יומני הערפד פרק 9

•פרק 9•

•דיימון•
התנעתי את המכונית ויצאתי לדרך. חצי דרך חשבתי על תוכנית חלופית למקרה שאת זו שיש לי לא תצליח. אנזו שומר על דברים טוב, בטוח הוא שם מלכודת. צלצול הטלפון קטע את המחשבות שלי. הסתכלתי על הצג, זאת אלנה. שמתי על ספיקר. ״הלו״ אמרתי בחיוך ״דיימון״ נשמע כיאילו אלנה חצי פחדה וחצי מודאגת.
״אלנה? הכול בסדר שם?״ שאלתי בדאגה מוכן לסובב את המכונית ולנסוע חזרה הבייתה ״אליז׳ה כאן״ היא אמרה.
״אני בא עכשיו״ אמרתי והתחלתי לעשות פרסה.
״דיימון, הוא רק רוצה לדבר״ היא אמרה בקול יותר רגוע.
״את רוצה שאהיה שם איתכם?״ שאלתי אותה.
״דיימון, האבן הזאת חשובה. התקשרתי כדאי שתוכל לשמוע את השיחה״
הנהנתי ״אוקי אלנה, מה יש?״
שמעתי את קולו של אליז׳ה ״קלאוס צריך את הכפילה לטקס שלו לביטול קללת איש הזאב שבו״
״אז הוא צריך להרוג אותי בשביל זה, לשתות את כל הדם שלי״ אלנה אמרה בפחד.
״אני באתי לפה כדאי שזה לא יקרה אלנה, אני כמו רבים אחרים רוצה במותו של אחי- סיבות אישיות שלא אפרט כרגע.. בכול מקרה יש לי הצעה, אני אגן עלייך אלנה ועל כל היקרים לך כולל הסלבטורים אם תבטיחי לי לא לפגוע בעצמך. אני צריך שאת תהיי בריאה ושלמה, ואני מזהיר אותך- אם לא תכבדי את ההסכם אני גם לא אכבד ואני יהרוג אחד אחד מהאנשים החשובים לך ואתחיל עם ג׳רמי. אנחנו ברורים?״
״כן״ אמרה אלנה במין מלמול.
״יש לנו עיסקה?״ הוא שאל. התפרצתי לשיחה ״לא! לא לא לא לא לא לא לא! והזכרתי כבר.. לא! ושוב לא!.״ הם ניתקו לי בפרצוף.
״לאא!!״ מלמלתי והתקשרתי שוב לטלפון של אלנה.
היא ענתה לי ״דיימון..״ היא עוד לא הספיקה לדבר ונדחפתי שוב ״אלנה אל תהיי מטומטמת, תגידי לו שלא ולא ולא ולא ולא ולא ואם זה לא נכנס למוח המקורי שלו אז עוד לא ולא ולא. יש רק שני ערפדים שאת לא יכולה לסמוך עליהם זה מקורי ואני, ואני לא ארשה לך לסמוך עליו. סטפן בבקשה תזרוק אותה לבאר לפני שאני יעשה את זה בה מזדמנות הראשונה שיש לי״.
״דיימון, זאת צריכה להיות בחירה שלה״.
״ממתי אתה זה שנותן לה לבחור? הסטפן שאני מכיר היה עושה הכול בשביל להציל אותה ולהגן עליה. לאיפה הוא נעלם״
״הוא לא נעלם, הוא רק נותן לאלנה בחירה חופשית על מה היא הייתה רוצה״.
״אם אני הייתי אתה מזמן הייתי מחליט שלא וזורק את אדון מקורי far far away from here אבל אדון סטפן בוטח בהחלטות של אלנה שזה דבר מטופש מאוד!״
״אני מחליטה שכן, יש לנו עסקה״.
״תודה אלנה, אני נותן לך את המילה שלי שאני יעמוד בהבטחה שלי״.
״לא יכולת לבצע דבר יותר מטומטם מזה אלנה. חשבתי שאת יותר חכמה אבל מתברר שטעיתי. אם
יקרה משהו לג׳רמי אל תבואי אליי בוכה כי אני הזהרתי אותך שזה מה שיקרה״.
״למה אתה לא יכול להסכים עם הבחירות שלי דיימון. זאת החלטה שלי, תכבד אותה״.
