כל החבר'ה הצעירים #5

פרק 5: שיקויים

שישי, עשרה בספטמבר, 1971

בסוף שבוע השיעורים הראשון שלו, רמוס איבד עשר נקודות בית, למד לחש אחד, וצבר עוד חבּורה; הפעם על סנטרו.
השיעורים הראשונים היו בסדר – הם היו היכרות, ובעוד שלילי אוונס בילתה כל שיעור בשירבוט קדחתני של דפים על גבי דפים של הערות, אף־אחד אחר לא נראה מוטרד מדי. נקבעו להם כמה שיעורי־בית פשוטים, אך רמוס תכנן להעמיד פנים שהוא שכח לרשום זאת לעצמו אם מישהו יבקש.

שיעור 'לחשים' היה המרגש ביותר – הפרופסור הקטנטן כישף ערימה של אצטרובלים כך שיסתובבו בחדר, לשמחת כולם. לאחר כמה ניסיונות, לילי הרחיפה את האצטרובל שלה לפחות מטר באוויר, וסיריוס גרם לשלו להסתחרר כסביבון – עד שיצא משליטה וניפץ את החלון. לג'יימס, פיטר ורמוס היה פחות מזל, אבל רמוס היה בטוח ששלו קפץ פעם או פעמיים.

שיעור 'שינוי צורה' היה מעניין לא פחות, אבל הרבה יותר רציני, שהרי הובילה אותו פרופסור מקגונגל. לא תהיה כל עבודה מעשית במהלך השבוע הראשון, היא הסבירה, אבל נתנה הרבה שיעורי בית כדי לאמוד את יכולותיהם.

שיעור 'תולדות הכישוף' היה איום, וככל שפחות יאמר עליו כך ייטב. רמוס נאבק לא להירדם כאשר פרופסור בינס, רוח הרפאים, ריחף במעלה ובמורד המעברים, מונה במהירות תאריכים ושמות של קרבות. גם הוא נתן שיעורי בית – שני פרקי קריאה. סיריוס גלגל את עיניו ומלמל על־כך לג'יימס,
"בטוח שכולם כבר סיימו את 'תולדות הכישוף'. זה חומר לילדים." ג'יימס הנהן, מפהק. רמוס חש בחילה. הוא עדיין לא פתח אפילו אחד מהספרים שבארונו, מלבד קריעת העמוד הראשון של 'שיקויים לשנת הלימודים הראשונה', כדי לירוק לתוכו את המסטיק שלעס.

למעשה, הוא ציפה לשיעור 'שיקויים', בתקווה לפחות לראות משהו מתפוצץ, כמו בכימיה. אבל, התברר, שזה כרוך גם בכמות עצומה של קריאה, ואפילו גרוע מכך, הם נאלצו לחלוק את השיעור עם תלמידי השנה הראשונה של סלית'רין. הפרופסור שלימד שיקויים היה עליז באופן מרגיז, ולקח לו כמעט חצי שעה רק לקרוא את רשימת השמות.

"בלק, סיריוס – אהה, הנה אתה! אני די מופתע מהמיון, נערי, די מופתע! כל אחד ואחת מבנֵי בלק היו בביתי מאז שהתחלתי ללמד! אל תיקח את זה אישית, סיריוס הצעיר, אבל אני מצפה ממך לגדולות!"
סיריוס נראה כאילו הוא רוצה שהאדמה תבלע אותו.
סלגהורן המשיך לקרוא שמות.

"פוטר ופטיגרו, אה? ובכן, יחד עם מר בלק, יש לכיתה הזו אילן יוחסין די מרשים, אה? בואו נראה… לופין! הכרתי את אביך; לא משלי, אבל כלוחם דו־קרב – הוא היה ממזר גדול. עסק מסריח…"
רמוס מצמץ. הוא תהה אם סלגהורן יודע שהוא איש־זאב. כל הכיתה הסתכלה עליו. נכון לעכשיו, הם כבר ידעו שהוא גדל בבית ילדים, ושאביו היה קסום (רמוס חשד שפיטר סיפר להם); אבל אף־אחד לא העז לשאול אותו הרבה מעבר לכך. נראה שהסתובבה שמועה נוספת, שהוא אלים ואולי חבר בכנופיה. הוא היה בטוח שגם ג'יימס וסיריוס מעודדים את זה, אם כי גילה שלא ממש אכפת לו.

למרבה המזל, סלגהורן רצה להתחיל בעבודה מעשית בהקדם האפשרי,
"הדבר הטוב ביותר זה פשוט להתחיל לעבוד!" הוא חייך, "עכשיו, אם נעבוד ארבעה על קלחת, תוכלו כל אחד בתורו לעקוב אחר השלבים…"
כולם נקראו להתחבר – ג'יימס, סיריוס ופיטר השתלטו מיד על הקדירה בחלק האחורי של החדר, ואליהם הצטרף נתנאל קווינס מסלית'רין, שהכיר את פוטר ופטיגרו מהבית. רמוס החליט פשוט להמתין עד שכולם יתקבצו, ואז לבדוק אם הוא יכול להתחמק ולהסתובב סתם־כך בכיתה למשך שארית השיעור.

לא היה לו מזל שכזה.

