זכרונות ילדות – פרק שתיים-עשרה

בלילה הזה גוון גילתה שלפיטר יש סיוטים. היא לא הצליחה לישון בספינה, וראתה שפיטר גונח ומחפש משהו מתוך שינה.
היא קמה מהמיטה ששכבה בה ונאנחה. איך מישהו בכלל מצליח לישון כאן? לפני כמה שעות הם עמדו למצוא את מותם במים ועכשיו כולם ישנים כמו דובים בשנת חורף, אפילו זיק ופולי, ששניהם נודעו בנדודי השינה שלהם.
היד של פיטר תפסה את ידה. פיטר נאנח בהקלה ונראה רגוע יותר.
אף אחד לא סיפר לה על הסיוטים של פיטר, שבהם הוא רודף אחרי ילד שאף פעם לא באמת היה שם או בכל מקום אחר: הילד היחיד המסוגל לנצח אותו.
גוון החזיקה בידו של פיטר במשך כל הלילה. היא לא היתה עייפה אפילו קצת, אבל כשזיק התעורר כמה דקות לפני הזריחה הוא שכנע אותה ללכת לישון, ואז היא הבינה כמה עייפה היתה.
היא נרדמה מיד, כשתחושת החמימות בידה אחרי אחיזת ידו של פיטר עוד לא נעלמה.

הימים הבאים היו הקשים ביותר שהיו לגוון בארץ לעולם לא. כל יום היתה התקפת פיראטים, ולא היה מישהו שלא נפצע אחרי כל תקיפה. אספקת התרופות שהיו בספינה עמדו להיגמר, ומצב הרוח של כולם היה ירוד.
כלומר, חוץ מפיטר. הוא אחרי יום שכח את הבית שמתחת לאדמה והתנהג כמו קפטן. הוא היה מחלק פקודות וקללות, וכל יום היה לוקח את הכובע הישן של קפטן הוק ומדבר כמוהו. בימים האלה גוון רצתה להרוג אותו.
ובימים האלה זיק חזר לחבורה, אבל עדיין היה צריך להתנצל בפני פולי עד שסלחה לו. הוא ביקש סליחה – למרות חוסר רצונו המובהק – עשרות פעמים עד שסלחה לו. למעשה, היא סלחה לו עוד בסליחה הראשונה, אבל הדבר היחיד ששיפר את מצב רוחה היה לראות את זיק מתחנן לסליחתה. אחרי שהיא סלחה לו הוא לא דיבר איתה כמה ימים.
בסוף לפיטר נמאס להיות על הספינה בחוסר מעש, אז הוא הציע לכולם לתקוף את הפיראטים, למרות שלא זכר איפה הם היו עכשיו. טינקרבל הזכירה לו.
כולם הסכימו מיד, אפילו גוון. אף אחד לא רצה להישאר עוד דקה אחת בספינת הפיראטים המלוכלכת והמסריחה.
"אבל איך אנחנו אמורים להיכנס לבית בלי שאף אחד יראה אותנו?" שאלה מלורי.
פולי ואליסה הביטו אחת בשנייה והנהנו. "אולי יש לנו דרך שבה בכלל לא נצטרך להיכנס לשם."
כולם הביטו בהן. פולי חייכה, רצה לסיפון התחתון וחזרה לכולם כשהיא מחזיקה בבקבוקון קטן ואדום. "אני ואליסה מצאנו את זה כשהיא שמרה עלי, יכול להיות שזה יכול להשמיד את כל הפיראטים מרחוק."
פולי הזעיפה פנים מעט. היא עדיין כעסה על זה שגוון הכריחה את כולם לשמור עליה, היא לא רצתה שאחותה הקטנה תיכנס לצרות נוספות, והדבר הזה ממש לא שימח את פולי.
פיטר חטף את הבקבוקון האדום מידיה של פולי. "טינק, את יודעת מה זה?"
טינקרבל אמרה משהו ונשמעה מבוהלת.
"היא אומרת שזה רעל, הוא קטלני ואין לו תרופה. זה מושלם!" פיטר חייך ועשה סיבוב שלם באוויר.
"אז אתה מציע שנרעיל את הפיראטים?" שאל מאט עם חיוך על שפתיו.
פיטר הנהן. "ככה גם לא נסתכן."
התוכנית היתה פשוטה, אבל בכל זאת גוון פחדה. היא לא רצתה להתקרב אפילו קצת לפיראטים, מי יודע מה עוד ייקרה עכשיו?
זיק הצליף בשוט שלו וחייך. "טוב, אז מי רוצה לעשות את זה?"