״אלנה, לא חשבתי שאת כזאת מטומטמת. אבל לבטוח במקורי כמוהו זה דיי טימטום. איך את מאמינה למקורי הזה?״
״תיזהר דיימון. העיסקה שעשיתי עם אלנה יכולה לא לכלול אנשים מסויימים אם אני אראה לנכון״ אמר אליז׳ה.
״זה לא עיניינך, אליז׳ה. תתעסק בעיניינים שלך״.
״דיי כבר דיימון, תפסיק!״
״אלנה, כשאני אגיע הבייתה.. כדאי לך להיתחבא״ אמרתי.
״ביי דיימון״ אמרה אלנה בכעס ונתקה את הטלפון.
אלנה, אלנה, אלנה מה נעשה איתך חשבתי לעצמי.

•אלנה•

הנחתי את הטלפון על השולחן. ״אז אתה מבטיח שאתה לא תיגע בג׳רמי או ביקרים לי, כולל דיימון וסטפן?״ שאלתי. ״אני נותן לך את המילה שלי, אלנה״.
״המילה שלך לא שווה הרבה עד שתיישם את העיסקה״ אמר סטפן.
״אל תדאג סטפן, אני יישם ברגע שאלנה תמלא את החלק שלה בעיסקה ולא תנסה לעזור לחבריה הערפדים כשהם בצרה״ מבטו של אליז׳ה התקשח.
״אתה לא יכול למנוע ממני לעזור להם אליז׳ה, הם החברים שלי. אני חייבת לעזור להם כל עוד אני יכולה״ הבטתי באליז׳ה אך הוא לא ממש הקשיב ״חברים או לא, את צריכה לעמוד בעיסקה שלך. ולא..״ עוד לא הספקתי למצמץ והוא כבר עמד מאחורי גרמי, מחזיק ביד אחת את שתי ידיו של ג׳רמי והיד השנייה תפסה לג׳רמי בצוואר- חונקת אותו.
״הבנתי עכשיו תעזוב אותו!״ צעקתי. אליז׳ה בחיוך מרוצה עזב את ג׳רמי והלך לכיווני.
״אז אני מבין שהבנת שהכול תלוי בך, נכון אלנה?״ הוא החזיק לי בסנטר כך שעיני יסתכלו לו בעינים. הנהנתי והוא שחרר אותי. ״בסדר גמור. אשאיר אותך בידי סטפן ודיימון אבל אני מזהיר אותך סטפן, אם היא תהווה נטל עליך אהיה חייב לקחת אותה איתי למקום שלא תמצאו אותה לעולם״. והוא עזב.
סטפן התקרב ונעמד מולי. ״אל תדאגי, לא אתן לאף אחד לקחת אותך״ הוא אמר אחרי שתיקה ארוכה, ״אני מבטיח״ הוא חייך אליי חיוך מעודד. אין לי מושג למה בטחתי באליז׳ה אבל אני עדיין חושבת שיכול להיות שהוא יעזור לנו. ״איפה דיימון?״ שאלתי מוציאה את הטלפון. כבר חצי שעה שהוא לא מתקשר ״הוא כבר היה אמור להיתקשר. אם משהו קרה לו והוא איבד את האבן..״ סטפן קטע אותי בחיבוק. ״הוא והאבן יחזרו בשלום״ התנתקנו. ״אוקי?״ שאל אותי. הנהנתי. בדיוק אז הטלפון צלצל, על הצג כתוב מספר חסום. עניתי.
