זכרונות ילדות – פרק חמש-עשרה

פולי לחצה חזק את ידה. בעיניה היו דמעות. "אבל… אני לא רוצה לעזוב את ארץ לעולם לא."
"את לא רוצה לחזור לאימא?" גוון שאלה, עדיין כועסת.
"כ-כן, אבל אני רוצה לחזור לכאן."
"את צריכה להחליט איפה את רוצה להיות, כי אחרי שאנחנו הולכות אנחנו לא חוזרות לכאן." גוון קצת חששה מהתגובה של פולי, אבל בכל זאת לחצה עליה.
פולי התחילה לבכות. פיטר נעץ מבט זועם בגוון ואז חזר לכולם, אפילו הוא היה יכול להבין שזה רגע פרטי.
"פולי?" גוון לחשה. היא ממש לא רצתה שאחותה תתחיל לבכות, זה היה כל כך מוזר לראות את זה לעומת ילדות אחרות בגילה.
פולי ניקתה את הדמעות בעזרת הכותונת שלה, אבל עדיין לא הפסיקה לרעוד. "אם אני אעזוב את המקום הזה, אני אמשיך להתבגר. אגדל להיות משעממת וממורמרת."
גוון הנהנה. "זה מה שקורה כשמתבגרים, אבל זה שווה את זה."
פולי נאנחה. "אני… זה יהיה משעמם בלי הפיראטים."
גוון לא צחקה. היא חזרה למטבח ופולי נגררה מאחוריה.
"אתן באמת מתכוונות לעזוב?" שאל מייקי.
פולי הנידה בראשה, אבל גוון הנהנה. "המקום הזה מסוכן. כדאי לכם לבוא איתנו על להישאר כאן."
"אין סיכוי." אמרה אליסה. "אם היינו רוצים כולנו היינו מסתלקים מכאן כבר."
גוון נאנחה והביטה בזיק. "ואתה לא מעדיף לבוא איתנו? להתבגר במקום נורמאלי?"
הוא הניד בראשו. "אני כאן יותר מדי זמן, אני לא אסתדר בכלל בלונדון."
גוון ופולי הנהנו ופנו ללכת, אבל אלכס הניח יד על כתפה של גוון. "אבל אתן באמת מתכוונות להרוג את הפיראטים לבד? למה?"
גוון נשמה נשימה עמוקה. "זה ברור שבגללי מאט מת, אז אני צריכה להיות זאת שתנקום בפיראטים."
"ומה עם פולי?"
פולי צחקה. "היא בכל זאת צריכה פיתיון, לא?"
גוון רעדה. היא נלחצה מהעובדה שפולי באמת מסוגלת לעשות את זה בשביל להרוג את הפיראטים. "פשוט בואי, פולי."
היא נאנחה ועפה אחרי פולי לבית שמתחת לאדמה. מיד כשנחתה הרגישה שהפיראטים חוגגים למטה.
"אז מה את מתכוונת לעשות?" שאלה פולי בזמן שגוון ירדה בזהירות למטה.
"לירות בהם מהר, לצאת, לחזור הביתה."
פולי פחדה, הפחד האמיתי הראשון שלה מאז הגיע לארץ לעולם לא. מה יקרה אם הפיראטים יתפסו את גוון? מה היא תעשה אז?
היא חשבה על מה שאמרה, על הפיתיון. זה היה רעיון נוראי, כלומר שבמקום הזה זה הרעיון הכי טוב בעולם.
היא נשמה עמוק והתחילה לרדת למטה. כשהגיעה ראתה את גוון מתכוננת לירות בסמי, אבל אחד הפיראטים ראה אותה ורץ אליה.
נמאס לי שפיראטים תופסים אותי. חשבה פולי והתנגשה ברגלו של הפיראט. שניהם נפלו.
גוון הפילה בטעות את האקדח. "פולי!"
היא נאנחה. הפיראטים כבר קשרו אותה וניסו לתפוס את גוון. "לכי כבר תקראי לפיטר! לא היית אמורה לבוא לכאן בכלל בלעדיו."
"פולי…" משום מה, גוון חייכה. היא עלתה למעלה ועפה בחזרה לג'ולי רוג'ר, בשלב הזה לפולי נשארה רק עוד דקה לחיות.