זכרונות ילדות – פרק שבע-עשרה

רק עכשיו פולי הבינה איך גוון הרגישה כל הזמן הזה.
היא נאלצה לשתוק בזמן שסמי יצא החוצה לארוב לה ולפיטר. היא שמעה ירייה, ועוד אחת, ועוד כמה, וסמי חזר, גורר אחריו את גוון, כולה מגואלת בדם.
פולי רצתה לצרוח, היא רצתה לבעוט בסמי ובפיראטים ולברוח לפיטר, אבל היא רק נשכה את השפה שלה עד זוב דם. אסור לפיראטים לדעת מה שובר אותה.
סמי הביט לעברה וחייך. "מה קרה פתאום, את שותקת? אם את תוהה פיטר בחוץ, והוא בקרוב ייכנס."
פולי לא הצליחה יותר להתאפק. היא רק בת חמש, היא לא אמורה לעבור את זה גם בגילה של גוון.
היא נאבקה בחבלים שלה בטירוף ובעטה בסטרקי. "תפסיקו עם זה! למה אתם כל כך רוצים להרוג את פיטר? קפטן הוק מת!"
סמי חייך והנהן. "בדיוק. פיטר הרג אותו. אם אני אצליח לעשות את מה שהוק לא הצליח לעשות אני אהיה הפיראט הגדול ביותר."
"ומה לכם יוצא מזה?" היא פנתה לשאר הפיראטים.
"סמי החזיר אותנו לחיים." אמר ביל ג'וקס. "לפי חוק הים אנחנו מחויבים לשרת אותו."
פולי בעלה רוק. "אז… אתם בעצם מתים?"
סטרקי הניד בראשו. "אני הייתי שבוי של הפיראטים, סמי הוציא אותי משם. גם אני מחויב לו."
פולי גנחה. הם לא הפיקו שום לקח מכל מה שקרה?
היא ראתה כדור קטן של אור, בערך בגודל האגרוף שלה, מרחף לעברה. עיניה רשפו, טינק. זה הכול קרה באשמתה.
היא הביטה בפולי וחייכה. פולי הרגישה דגדוג באף שלה וזה הפך אותה ליותר כועסת.
אבל אז היא הביטה בגוון, שכבר דיממה יותר מדי ובפיראטים, שכולם שמו על כל הכניסות עד שפיטר ייכנס.
היא נשמה עמוק. טינק זאת האפשרות היחידה שלה לצאת מהמצב הזה. "טינק, בבקשה, תעזרי לי."
הפיה הקטנה הנידה בראשה. היא אמרה משהו אבל פולי לא הבינה.
"את לא עושה את זה בשבילי, את עושה את זה בשביל פיטר."
טינק היססה. פיטר הסתער למחבוא ושני פיראטים תפסו אותו.
פולי התחילה לרעוד. אין לה הרבה זמן. "בבקשה, תדברי עם הילדים האבודים. פיטר ימות אם לא תעשי את זה."
טינק הנהנה. אחריות מילאה את גופה הקטן, והיא עפה החוצה מהמחבוא.
פולי נאנחה בהקלה. אולי יש סיכוי.
האופטימיות שלה נקטעה כשסמי גרר את פיטר לצד גוון וקשר אותם ביחד. הוא חייך לעבר פולי. "מה דעתך לראות אותם מתים?"

טינק נשמה עמוק ועפה לעבר הג'ולי רוג'ר. הילדים האבודים יכעסו עליה מאוד, אבל… פיטר מעל הכול.
היא נתחה על הספינה, בתאו הישן של הוק. לידה ישב זיק שסובב את השוט שלו מצד לצד בעצבנות.
היא נשמה נשימה עמוקה. למה דווקא זיק? טוב, בינתיים היא תצטרך להסביר לו, ולקוות שלא יהרוג אותה.
היא עפה מול פניו וצעקה: "זיק!"
זיק בהה בה. גם הוא יודע את שפת הפיות. "מה את עושה כאן?"
טינק נאנחה. "אתה חייב לעזור לי, הפיראטים תפסו את פיטר."
זיק חייך. "ואת רוצה שאני אלך להציל אותו? פנית אל הילד האבוד הלא נכון."
הוא פנה ללכת, אבל טינק עצרה אותו. "הם תפסו גם את פולי, וגוון."
עיניו של זיק נצצו בזעם, הוא חייך חיוך מרושע. "טוב, עכשיו זה משהו אחר."
טינק נאנחה בהקלה. "בוא כבר!"
הוא סימן לה לחכות, ויצא החוצה. "חכי רגע."
היא קימטה את מצחה. "מה?"
הפעם חיוכו היה שובב מעט. "אנחנו צריכים צוות אם אנחנו רוצים להרוג את הפיראטים, לא?"
היא הנהנה. "אתה צודק."