״אלנה?״ נשמע קול של אישה ״אלנה, זאת איזבל. אמא שלך״. הבטתי המומה בסטפן שגם נראה לא פחות המום ממני. ״תראי, אני יודעת איך את מרגישה כרגע..״ קטעתי אותה בכעס ״באמת? את יודעת איך זה לגלות פתאום שההורים שהיו לך הם לא ההורים הביולוגים שלך? לגלות שאמא שלך נטשה אותך?? את יודעת איך זה מרגיש?״
״אני לא נטשתי אותך. רק תתני לי להסביר לך..״ קטעתי אותה שוב ״אני לא רוצה לשמוע את ההסברים שלך. תעזבי אותי ואל תתקשרי שוב!״ ברגע שרציתי לנתק לה היא אמרה ״אני רוצה שניפגש, רק את ואני וכדאי לך לא להביא את שתי הערפדים שאיתך״ נדהמתי, ״איך את..? את עקבת אחרי??״ שאלתי המומה ״פשוט תפגשי אותי מחר בערך בשמונה, בגריל את תדעי הכול שם ואל תאחרי!״ והיא נתקה. המומה הסתכלתי על סטפן. ״אתה ידעת שההורים שלי הם לא ההורים האמיתים שלי?״ סטפן הסתכל על הרצפה כשענה לי ״לא ידעתי איך להגיד לך״ הבטתי עליו בכעס ״חשבתי שאנחנו לא שומרים סודות אחד מהשנייה. כנראה שטעיתי״ לבשתי את הז׳קט שלי והלכתי לכיוון הדלת ״לאיפה את הולכת?״ הסתובבתי אליו בעיניים דומעות ״הבייתה. אני לא יכולה להיות פה״ פתחתי את הדלת וסטפן עמד מולי מחבק אותי. ״מצטער שככה גילית את זה. את תעברי את זה, יהיה בסדר״. בכיתי ״איך הכול יהיה בסדר? אמא שלי נטשה אותי, ההורים שלי מתים, אין לי מושג מי האבא הביולוגי, אין לי מושג איך אני יגיד את זה לג׳רמי.. איך משהו יכול להיסתדר?״ הבטתי בסטפן בעיניים אדומות. ״אני יודע שהמצב כרגע נראה לא טוב אבל את תראי שבסוף הכול יסתדר. אני מבטיח לך״ הוא חיבק אותי.

•דיימון•

פתחתי את דלת הבית של אנזו. כל הבית מבולגן, בגדים זרוקים של הרצפה, החדר מלוכלך ומלא אבק, שקיות דם ריקות זרוקות על הרצפה.. בקיצור בלאגן. הזזתי דברים, בדקתי בכול הבית אבל לא היה כלום. הבטתי על המפתחות ושמתי לב שיש מפתח אחד ששיך לכספת. בדקתי בחורים של הקירות, מאחורי תמונות, מתחת לספות אבל כלום. כשכבר רציתי ללכת הרגשתי את הרצפה במן שיפוע. הוצאתי שני רצפות וגיליתי את הכספת. פתחתי אותה. בכספת היו מלא מסמכים וכשהזזתי אותם גיליתי את האבן. כשהרמתי אותה יתדות מעץ נתקעו בגופי. התנשמתי בכאב. הוא לא יכל להוציא וכל תזוזה קטנה המקום יכל להתפוצץ. לפתע שמעתי קול מהחדר. ״הלו? מישהו פה?״ שאלתי. קול צחוק נשמע. ״קטרין?״ שאלתי והיא עמדה מולי מחייכת ״שלום שוב דיימון. ביי דיימון״ והיא נתנה לי מכה בראש עם משהו והדבר האחרון שראיתי היה הפרצוף שלה מחייך כשלקחה את האבן.

כשהתעוררתי הרגשתי את השמש צורבת את העור שלי. איפה סטפן כשצריכים אותו?! חשבתי לעצמי. הבטתי על ידי. הטבעת לא הייתה שם, זאת בטח קטרין- חשבתי לעצמי. רצתי מהר לפינה מוצלת בין קירות הבית שכרגע היה נטוש. ״הייתי צריך לדעת..״ אמרתי, מחפש את הטלפון. מזווית העיין קלטתי את הטלפון עומד בדיוק במקום שקרן השמש עליו. ״נהדר! אני בטח צריך להודות לקטרין. ברגע שאמצא אותה אני יערוף לה את הראש מיד אחרי שאגיד: אופסי ובעצם אני אתכוון למגיע לך כלבה!״. מה אלנה וסטפן יגידו? או יותר גרוע, איך לעזעזל אני הולך לצאת מפה?! במהירות חיפשתי את הטבעת. כל תזוזה שפגעה באור השמש עשתה לי כוויה. לבסוף מצאתי אותה. ענדתי אותה על היד. ועכשיו לאבן המזורגגת! במהירות רצתי לחפש את השטן.

