זה שאתה רוצה לא אומר שאתה יכול (וואן דיירקשן)

עכעכעכעכעכעכעכ !!!! זה הפאנפיק הראשון שלי מקווה שיצא סבבה :)
טוב אז מתחילים :
~נקודת מבט ליב~
זה היה עוד יום רגיל בבית ספר ג'וש ( הביריון של בית הספר שהוא במקרא גם קפטן הפוטבול החתיך שכל הבנות נמרחות עליו ) הרביץ לאיזה חנון נדמה לי שקוראים לו טים הוא הפיל אותו לריצפה וזרק את כל הספרים שלו כל הילדים מסביב התחילו לצחוק ולהשפיל אותו הוא היה כל כך נבוך ואז משום מה הכל התחיל להאט הרגשתי שכולם הולכים ומדברים בסלומושן זה היה מלחיץ פתאום נכנס משהוא למסדרון עם בלורית בצבע שחור עם פס בלונדיני כל היד שלו היתה מכוסה בקעקועים הוא הלך עם ג'ינס קרוע משופשף ומעיל עור בצבע שחור היו לו עניים חלומיות בצבע חום אבל זה לא הפריע למראה הקשוח שלו משום מה לא ראיתי אותו בבית ספר מקודם כניראה הוא תלמיד חדש איך שהוא ניכנס הכל חזר לקצב הרגיל שלו הוא ראה את טים על הרצפה אז הוא בא והושית לו יד כדי לעזור לו לקום ואז ג'וש התחיל לצעוק"הי אתה כדי לך להחזיר את היד ליפני שאני מוציא לך אותה מהמקום" כל בן אדם רגיל בעל שפיות היה תופס את הרגלים שלו ובורח משם כל עוד נפשו בוא אבל הוא לא הוא לא החזיר את היד להפך הוא הושית אותה יותר קרוב ועזר לטים לקום כולם היו בשוק רצו לראות איך ג'וש הגיב אבל גם הוא היה בשוק ולא זז מילימטר הבחור השחור המשיך ללכת כיאילו לא קרה כלום ויצא מהמסדרון שתי שניות לאחר מכן היה צילצול וכולם התפנו מהמקום ג'וש עדיין היה בשוק ונישאר באותה תנוחה לפחות 10 שניות עד שהחברה המעודדת שלו ג'סי משכה לו ביד ואמרה "בוא בייב אנחנו נאחר לאימון"
חחחחחח מבפנים אני ממתי להתפקע מצחוק אבל לא יכולתי אם ג'וש היה רואה אותי הוא היה מוציא לי ! את היד מהמקום אחרי שהוא הלך אני פשוט ניחנקתי!!

~כמה ד'ק אח"כ~
היינו בשיעור הראשון היה לנו מתמטיקה במקרה הבחור השחור היה איתי בכיתה ישבתי מאחוריו המורה שלנו התחילה ואמרה ליפני שנתחיל את השיעור אני רוצה להציג חבר חדש לכיתה אדון מליק הצעיר זאין מליק הוא התישב בחזרה במקום והתחלנו את השיעור המורה לימדה חומר קשה וחדש שבכלל לא הכרתי לא הבנתי מילה ממשהיא אמרה בשיעור אז שאלתי את ליז ( החברה הכי טובה שלי שישבה לידי) אם היא מבינה את החומר ולא היה לה שמץ אז היא שאלה את מי שהיה מאחוריה וגם הוא לא ידה והוא שאל את זה שמאחוריו ולאחר כמה ד'ק מתברר שאף אחד מהכיתה לא הבין טוב לא יודעת מה לגבאי זאין כי כולם פחדו לשאול אותו אבל הבנתי שהוא אפילו לא מנסה להקשיב היתה לו מחברת בלי שורות או ריבועים עם דפים חלקים והוא פשוט כל השיעור צייר ושירבט עד שמילא את כל הדף ולא היה אפילו עוד מקום לציור אחד פיצפון כניראה שלא רק אני שמתי לב לזה אלה גם המורה וקראה בישמו:זאין ! אבל הוא המשיך לצייר זאין !! צעקה שוב הוא הפנה את הראש אליה והיא אמרה לו בכל צווחני "בוא הנה ותיפתור את המשוואה הזאת" הוא באה אליה בלי רצון היא התחילה לכתוב היא התחילה מקצה שמאל של הלוח היא המשיכה והמשיכה והמשיכה עד שהגיעה לקצה השני של הלוח חשבתי ולא רק אני ,אני חושבת שאני מדברת בשם כל הכיתה" איך לעז.. הוא יצליח ליפתור את זה" במילים אחרות אתה אבוד זאין כולם היו במתח לראות מה זאין יעשה אבל הוא לא ניראה מודאג הוא התחיל לפתור במרץ אחרי חמש ד'ק הוא פתר את המשוואה המורה הסתכלה במבט מופתע תוך כדי שהיא מורידה את המשקפים עד קצה האף ואומרת" יחסית למי שמקשקש כל השיעור אתה לא רע לא רע מליק "כל הכיתה ישבה עם פיות פעורים כולל אותי מה..איך….אבל…הוא…לאחר כמה דקות נישמע צילצול אוקי אמרתי לעצמי תוך כדי שאני קמה מהכיסה "קשוח עם שכל הפנתי את הראש לי למחברת שלו ואמרתי ואו !! וגם יודע לצייר מה עוד הבחור הזה מסתיר ? מענין

