העתיד של פרסי ואנבת' -סיפור קצר על פרסי ג'קסון

אנבת' התחמקה מפרסי כול היום. היא חשבה שהוא לא הרגיש את זה, אבל הוא כן.
זה היה די לא רגיל. מאז שהם נפלו לטרטרוס לפני חמש שנים הם בקושי עזבו זה את זה. הם המשיכו בחייהם כמובן, מנסים לשכוח את הזיכרון הזה אבל הטראומה השאירה בם צורך לדבוק בצד אחד של השני. הם לא הצליחו לישון בלי אחד השני, או להישאר רגועים.
אז פרסי די הרגיש בחסרונה של אנבת'.
הוא ראה אותה בערב יושבת בשולחן האוכל שלהם, בוהה באוויר.
משהו לא בסדר לגמרי קרה.
הוא התיישב על הכיסא לידה. "הכול בסדר?" הוא שאל אותה. הבעת פניה של אנבת' לא השתנתה. היא לא ענתה על שאלתו.
פרסי קימט את מצחו בדאגה. "אנבת', משהו קרה?" הוא שאל שוב, קולו מהול בבהלה. אנבת' עדיין לא ענתה ונשארה בוהה באוויר כמהופנטת.
פרסי תפס בשתי כתפיה בידיו ונענע אותה. "אנבת', בבקשה תגידי לי מה קרה," התחינה בעיניו היתה ברורה.
אנבת' הרימה את עיניה ופגשה בעיניו. היא נאנחה ופתחה את פיה כדי להשיב. "משהו קרה פרסי," היא אמרה, שומרת על פניה חסרות הבעה. "אני- אני…," היא החלה לגמגם. פרסי הביט בה מרוכז, נואש לדעת מה עובר עליה.
"אני- אני בהריון פרסי, אני בהריון," היא אמרה לפתע. פניו של פרסי השתנו בבת אחת, הוא לבש את אותה הבעה חסרת הבעה שאנבת' שמה לפני. היא נתנה לו חמש שניות לעכל את דבריה.
"איך- איך אתה מרגיש עם זה?" היא שאלה אותו, חשש בעיניה.
פניו של פרסי פרצו לחיוך רחב. "הולך להיות לנו תינוק?" הוא שאל. אנבת' הינהנה ורגע אחר כך פרסי הניף אותה לאוויר בידיו, צוחק באושר.
צחוקו היה מידבק ורגע לאחר מכן אנבת גם פרצה במחול של צחוק.
"הולך להיות לנו תינוק," הם אמרו ביחד. שניהם הסתכלו אחד על השני לכמה רגעים ואז התנשקו בלהט.