•סטפן•

גיחכתי. ״אלנה את יכולה בבקשה להפסיק ללכת הלוך ושוב? דיימון יהיה בסדר. הוא יודע לטפל בעצמו״
״אני יודעת אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שמשהו רע קורה. יש לי הרגשה רעה לגביו״ היא התיישבה לידי משעינה את ראשה על כתפי. ״אני יכול להבטיח לך שאין לך מה לדאוג אז בבקשה אל תחשבי על זה, הוא יהיה בסדר. אחד הדברים שאת יכולה להגיד על דיימון זה שהוא עצמאי, ויודע לדאוג לעצמו. הוא הוכיח לי את זה כבר כמה פעמים..״ צלצול טלפון קטע דיבורי. על הצג: דיימון. הבטתי מופתע על הצג בלי יכולת לזוז או לדבר. ״אתה מתכוון לענות לו?״ שאלה אלנה בגיחוך. הנהנתי ולחצתי על כפתור הענה. ״סטפן״ שמעתי את דיימון בקולו הרציני ״קרה משהו? אתה בסדר?״ שאלתי. דיימון גיחך, ״איך אתה מגדיר בסדר? בסדר שקטרין הגיע ולקחה את האבן או בסדר שהיא נעלמה ביחד איתה ושאין לי מושג איפה היא עכשיו?״ הבטתי באלנה מודאג. ״אף אחד מהם לא בסדר, דיימון. מה שאתה צריך לעשות עכשיו זה ללכת לחפש אותה ולקחת את האבן חזרה אלינו״
״זה בטיפול, רק תגן על אלנה. אחרי העיסקה שלה עם אליז׳ה מי יודע מה היא תעשה אחר כך. תבטיח לי שתשמור עליה לא משנה מה קורה, או מה היא מחליטה לעשות״ בפעם הראשונה בחיי הארוכים שמעתי דאגה בקולו של דיימון. ״אתה יודע שאני שומר עליה כל הזמן״
״כן, אבל אתה נוטה לפעמים גם להיתחשב בדעות שלה וזה מה שיכול להרוג אותה. בחירה רעה שלה פלוס נתינת רשות ממך והיא מתה, מה שאומר שאתה מת גם- ושנינו יודעים מי יותר חזק מבינינו״
״אני פשוט חושב שאלנה צריכה רצון חופשי ואני לא הולך להיתעלם מהבחירות שלה רק כי הם שלה. אלנה יכולה להחליט בעצמה״.
״כן היא יכולה- עד שזה יהרוג אותה! מתי תתעורר סטפן, ותגלה את האמת. אלנה יכולה למות מבחירה לא נכונה אחת. טעות אחת שלה והיא מתה ואתה במקום לשמור עליה, אתה תהיה האחראי למוות שלה״ הבטתי באלנה ״החלטתי היא סופית דיימון. אלנה צריכה רצון חופשי ואני לא הולך להיות זה שיקח לה אותו״.
״אני אזהרתי אותך, תעשה עם זה מה שאתה רוצה״ ולאחר שתיקה ארוכה אמר ״אני חושב שמצאתי את קטרין, תאחל לי בהצלחה״ והוא ניתק. ניתקתי גם אני והבטתי באלנה.
״תודה סטפן״ היא אמרה פתאום. ״על מה?״ שאלתי אותה ״על שאתה נותן לי בחירה חופשית ומתחשב בבחירות שלי״ היא התקרבה אליי ״אולי אני טועה ואני צריך להקשיב לדיימון-״ היא קטעה אותי ״לא, אני מעריכה אותך יותר מאת דיימון. הוא לא היה נותן לי לעשות את הבחירות שלי הוא היה קובע בעצמו ולא נותן לי בכלל ברירה. אני מעדיפה אותך״ חייכתי ״אוקיי. אה ויש חדשות רעות. דיימון איבד את האבן, קטרין מחזיקה אותה, דיימון עכשיו הלך לבדוק איפה קטרין נמצאת״.
