כנראה שהוא בן דוד שלי… (7)

~תרדו ל'רציתי להוסיף' :)~

תהנו :)

~ בוקר יום הטיסה ~

נק מבט מלודי:

עוד שעה בערך אנחנו אמורים להיות על המטוס. עכשיו. אני, שירה, עדן, מאי וגרייס מסתובבות בדיוטי פרי בשביל סתם להעביר את הזמן, אחרי משהו כמו חצי שעה שהסתובבנו שירה ראתה מהזווית של העין שלה את העמדה של הבשמים, היא משכה את היד שלי ורצה, אני ללא ברירה נגררתי אחריה. הגענו לעמדה וראיתי שהיא חיפשה משהו 'מה את מחפשת?' שאלתי אותה בזמן שאני משפשפת את מפרק היד שלי בגלל הכאבים והלחץ ששירה הפעילה על היד שלי
'מצאתי!!!!' היא צעקה, התקדמתי לכיוונה והסתכלתי לאן שהיא הסתכלה קופסא ורודה ועליה מצוירים 5 פרצופים מוכרים להחריד, אך לא הצלחתי לשים את האצבע על מי אלה, הורדתי את הקופסא ובחנתי אותה מכל הצדדים, ראיתי שכתוב עליה 1D הנחתי את הקופסא למדף ונאנחתי
'אין לך כבר את הבושם הזה?' שאלתי את שירה שנראתה חסרת נשימה
'לאאאא!!!!!! את חושבת שאם היה לי את הבושם לא היית יודעת?!' היא חצי צעקה
'טוב. סליחה!' אמרתי והרמתי את הידיים בצורת כניעה.
חזרנו אל שאר הבנות. 'לאן נעלמתן?' גרייס שאלה
'שירה משכה או…' התחלתי להגיד אבל 'ראיתי.את.הבושם.של.הבנים!!!!!!!!!!' שירה התפרצה פתאום ' אאוץ' מפגרת. הרסת לי את האוזן' מאי שעמדה ליד שירה אמרה ונתנה לה מכה בראש מאחורה.
'לא מפגרת את תהרסי לי את הבייביליסס!!! מה אני יעשה עכשיו????' שירה צעקה ואנחנו צחקנו,
'מה קרה??? ליאממו שלך יראה אותך בלי בייביליס??? אוי ואבוי!!!' עדן אמרה בדרמטיות.
'בנות. בואו אנחנו צריכים לעלות למטוס' מייק בא ואמר לנו
'אומייגאאאדדדדד אמג אמג אמג!!!!! הולכים לראות את וואן דיירקשן!!!!! אוומיייגגאאאדדדדד!!!!!! אני לא יכולה לנשום תעזרו לי!!! שירה צרחה וקפצה.
'היא תמיד ככה?' יערה שאלה אותי בשקט באוזן
'רק כשזה מגיע לוואן דיירקשן. אבל בכללי כן. כי כל דבר אצלה קשור לוואן דיירקשן' אמרנו וצחקקנו.
עלינו למטוס, אני ישבתי ליד החלון, עדן לידי, לידה שירה ולידה מאי.
מישראל לבריטניה זה בערך שעתיים או 3 שעות טיסה. ככה שיש לי קצת זמן לישון.

נק' מבט הארי:

אמא, ג'מה ואני ישבנו במטבח. ג'מה לא הפסיקה לדבר על כמה שהיא מתרגשת שהם באים ואני ניסיתי לשאול שאלות כדי לדעת עליהם קצת בשביל לא לצאת מפגר.
אז אני יודע שיש את מייק, מלודי, גרייס ומאט. אמא סיפרה לי שאני ומאט היינו חברים ממש ממש טובים כמה שאפשר ואז הם עברו לישראל והיה קצת קשה לשמור על קשר ביינינו כי בסך הכל היינו ממש קטנים. הרגשתי ידיים רכות עוטפות אותי מהגב ונשיקות רכות על הכתף. 'מה קורה בייב?' היא שאלה, השתחררתי מהידיים שלה והסתובבתי אליה, הצמדתי אותה אליי ונשקתי למצחה 'הכל טוב בייבי. את מתרגשת?' שאלתי
'כןן. כלכך!! אני לא יודעת למה לצפות' היא אמרה כשחיוך גדול על שפתייה היפות,
'גם אני מתרגש בייב. את מבינה שאת מכירה את בת דודה שלי ואני לא??' אמרתי לה וכולנו צחקנו
'מעניין מאוד למה אדון סטיילס פה לא מכיר אותה.. מאוד מאוד מאוד מעניין אפילו' אור אמרה. היא באה להמשיך את המשפט אך היא נעצרה על ידי ג'מה שצעקה שצריך כבר לצאת לקחת את כולם משדה התעופה.
'תרגעי ג'מה. הם ינחתו רק עוד משהו כמו שעתיים, לפני שעה דיברתי עם ברנדון וזה היה שקראו להם לעלות לטיסה' אמא אמרה לה. אני ואור צחקקנו קצת ויצאנו מהמטבח לכיוון כולם שישבו בסלון וראו סרט

נק' מבט מלודי:

התעוררתי לקול הכריזה שהגיעה מהרמקולים "נוסעים יקרים נא לחגוראת חגורות הבטיות אנחנן עומדים לנחות" שמתי לב שראשה של עדן על הברכיים שלי, הערתי אותה בעדינות והסברתי לה שתכף נוסעים והיא כנראה לא התעוררה מהכריזה.

ירדנו מהמטוס ושאפתי את ריחה של לונדון לתוך אפי. מייק בא מאחורי ונתן לי חיבוק 'מתרגשת אחות קטנה? את עומדת לפגוש את כולם עכשיו' הוא אמר
'לא את כולם.. אני כבר פגשתי את אן וג'מה כשהם באו לבקר בישראל.. רק הארי לא היה שם כי הוא כנראה היה בסיבוב הופעות או משהו..' אמרתי לו.

עלינו לרכב הגדול שאבא השכיר ונסענו למלון.

נק' מבט אלינור:

הסרט נגמר ואני אור שישבה לידי הסתכלנו אחת על השניה במבט של ~זה סוף סוף הולך לקרות~ אנחנו סוף סוף הולכות לפגוש את מל אחרי כמה שנים שלא ראינו אחת את השניה ולא שמענו אחת מהשניה. אן נכנסה לסלון ואמרה 'אנ צריכה שתקשיבו לי שניה כולכם' 'מה קרה אמא?' הארי אמר
' ג'מה שבי' אן הורתה לג'מה
'מה קרה אמא? את מלחיצה אותי!' ג'מה אמרה לה
'לא אין מה להילחץ.. זה פשוט ש.. אנחנו.. אנחנו לא הולכים לפגוש אותם.. לא היום בכל מקרה' היא אמרה.
'מה?? למה??' אני אור וג'מה אמרנו ביחד,הסיטואציה הייתה דיי מצחיקה ובמצב אחר היינו נותנות כיפים לפחות אם לא חיבוק. אבל לא היינו במצב של.. היינו יותר מידי בשוק בשביל זה.
'חלה טעות.. אני חשבתי שאנחנו אמורים לקחת אותם משדה התעופה.. אבל ברנדון אח שלי השכיר רכב והם כבר נסעו למלון. אז כנראה אנחנו ניסע מחר או מחרתיים ללונדון' אן אמרה, ואנחנו נשארנו פעורות פה.