"רמוס! אתה יכול להצטרף אלינו!" תפסה לילי את פרק כף־ידו ומשכה אותו אל קדירה שחלקה עם סוורוס סנייפ -חברה בעל האף הארוך, שרמוס פגש ברכבת- ועם גאריק מולסיבר, ילד פראי בעל אף סולד, שרמוס קצת פחד ממנו.
לילי כבר החלה לפעול, מניחה את כל המרכיבים ומחממת את הקדירה בזהירות. היא הביטה בספר של סוורוס, שכבר היו בו הערות משורבטות בכל השוליים.

"הנה משושי החילזון המיובשים." לילי ניערה צנצנת זעירה. "אני חושבת שאנחנו צריכים שבעה מיליליטר…"
"את יכולה להיות די נדיבה איתם, לילי, בסך הכל הם לא מוסיפים הרבה." העיר סוורוס, נשמע משועמם.
לילי מדדה אותם בכל מקרה והוסיפה אותם באיטיות לתוך החליטה המבעבעת. לאחר מכן לקח מולסיבר את הספר וערבב במשך חמש דקות, תוך־כדי־כך שהוא מקבל הוראות מסוורוס באיזו מהירות ולאיזה כיוון לבחוש. ואז הגיע תורו של רמוס. לילי נתנה לו את הספר. הוא בהה בדף. הוא יכול היה לראות שמדובר בהוראות, והבין אולי חצי מהמילים. אבל בכל פעם שחשב שהצליח לתפוס אותן, נראה היה שהאותיות זזות על הדף והן אבדו כל פעם מחדש. לחייו התחממו והוא חש מעט בחילה. הוא משך בכתפיו, מסיט את מבטו.

"אוי תזדרז, " התפרץ סוורוס, "זה לא כאילו זה קשה."
"עזוב אותו בשקט, סוו," נזפה לילי. "הספר מכוסה בהערות שלך, לא פלא שהוא לא מצליח למצוא את המקום. הנה, רמוס," היא פתחה את ספר השיקויים שלה, שהיה חדש לגמרי.

אבל זה לא עזר. רמוס משך בכתפיו,
"למה שלא תעשה את זה אתה, אם אתה כל־כך חכם." הוא ירק על סוורוס.
"הו מרלין," שפתיו של סוורוס התפתלו, "אתה יודע לקרוא, נכון? כלומר, אפילו בבתי ספר של מוגלגים מלמדים את זה."
"סוורוס!" התנשפה לילי, אבל לנער הזחוח כהה השיער לא הייתה הזדמנות להגיב – רמוס השליך את עצמו מעל השולחן אל פרצופו של סוורוס, באגרופים מונפים. רק אלמנט ההפתעה היה לטובתו – מולסיבר תפס את הצווארון שלו, משך אותו לאחור, והכניס אגרוף לפניו תוך שלוש שניות.

"הפסיקו!" רעם סלגהורן. כולם קפאו. המורה השמנמן לשיקויים התפרץ בסערה, "קומו שניכם!" הוא צעק על הנערים שהיו על הרצפה. סנייפ ורמוס קמו על רגליהם, מתנשפים. סנייפ נראה גרוע בהרבה, שערו פרוע ודם ניגר מאפו. סנטרו של רמוס די כאב במקום שבו מולסיבר פגע בו, אבל מלבד מדים מקומטים הוא היה בסדר.

"הסבירו את עצמכם!" צעק סלגהורן. שניהם השפילו מבט; מולסיבר חייך; לילי בכתה. "טוב מאוד," אמר המורה בעצבנות, "ריתוק לשניכם, למשך שבועיים. עשר נקודות מגריפינדור ועשר מסלית'רין."

"זה לא הוגן!" אמר ג'יימס לפתע, מאחור, "זה צריך להיות פי שניים מסלית'רין, הם היו שניים נגד אחד!"

"מהמקום שבו עמדתי, היה זה מר לופין שהתחיל את זה," ענה סלגהורן, אך הניד בראשו, "ובכל זאת, יש משהו בדבריך – מולסיבר, חמש נקודות על שהרבצת לרמוס. אלימות אינה פותרת אלימות, אתה יודע, כפי שאמרתי גם לאחיך הבכור מספר פעמים. העלמה אוונס, קחי בבקשה את מר סנייפ למרפאה. לופין, אתה יכול לנקות את הבלגן שעשית."

רמוס לא ידע לחשי ניקוי, כך שנאלץ לנגב באופן ידני. סלגהורן הכריח אותו לנקות את דמו של סנייפ אפילו מהרצפה. לרוע המזל, היה זה זמן קצר כל־כך אחרי הירח המלא, וריח הברזל העשיר של הדם גרם לבטנו לנהום.
ג'יימס, סיריוס ופיטר חיכו לרמוס בחוץ לאחר סיום השיעור.

"זה היה מבריק ממש, חבר," טפח ג'יימס קלות על זרועו של רמוס, "איך שפשוט נכנסת בו!"
"מולסיבר היה כאן קודם והתרברב, מספר לכולם מה סנייפ אמר," הוסיף סיריוס. "עשית את המעשה הנכון – איזה חלאה."
"הוא סיפר… לכולם?" רמוס גנח.
"אל תדאג, כולם בצד שלך," אמר ג'יימס, "טוב, חוץ מהסלית'רינים."
"כן, ולמי אכפת מהסלית'רינים?" חייך סיריוס, "קדימה, עוד מעט ארוחת הערב – רעב?"
"גווע," חייך רמוס בחזרה.