בדיוק אז דיימון נכנס עם האבן בידו. ״את!!״ הוא קרא. דיימון הגיח מאחורי אלנה בשניה ותפס לה בגרון בשתי ידים. ״את כל כך גמורה עכשיו! מה חשבת לעצמך כשסגרת עיסקה עם אליז׳ה?! איך את יכולה להאמין לו!! הוא ערפד אלנה- מסוג הערפדים שאסור לך לדבר איתם. גזרת לעצמך גזר דין מוות, או יותר גרוע״. הגעתי אל דיימון ותפסתי לו במפרקת ״תעזוב אותה או שאני ישבור לך את המפרקת״ דיימון לאט לאט הרים את ידיו כאדם שמכוון אליו אקדח. ״איך יכולת לתת לזה לקרות? אתה רואה שאתה לא יכול לשמור עליה?? אתה גרוע בשבילה״אמר דיימון כשהוא מביט באלנה.
״אתה יכול לא לדבר כיאילו אני לא פה?? ושתדע דיימון שסטפן הוא הבחירה הכי טובה שלי! הוא מתחשב בי ובבחירות שלי ואכפת לו ממני״. אמרה אלנה בכעס.
״ואת חושבת שלי לא אכפת ממך? אני עושה בחירות לבד כי אני יודע שבחירה אחת שגוייה שלך ואת מתה. וכמו שציפיתי אתמול הייתה הבחירה הגרועה שלך״.
״אבל לא מתתי״
״עדיין. לפי מה שאני רואה זה יקרה בקרוב אם סטפן לא ישמור עליך יותר טוב״
״אני עושה את הבחירות שלי, וזה סגור. תכבד את זה או שלא, באמת שלא אכפת לי מה תעשה. אני בוטחת באליז׳ה- לפי מה ששמעתי ממנו הוא אדם של כבוד והוא עומד במילה שלו״ דיימון נראה עכשיו עוד יותר כועס.
״את בוטחת באליז׳ה רק בגלל שאת חושבת שהוא אדם של כבוד? ובכלל אם הוא רוצה להשאיר אותך בחיים בטוח יש סיבה, הוא לא עושה דברים סתם. הוא שומר אותך בחיים כי הוא צריך אותך למשהו אחר וברגע שהוא לא יצתרך אותך הוא בטח יהרוג אותך. תעזור לי סטפן, בבקשה״
״האמת שיש משהו במה שהוא אומר אלנה. אנחנו לא מכירים את אליז׳ה אז מה אם הוא רק רוצה אותך בחיים למטרה מסויימת וכשהוא יגמור איתה הוא יהרוג אותך? מה אז תעשי?״ אלנה חשבה לרגע. ״אז כנראה שאקריב את עצמי בידיע שאתם תעזרו לגרמי לחיות ותגנו עליו כמו שהגנתם עלי״
דיימון נראה ממש מזועזע ״זאת בדיחה נכון? את צוחקת עלינו, איפה המצלמה שהחבאת?.. את בכלל שומעת את עצמך? את מתנהגת כמו קדושה מעונה. אין מצב שאני אתן לך למות! אפילו אם אני אהרג עדיין אני קודם אוודא שאת בטוחה ובסדר, גם אם אני אצתרך להרוג מאות ערפדים ולמצוא דרך להרוג את המקוריים האלה או אפילו להפוך אותך לערפדית- אני יעשה את זה בלי בעיה. כי אני אנוכי ואגואיסט- זה אני ואין דבר שיכול לשנות אותי אז אם אני אשמע אותך אומרת שוב דבר כזה, את תמצאי את עצמך בתוך באר״.
״אני מצטערת דיימון, אבל אם אני לא אמות אז הוא יהרוג את המשפחה שלי או אתכם. אני מעדיפה שאני ימות מאשר האנשים שחשובים לי״.
