חוט אחד בודד של זהב קשר אותי אליך

בפעמים הראשונות כשקארה הייתה עושה את זה, לינה לא שמה לב.
היא באמת לא שמה לב.
אבל אחרי שהן השלימו ולינה הצטרפה לסופר פרנד במגדל היא החלה לשים לב.
כל פעם שהיא שמה לב לזה, היא ניסתה להתכחש להרגשה הזו; לבטן שקופצת וזזה ושולחת מן משהו נעים לאזור הפרטי שלה…
באחד הפעמים שקארה עשתה את זה שוב, לינה התפללה שקארה תפסיק לעשות את זה, כי זה גורם לה להרגיש לא בנוח שפתאום יש לה תחושות וזרמים שמגיעים לבטנה התחתונה באמצע משימה עם כל הסופר פרנדס במגדל.
אבל אז, הייתה פעם אחת שלינה פשוט לא יכלה יותר, קארה בדיוק הייתה באמצע משפט כשלינה יצאה בסערה החוצה, למרפסת של המגדל.
היא לא הבינה מה קורה לה? למה כל פעם כשקארה עושה את זה, זה ניהיה יותר גרוע?
זה בגלל שהם התקרבו, זה ההסבר היחיד, השיחות שלהן כשהן היו לבד במגדל ובדירה של קארה על גבי ארוחה שהן הזמינו.
כן, זה ההסבר היחיד, הן התקרבו יותר ויותר ולכן יש לה תחושות כאלה.
"לינה?" קארה נגשה אליה  ידיה מונחות על פס הזהב שעל מותניה.
לעזאזל לינה חשבה.
"לינה הכל בסדר איתך..? למה את פה?"
"אני פה כי אני לא יכולה יותר קארה…" היא מסתובבת אליה ומסתכלת לה בעיניים.
קארה עושה פרצוף מבולבל,  "לא יכולה יותר עם מה לינה? זה בגלל הקסם? את מודאגת בגלל כוחות הקסם שלך? לינה, את לא צריכה לדאוג,  את תצליחי לעשות זה! אני מאמינה שאת תגלי איך הכוחות שלך פועלים…"
"לא, קארה, זה לא זה, אלוהים קארה! את יכולה בבקשה להוריד את הידיים שלך מפס הזהב שעל המותניים שלך?" לינה אומרת בהתנשפות וקארה עוד יותר מבולבלת, "כן…אני יכולה…?" היא אומרת בקול מוזר…
קארה מיישרת את זרועותיה ומסתכלת בבלבול על לינה.
"לינה…את רוצה להגיד לי מה העניין?"
לינה עוצמת עיניים ופותחת אותן, ידיה עולות למעלה, "אוקי, אוקי, אני פשוט לא יכולה לראות אותך עושה את זה יותר.. זה…"
היא לא יודעת אם קארה תצחק עליה או שהיא תבין מה היא הולכת להגיד…
"זה מה לינה?"
"אוקי זה פשוט…זה פשוט מדליק אותי…
זה מדליק אותי והתחלתי לשים לב לזה כשאת עושה את זה לידי ואני רק חושבת איך אני תופסת אותך ומראה לך כמה זה מדליק אותי.."
היא לא מחכה לתגובה של קארה שנראית המומה, במקום זה היא מחזיקה בפס הזהב שעל מותניה של קארה, קארה נותנת לה לקרב אותה אל שפתיה למרות שבקלות היא יכולה להתנגד ואז
לינה מנשקת את קארה וקארה מנשקת את לינה ולעזאזל לינה נוגעת בפס הזהוב בזמן שזה קורה.
הנשיקה מסתיימת וקארה אומרת;
"כבר חשבתי שלא תביני את הרמז"