זכרונות ילדות – פרק אחרון!!!!!!!!!!!!!!!!!

גוון נשמה עמוק והביטה בחדרה דרך החלון. אמה ישבה על כיסא ובכתה, היא נראתה כל כך זרה לגוון שהיא התחילה לפחד שטעו בבית.
"זאת… אימא?" מלמלה פולי.
גוון הנהנה. "אני חושבת שכן."
פולי חייכה ונכנסה דרך החלון הפתוח. היא רצה אל אמה וחיבקה אותה באושר.
"פולי?" מלמלה אמה. ג'יל, ככה קראו לה.
פולי הנהנה וחיבקה אותה יותר חזק. "חזרנו, אימא! פיטר בא לקחת אותנו, והוא יבוא גם בשנה הבאה!"
ג'יל נאנחה. "גם גוון כאן?"
פולי הנהנה שוב. "כן, גוון!"
גוון הביטה בפיטר. הוא הנהן לה בעצב וסימן לה להיכנס. היא נשמה עמוק ונחתה בחדרה.
"גוון…" מלמלה ג'יל.
גוון הרגישה שהיא עומדת לבכות. אמה חיבקה אותה אבל היא רק הביטה מעבר לחלון בתקווה שתראה את פיטר. היא לא ראתה אותו.
"את בסדר? מה קרה לכן?" ג'ל שאלה אלפי שאלות כמו שגוון שאלה את פולי כשהיא נחטפה פעם ראשונה. גוון לא רצתה לענות על אף אחת מהן.
"אני אספר לך, אימא." אמרה פולי. "זה היה כל כך כיף!"
גוון נאנחה. פולי התנהגה כאילו היא לא נחטפה, נדקרה ונפצעה יותר מדי פעמים.
ג'יל חייכה. "כן, בטח יש לך הרבה מה לספר לי."
הן פנו ללכת לסלון, אבל גוון תפסה את ידה של ג'יל. "אנחנו נוכל ללכת בשנה הבאה לארץ לעולם לא?"
ג'יל נאנחה וחייכה חיוך מאולץ. "כן, אם פיטר יבוא בשנה הבאה."
"הוא יגיע, אימא!" עיניה של פולי נצצו. היא קיפצה בשמחה במקום. "אותנו פיטר לו יישכח!"
המבט של ג'יל נראה ספקני, אבל היא לא אמרה כלום. פולי גררה אותה לסלון.
גוון נשארה לבד בחדר שלה. היא הביטה מעבר לחלון שוב והפעם ראתה אותו, פיטר נכנס לחדרה בזהירות.
"להתראות, גוון." הוא אמר בעצב. "אני אבוא בשנה הבאה, מבטיח."
היא הנהנה והושיטה את ידה. "לחיצת יד לשלום?"
פיטר היסס והתקרב אליה. "את יודעת שאסור לגעת בי."
היא חייכה והנהנה. היה אפשר להבין מה טינקרבל כל כך אוהבת בו. "רק פעם אחת? לא קרה לך כלום כשהפיראטים קשרו אותך."
הוא נאנח. ושילב את ידו בידה, בלי שהם שמו לב זה התגלגל לחיבוק.
בסוף פיטר התנתק ממנה. בעיניו היו דמעות אבל הוא חייך. "אני… לכי לאימא שלך ולפולי, ניפגש בשנה הבאה."
היא הנהנה. גם עיניה היו לחות. "ניפגש בשנה הבאה."
גוון ירדה לסלון ופיטר עקב אחריה. היא ישבה ליד ג'יל ופולי וג'יל חיבקה את שתי הבנות. הן צחקו בזמן שפולי סיפרה את הסיפור של ארץ לעולם לא בצורה מצחיקה למדי.
פיטר שוב נאלץ לראות את הדבר היחיד שלא עשה בחיים מלאי ההרפתקאות שלו, והדבר שלא יעשה לעולם.
כן, גם אם פיטר רוצה הוא כבר לא יכול להתבגר. נגזר עליו להיות ילד לנצח, ילד אומלל ששכח מה הוא עשה שלשום, אתמול או לפני שנה.
"בוא נחזור." אמרה לו טינקרבל. הוא הנהן.
ופיטר חזר לבית שלו, לשני מימין וישר עד הבוקר. הבית של כל הילדים כל עוד הם יישארו עליזים, תמימים וחסרי לב.