״ואת מעדיפה למות בידי הערפד עם הפיצול אישיות במקום לברוח ולנסות לשרוד? יואו, את כלכך שונה מקטרין״ דיימון הביט לרצפה, ראו עליו שהוא כועס אך לא ממש כועס. ״דיימון, תקשיב לי. בבקשה תנסה לכבד את-״ אך דיימון קטע אותה ״בבקשה אלנה, תפסיקי. תפסיקי כבר לנסות לשכנע אותי להסכים לרעיונות שלך כי אני לא הולך להסכים. ואם את מנסה להרוג את עצמך וויתרת על הכול אז עדיף לי לא להיות פה כשזה קורה כי אני לא יכול להסתכל עליך ובתוך תוכי לדעת שאת הולכת למות מתישהו והחיים שלך תלויים במישהו אחר שיכול להיות שהוא בכלל יפשל וניתן לך בשמחה למות. ואת יודעת מה? אני ממש מאוכזב ממך אלנה. ציפיתי ליותר.. ציפיתי-״
״ציפית לקטרין. אבל אני לא היא. אתה ראית מה קרה לה וליקרים לה. המשפחה שלה נרצחה בגללה והיא צריכה לחיות עם זה יום יום. אין מצב שאני יצליח לחיות עם עצמי ככה, אני יעדיף למות ושהאנשים שאני מעריכה יהיו בחיים. זה מה שמבדיל אותי מקטרין. אז לא דיימון. אני לא קטרין״.
ואלנה פסעה בכעס לחדר השני וסגרה אותו בטריקה. דיימון ניפץ את הכוס הזכוכית ששמשה לו לכוס השתייה האלכוהולית שלו. ״למה אתה לא עוזר לי לעזעזל?! אתה מסכים איתה?״ הבטתי עליו במין עייפות ״דיימון, אני מסכים איתך. גם אני הייתי רוצה שהיא תחייה אבל זאת החלטה שלה. ואני מכבד כל החלטה שהיא תעשה. אני לא הולך להחליט על החיים שלה דיימון, ואני לא ארשה שאתה תחליט עליהם״ דיימון נהם ״אז אתה לא יותר טוב ממנה״. דיימון הלך בכעס לחדרו וסגר את הדלת. נשארתי אני בסלון מנקה את שברי הזכוכיות מהכוס שדיימון שבר. אולי דיימון צודק, אולי אני צריך להחמיר יותר עם אלנה. אני לא יודע מה אני יעשה אם היא תמות. כשגמרתי לנקות את שיברי הכוס הזכוכית נכנסתי לחדרה של אלנה. היא שכבה על מיטתה בעיניים סגורות שכבתי לידה מלטף לה את השיער. היא חייכה ״מה אתה עושה פה?״ צחקתי ״אני לא יכול לבדוק מה איתך לפעמים?״ היא נאנחה ״אם אתה רוצה לבדוק מה איתי אתה יכול, רק שתדע ששעות הביקור נסגרות בעוד עשר דקות״ היא אמרה בחיוך ״זה בסדר, לי יש תוספת זמן״ גיחכתי. לרגע היה שקט, היא הסתובבה לכיווני. ״סטפן״ פתחתי ״איך זה להיות ערפד?״ היא הסתכלה עליי ברצינות. האמת שלא בדיוק רציתי לדבר על איך זה להיות כזה. לא רציתי חיים כאלה בשבילה וידעתי שאם אגיד כמה זה שונה יכול להיות שהיא תחשוב על זה כאופציה במקום למות. ״אלנה.. אלה לא חיים בשבילך או בשביל אף אחד. את לא צריכה לרמות את המוות, אף אחד לא צריך. כשאדם צריך למות אז זה אומר שהזמן שלו עבר וכשמרמים את המוות זה מתנקם בך איכשהו ו-״ היא קטעה אותי ״סטפן זה לא שאני רוצה את זה בשביל שאני לא ימות, אני רוצה רק לדעת״ – ״לא אלנה, את לא רוצה רק לדעת. את פוחדת שכשתמותי לא יהיה אף אחד שידאג לג׳רמי והוא יהיה לבד״- ״אני פשוט לא רוצה חיים כאלה בשבילו. הוא יהיה לבד בלעדי ואני רוצה שיהיה לו מישהו שידאג לו״ היא הסתכלה עליי בדאגה ״אני