זכרונות ילדות – פרק שלוש

המסע ארך חמישה ימים.
פיטר שכח שוב ושוב שגוון ופולי לא מנוסות כמוהו בתעופה, ותמיד היה בורח להן ומדבר עם הציפורים, אבל בסוף נזכר בהן וחזר.
בשביל להשיג אוכל פיטר לימד אותן לתפוס את הציפורים בזנב שלהן, ואז לקחת את התולעים שתכננו להביא לגוזליהן. גוון חשבה שזה אכזרי, בעוד שפולי ופיטר עשו את זה בשביל הכיף ואף התחרו ביניהם. מהר מאוד גוון הבינה שהיא צריכה להיות המבוגר האחראי.
עד שהגיעו ליעדם הבנות כבר הספיקו לשכוח את אימא שלהן, וחשבו רק על כל מה שיעשו בארץ לעולם לא. פולי הכתיבה רשימה שלמה, אבל גוון נאלצה לפסול כמה דברים מסוכנים.
בסוף פיטר עצר והציד להם את האי שכיכב כמעט בכל חלום שהיה לבנות בחייהן. "ברוכים הבאים לארץ לעולם לא! המקום שבו לא מתבגרים לעולם!"

בזמן שפיטר היה עסוק בלהביא את גוון ופולי לארץ לעולם, הילדים האבודים תכננו לתקוף את האינדיאנים – או "אדומי העור", כמו שהם נקראו באי.
בארץ לעולם לא, כבר בימי קפטן הוק, יש שרשרת מזון מאוד ברורה: הילדים צדים חיות, חיות צדות את האינדיאנים, האינדיאנים צדים את הפיראטים והפיראטים צדים את הילדים האבודים, אבל מדי פעם היו חריגות בסדר, כמו במקרה הזה.
כל אחד מהילדים האבודים החדשים נראה קשוח ואמיץ, אבל כולם בכל זאת ילדים. לא היה אחד מעל גיל שתים-עשרה.
בעבר הילדים האבודים היו רק בנים, מכיוון שרק הם היו נופלים מהעגלות שלהם, אבל כיום אין הבדל. העולם הפך למשעמם וקר כך שגם בנות השתוקקו להיות בארץ לעולם לא ונפלו מעגלותיהן. נכון לעכשיו יש שמונה ילדים אבודים – תשעה ביחד עם פיטר.
הראשונה היא מלורי, שהחליפה את ניבס בתור פילגשו של פיטר ואופי החד והקשוח. היא בהחלט נראית כמו שדון לכל דבר, אבל גם אם היתה רק בת עשר הי הקשוחה שבחבורה.
אחריה בא מחליפו של קרלי – מייקי. הנטייה שלו להציק גורמת לו להסתבך בצרות, וכמעט תמיד הוא זה שצועד קדימה כשפיטר מחפש אשמים. למרות הכול כולם אוהבים אותו.
ועכשיו באות המחליפות של התאומים – אליסה ורוז. כמו התאומים (למרות שהן אינן אחיות) הן די דומות במראה, אבל האופי הפוך. אליסה חברותית וקופצנית בעוד שרוז שקטה ומתבודדת, תמיד מחפשת את הרגע המתאים לתקוף. למזל החבורה פיטר תמיד נמצא בסביבה להפריד כשפורץ ריב ביניהן.
המחליף של טוטלס הוא אנדרו, גם הוא קיבל את ביש המזל. הוא נמצא כל כך הרבה פעמים במקום הלא נכון בזמן הלא נכון שפיטר הספיק לספור כמה, וגם כי הוא תמיד שכח את כל מה שעשה.
המחליף של מייקל הקטן הוא בפירוש מאט. הוא נחשב בתור הקטן התמים של החבורה, ואומנם הוא באמת כזה אבל יש בו גם אש חריפה והרפתקנית. ברור שכולם אוהבים אותו והוא אוהב את כולם.
המחליף של סליילטלי הוא אלכס, הוא תמיד יעזור לכולם אבל הוא גם חמום מוח. רוב הזמן הוא לא ממש יחשוב קדימה לפני שיעשה משהו וזה מכניס אותו ללא מעט צרות.
ולבסוף יש את המחליפה של ג'ון – אוולין. היא הכי אחראית בחבורה ודואגת שכולם יקשיבו לפקודות. למרות האופי הבוגר שלה היא גם ילדה קופצנית ועקשנית.
בואו נחזור לתמונה שלנו, שבה שמונת הילדים האבודים עמדו מול מפה של האי, אותה צייר פיטר יום אחד כשריחף מעליה.
"אני חושב שזה לא הרעיון הכי טוב." אמר מייקי. "כלומר, פיטר עדיין לא חזר…"
כאילו על פי סימן הילדים שמעו את אותה קריאת תרנגול. פיטר נכנס למחבוא והשתחווה כאילו גמר הצגה שבה הוא השחקן הראשי.
"פיטר!" צעקו כולם ביחד. בטח הייתם חושבים שהם יקפצו על פיטר ויחבקו אותו, אבל כולם ידעו שאסור לגעת בפיטר.
"זה אני!" פיטר צעק בקול שחצני כמו תמיד. "יש לי הפתעה מיוחדת!"
פולי רצה לצידו של פיטר בצווחות אושר. גוון עמדה מאחוריהם, נבוכה.
"ילדות אבודות חדשות?" שאל מאט ובחן את פולי.
עיניו של פיטר נצצו יותר מתמיד. "יותר מזה! אלו גוון ופולי, הנכדות של ג'יין והנינות של וונדי!"