~כמה שעות אח"כ~
הגיעתי הביתה ומישום מה לא הפסקתי לחשוב עליו על צורת ההליכה שלו הדרך שבה הוא פתר את התרגיל החוסר פחד שלו מול ג'וש על הציורים שלו פיתאום כל דבר בו ניראה לי מושלם לא ?! רגע מה אמרתי כרגע ? אמרתי שהוא מושלם !! אוי לא אוי לא זה לא קורה לי אני לא מאמינה אני חושבת שאני ש..ש…ש..אנ…אני אפילו לא יכולה להגיד את המילה טוב די צאי מיזה לכי לישון ותיתעוררי חדשה ובלי הרעין המטומטם הזה של עכעעכע אתם יודעים מה

~למוחורת בבוקר~

היום הבוקר היה שונה אני קמתי בכיוך בדרך כלל אני די לא תיפוס של בוקר השעון שלי צילצל השעה היתה שש וחצי בידיוק הפעם לא לקח לי 20 ד'ק להתעורר ( כמו בכל יום) אלה שהפעם כמתי תוך 5 ד'ק !!!! הרגשתי שיש לי סיבה לקום בבוקר ואין לי מושג מה היא ! אבל אהבתי את התחושה הזאת זאת היתה התחושה הכי נפלאה בעולם !! הרגשתי כאילו אני יכולה לעוף פתחתי את החלון היתה כזאת רוח נעימה השיער שלי התנופף אחורנית פרסתי את הידיים ובידיוק שהגעתי לרגע השיא לי אמא שלי צעקה לי מלמטה וניפצה את האשליה תוך כדי נראה לי שהיא אמרה משהוא כזה בערך " ליב תצאי כבר מהחדר את תאחרי לאוטובוס לקחתי את התיק וירדתי למטה עם חיוך על הפנים " הופה משהיא במצב רוח טוב" אחי מייקל אמר " מה קרה שגברת " לא תיפוס של בוקר " כמה עם חיוך ? אם יורשה לי לישאול?" אסור לך אבל בכל זאת אני הענה התשובה היא… הייתה דממה במשך כמה שניות שאין לי מושג "נוו מאמת חייבת להיות סיבה אני מכיר אותך כמה שנים טובות ( בכל זאת אני אח שלך הוא מילמל לעצמו ) רגע…. זהו זה !! להכיר את הכרת משהוא !!" "מההה??? פפפפפ.. זה הכי טוב שלך באמת!! מייקל ציפיתי ממך ליותר" אמרתי מנסה להוריד לו את הרעיון הזה מהראש " טוב אל תאשימי אותי שניסיתי "אמר תוך כדי שמרים ידיו כדי להדגיש את חפותו נכנסתי לאוטובוס עם מייקל התחלנו לסוע התקרבנו לאיזו שהיא תחנה זאין התכרב לשם האוטובוס עצר ופתח את הדלת אבל לא זאין המשיך ללכת מה עובר לבן אדם בראש !!חשבתי לעצמי הבית ספר עוד איזה 20 רחובות מפה !הגעתי לבית ספר הלכתי ללוקר שלי כדי להוציא משם כמה דברים וראיתי אותו ראיתי אותו הולך שקוע במחשבות לא מסתכל אל אף אחד פשוט ממשיך ישר רגע..רגע..רגע..רגע. עצור !! איך הוא הגיע לפה כל כך מהר !!! לא הבנתי איך ניסיתי אבל נכשלתי לא יכולתי יותר עם הרגשות האלה לא ידעתי מה לעשות איתם אז התלחתי לשתף את ליז התחלתי לספר לה את הסיפור אבל היא עצרה אותי באמצע " רגע את אמר שאת מאוהבת ?! עעכעכעכעככ במי !!!??? " "אם תיתני לי להמשיך אני אגיד לך " "טוב אבל נוווו מהר אני מתחח !!" סיימתי לספר לה את הסיפור היא כמעט התעלפה " מההההההההההה אני מתה אני מתה " היא צעקה בעמצע המסדרון "ששששששששששש" אמרתי לה "שקט!!! תנמיכי את הקול" ואם זה לא מספיק כל היום היא זימזמה לי באוזן " חברה שלי מאוהבת חברה שלי מאוהבת "

המשך יבוא