יודעת שלא תסכים לשנות אותי ולכן אבקש מדיימון אם לא תהיה ברירה״ הבטתי בה בחרדה ״אלנה את לא יודעת מה את מבקשת! זה יתנקם בך מתישהו, אבא שלי מת בגללי ובגלל דיימון- בגלל שהשתננו הטבע צריך לאזן את עצמו ולכן הוא צריך לקחת חיים של מישהו כיאילו שאנחנו מתנו. אז הוא לקחת את חייו של אבי ושל סבי. דיימון ואני שנים לא סלחנו לעצמינו, קטרין השכיחה לנו את הכאב כשנתנה לנו דם בני אדם ואת השאר את בטח מכירה״ אלנה הסתכלה עליי ללא תזוזה, פשוט בהתה בי בפה פעור. ״זאת אומרת״ מלמלה לאחר שתיקה ארוכה ״זאת אומרת שג׳רמי ימות? או בוני? או קרוליין או מישהו מהאנשים היקרים לי? סטפן, אני לא אצליח לחיות יום במחשבה שמישהו שאני אוהבת נפטר בגללי. אני אעדיף למות ולא להרגיש את ההרגשה הזאת״ היא הביטה בי בעצב ״אני מצטערת על מה שעברת״ הנהנתי אליה ״זה בסדר, השלמתי עם מה שעשיתי. זה שייך לעבר״ אמרתי בחיוך מעודד. היא עצמה עיינים והשכינה את ראשה על החזה שלי. ״רק תבטיחי לי דבר אחד״ ״כל דבר״ היא אמרה בעיניים עצומות ״שאין מצב שאת מבקשת מדיימון או ממשהו אחר לשנות אותך למשהו שלא מתאים לך להיות, כל דבר מלבד בן אדם״
״יש לך את הבטחתי״ היא אמרה בפיהוק. ״טוב, אני אשאיר אותך לבד כדי שתוכלי ללכת לישון״ אמרתי וקמתי בשביל לצאת מהחדר אך היא תפסה בידי. ״תוכל להכין לי קפה לפני שאני ארדם פה? בשעות כאלה אני לא ישנה״ היא אמרה והתרוממה למצב ישיבה. ״אוקי כן בטח״ אמרתי ויצאתי מהחדר לכיוון המטבח. הוצאתי חלב ואת קופסת הנס קפה. לשים לה גם סוכר או לא? שאלתי את עצמי והחלטתי ללכת לי שאול אותה. ״אלנה, לשים לך גם סוכר בקפה?״ שאלתי בצעקה כשהלכתי לכיוון חדרה. ״אלנה?״ צעקתי אבל היא לא ענתה. ״אלנה את ב-״ לא הספקתי להשלים את המשפט ואני רואה את אלנה על הרצפה כשכל החדר מרוח בדם וצמיד הורבנה זרוק ליד הדלת. הגעתי לידה תוך פחות מדקה. ״דיימון!!״ צעקתי והוא הופיע ליד הדלת. ״אני מתקשר לאמבולנס״ אמר מיד לאחר שראה את בחדר ואת אלנה.
••••••••••
״היא תהיה בסדר?״ שאל מאט אותנו בבית החולים. ״אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו כרגע מחכים לדוקטור שתודיע לנו״ אמרתי אני למאט בתגובה לשאלתו. ״אני מקווה שהיא תהיה בסדר״ אמר מאט ושמתי לב שליבו דופק מהר וחזק. ״אתה אוהב אותה״ הודיע דיימון בסוג של שאלה-תשובה שכזאת. ״אני מאוהב בה כבר דיי הרבה זמן, מכיתה ד בערך״ הוא אמר בחיוך אבל אז החיוך נעלם כשאמר ״אבל היא לא יודעת את זה, הלוואי וידעה״ הרגשתי קינאה ועצבים. אני לא אוהב כשמישהו אחר אוהב את אותה בחורה שאני אוהב. בקטע הזה ערפדים נורא דומים לבני אדם. שנינו רכושנים. ״היא תדע באחד הימים״ אמרתי בחיוך מאולץ. והוא חייך חזרה ״אני מקווה״ אמר כשבדיוק אז הרופא הגיע. ״היא בסדר, היא עכשיו התעוררה. היא חווה קצת בלאק אווט, היא לא זוכרת הרבה מהכמה דקות מלפני שהתעלפה אבל אני מאמין ש-״ ״יואו שה׳ יעזור תשתוק אתה והנאום שלך ותן לנו להיכנס כבר לפני שאני מוציא לך את העיניים ממקומות שלא חשבת שיצאו משם דברים״ אמר דיימון הרופא זז הצידה וכולנו נכנסנו לחדר שבו הייתה אלנה, מחוברת למכשירי בית החולים. ״אלנה!