנורא ביותר שיכולתי לעשות לפרי וידעתי שהוא נורא,אבל בכל זאת עשיתי אותו,לא יכולתי לשלוט על עצמי,זה לא היה עניין של מחשבה,זה היה עניין של רגשות,ולא רק אני אשמה בעניין אלא גם הוא,הוא שמהרגע הראשון שראיתי אותו,גרם לי להרגיש כאילו אני הכי מושלמת בעולם,כאילו לא חסר לי דבר,גרם לי להרגיש מרוממת,ושמחה,גרם לי להרגיש מאושרת,וגם הוא,הוא הרגיש אותו הדבר,מהרגע הראשון שנפגשנו,התאהבנו,זאת הייתה אהבה ממבט ראשון,אהבה אסורה.
וזה כל כך כואב,שהאהבה שלנו אסורה,וידענו שאם האהבה שלנו תתממש זה יהיה דבר נורא,זאת תהיה בגידה,בגידה בפרי החברה הכי טובה שלי,ובשבילו בגידה בחברה שלו,במי שהוא היה אמור לאהוב,במי שהייתה אמורה להיות האחת שלו,אז גם לו יש חלק נכבד בסיפור,גם לו,לזאין,אבל אפילו שאני יודעת שגם לו יש חלק ניכר באשמה,אני מרגישה,שבעוד רגע,אני אקרוס על רגליי תחתיה,היא יושבת על כתפיי ואני לא מצליחה להתנער ממנה,זאת הרגשה כל כך מגעילה,אבל אין לי דבר לעשות בעניין,כי המעשה שגרם לאשמה להגיע היה מגעיל בעצמו,אלה רגשות כל כך מעורבבים,מצד אחד אני כל כך כועסת על עצמי,אבל מצד שני לא יכולתי לעצור את עצמי,ואני לא מתחרטת על זה,כי אני אוהבת אותו,באמת אוהבת וגם הוא אותי,אבל אם פרי תגלה על זה,זה יהרוס אותה,מי שאהבה,בחר להיות איתי,בגד בה,איתי,מי שאמורה להיות החברה הכי טובה שלה,אבל ברור שצורת התנהגותה לא מצביעה על דבר כזה בכלל,היא מצביעה על אויבת,כי הרי רק אויבת תעשה לה דבר כל כך נורא,אני שוקעת בעצמי,ראשי מבולבל,ואני לא יודעת כבר מה לעשות,כי אני לא מתחרטת על זה שאני אוהבת אותו,אני מתחרטת על זה שעשיתי משהו שאסור,ואני לא מצטערת על זה שיש לנו דבר כזה בין שנינו דבר שנקרא אהבה,אני מצטערת שבגדתי בחברה הכי טובה שלי,האמת שאין לי בכלל זכות לקרוא לעצמי,החברה הכי טובה של פרי,כי ברור כשמש שאני לא מתנהגת כאחת כזו,אני נמצאת כאן כעת בראש מהרהר,ואני לא יודעת איך להוציא את עצמי מהמצב הזה,מצב שבו חברות ניצבת אל מול אהבה,כי אם אני אבחר באחת אני אאבד את השנייה…..