״ קראתי והיא הסתכלה עליי וחיוך גדול נפרס על פניה. רצתי אליה מלטף את ראשה ״את בסדר?״ שאלתי והיא הנהנה עדיין מחייכת. ״איך את מרגישה?״ שאלתי אותה ״בסדר חוץ מזה שאני לא זוכרת כלום מהעשרים דקות האחרונות.. משהו קרה?״ היא שאלה ואני סיפרתי לה את כל מה שאני יודע ״זה נראה כיאילו מישהו כפה עלייך לא לזכור. יכול להיות שאת היית היחידה שראית את הערפד שעשה לך את זה. וחוץ מזה זה לא יהיה כזה קשה למצוא אותו אחרי שפצעת אותו״ אלנה הביטה בי המומה ״איך אתה יודע שפצעתי אותו?״ שאלה ״זה בגלל שמריחים את הריח שלך מעורבב עם שלו״ הסביר לה דיימון ״אז כל מה שצריך לעשות זה שאנחנו נלך למצוא אותו לפי הריח״ ״וואו וואו וואו אלנה. אין אנחנו. יש אני וסטפן, את ומאט תוכלו לשמור אחד על השני ולשחק בברביות בזמן שאני וסטפן נמצא את הערפד ונהרוג אותו. מאט יהיה ילד טוב והוא יגן וישמור עלייך ממה שלא יהיה כי אם לא.. אני כבר יראה לו״ גיחך דיימון ברשעות. ״אתה ממש קורע דיימון״ אמרה אלנה בציניות. ״אני יודע, אני יודע. אני כל כך חתיך וחמוד שאת לא יכולה לעמוד בקסם שלי״ הוא אמר בביטחון ״דיימון, אתה ממש אבל ממש חיי באשליות. אין לך לא קסם ואתה ממש לא. חמוד ובטח שלא חתיך. לך תמצא מישהו אחר לעצבן״ אמרה אלנה וזרקה לכיוונו של דיימון כרית אך דיימון התכופף וזה לא פגע בו. ״פספסת אותי״ הוא אמר בגיחוך ״אבל ערפד לעולם לא מפספס את הקורבן שלו. ודיימון זרק את אותה כרית בלי לכוון וזה פגע לאלנה בול בפרצוף. ״רואה? הוכחתי לך״ ואני רק מסתכל מהצד ולא אומר כלום. ״בסדר דיימון, כל הכבוד״ אמרה אלנה מוחת כפיים ״מה אתה רוצה שאני יעשה עכשיו? יעמוד על הידיים ושאשתה אלכוהול?״ שאלה אלנה שוב בזלזול ״האמת שקיוויתי שתרצי לנשק אותי״ הוא אמר בקול מתגרה ״אין מצב שבעולם שאני יעשה את זה!״ דיימון נראה קצת מאוכזב ״בסדר, רק תזכרי לעצמך כשתרצי את העזרה שלי אני לא הולך לעזור לך״ ודיימון הסתובב לכיוון דלת היציאה מהחדר ״אז סטפן יעזור לי, אני לא צריכה את העזרה שלך. ושיטת השוחד שלך לא תעזור לך״ ודיימון הלך ויצא מהחדר. ״אל תדאגי הוא ישתפר עם הזמן״ אמרתי לה, מלטף את שערה הרך. היא נצמדה אליי שמה את ראשה על החזה שלי. ״תודה שאתה איתי בזה״ היא אמרה לי. גיחכתי ״רק אל תסתבכי בצרות״ היא צחקה ״אני? צרות? אין מצב בעולם״ צחקתי איתה. היא הבחורה היחידה שאוהבת ותאהב אותי בדיוק כמו שאני ולא מצפה ממני לכלום. היא פשוט אוהבת אותי כמו שאני. ״כבר אמרו לך שיש לך צחוק חמוד?״ היא גיחכה ״רק הצחוק?״. פתאום נתרקה הדלת ומולינו עמד מישהו, דם נזל לו מהפה- ללא ספק ערפד. ״שלום לך יקירתי״ אמר הערפד, מתעלם ממני לחלוטין. ״הרשי לי להציג את עצמי״ הוא אמר בחיוך ״שמי הוא קלאוס״.