הסיפור על הארי- פרק 4

רין הביטה בסלון, על הספה שם ישבו לואי, מישהי שהיא כנראה חברה שלו, ועוד נער ברונטי בעל עיניים בצבע אדמה.
"שלום לך, רין, נכון?" שאלה מיד חברה של לואי "אני אלינור, נעים מאוד" אמרה וחיבקה את רין.
"ואני ליאם" אמר הנער הברונטי.
"ואותי את כבר מכירה" אמר לואי וחייך.
"הי, נעים גם לי להכיר אתכם" רין אמרה בביישנות, החבר'ה האלה נראים נחמדים וכל כך טובי לב, איך זה שכל כך הרבה טוב לב מתקבץ במקום אחד?
"אני רואה שכבר פגשת את נייל שלנו" אמר ליאם.
לואי צחק "מה הפלא? היא היתה במטבח חהחה" כולם צחקו ורין לא הבינה מה מצחיק.
"נייל הוא דיי שמנמן, הוא כל הזמן במטבח" הסביר הארי.
וגם רין צחקה, ונייל אמר "הי, אני אוכל כי אני צריך לגדול, ומה הבעיה עם שמנים? חשבתי שאתם אוהבים את הכרס שלי!" הוא עשה מבט נעלב וליטף את בטנו ה"שמנה".
הארי מיהר לפייס אותו "ברור שאנחנו אוהבם אפרוחי" ודיגדג אותו בבטנו.
רין צחקה, הם ממש נחמדים האנשים האלה, חבל שמחר תצטרך להיפרד מהם.
,"איפה זאין? רין צריכה גם לפגוש אותו" אמרה אלינור.
"מה את חושבת? הוא ישן כמו מת, אי אפשר להעיר אותו, את כבר יודעת את זה" אמר לואי בציניות אך מיד נתן לאלינור נשקה בלחי.
"שחושבים על זה, גם אני ממש עייף" אמר נייל בפיהוק.
"כן גם אני, וגם כבר ממש מאוחר, מחר יש עבודה אנשים, ולך אני מניח יש בית ספר לא?" ליאם פנה לרין.
רין לא רצתה ללכת לבית הספר, אבל ענתה מתוך נימוס "כן צודק".
"אוקיי אז קדימה להתארגן לשינה, עוד חצי שעה כיבוי אורות!" קרא ליאם.
רין הבינה שהוא האחראי מבין כולם.
"כן דאדי דיירקשן" אמר לואי, וקם גם הוא.
אלינור פנתה אל רין "את רוצה להתקלח? אני אביא לך פיג'מה נוחה, בואי איתי".
"או..אוקיי" אמרה רין, היא עדיין נורא התביישה, היא כל כך שנאה את זה שיש לה ביטחון עצמי כמו של עלה, היא תמיד מפחדת מכל דבר.
אלינור הובילה את רין לחדרה ופתחה את הארון, והושיטה לרין פיג'מה נחמדה של בובספוג תופס מדוזות.
עד לפני כמה זמן רין עוד היתה לובשת כאלה בגדים, עד שרודריק החליט שזה ילדותי מידיי, היא לא תשכח את היום שבו רודריק עשה סינון בארון שלה, וזרק את כל הבגדים שלא נראו לו.
'הוא לא רואה אותך עכשיו' חשבה לעצמה רין, ולקחה מידיה של אלינור את הפיג'מה.
"תודה רבה" היא אמרה, ושאלה "איפה כאן זו המקלחת?" אלינור הובילה אותה אל המקלחת, ואמרה "בבקשה, ואת לא צריכה להתבייש ממנו או משהו, באמת, תרגישי בבית"והיא חייכה.
"המממ.. אוקיי" אמרה רין.
"את כזאת מתוקה, אני לא מבינה את החבר הזה שלך, את חייבת להיפרד ממנו" אמרה אלינור, ורין הופתעה.
"הארי סיפר לי, אל תכעסי עליו, הוא רק דואג לך,הוא בחור מקסים" הרגיעה אלינור, ופנתה לחדרה.
רין התקלחה, וכשיצאה לבשה את הפיג'מה, והסתרקה, במקלחת כל האיפור ירד לה, וגם המחליק שעשתה נהרס, וכן נשארה עם שערה הטבעי, תלתלים רכים בצבע חום זהב.
היא הביטה בהשתקפותה, לפתע היא נראתה שוב כמו ילדה בת 16, בלי איפור ובגדים מגעילים, פשוט היא עצמה, רודריק מעולם לא אהב את זה.
הוא תמיד אמר לה שהוא עושה לה טובה שבכלל הוא מסתכל על מישהי כמוהה, שהוא יכול להשיג לו כל אחת אחרת, אז אם היא רוצה להשאר איתו, שתעשה מה שיגיד.
היא לא רצתה להישאר איתו, אבל היא פחדה ממה שיעשה אם תרצה להיפרד ממנו.
היא יצאה מהמקלחת והלכה לכיוון הסלון, מחפשת את הארי.
היא ראתה אותו יושב שם מול הלפטופ.
"הארי?" היא אמרה, הוא הרים את מבטו אליה, ולא יכל שלא לחייך.
'היא כל כך יפה' חשב 'ממש כמו נסיכה, למה היא היתה צריכה את כל האיפור הזה והשמלה ההיא?'
"אני יודעת שאני נראת מצחיק, אבל בבקשה אל תצחק" אמרה רין במבוכה.
"מצחיק?" התפלא הארי "ממש לא, את נראת כל כך מתוקה ככה, רין" אמר.
רין הסמיקה, ואמרה "וואו… תודה".
האר חשב בעצב 'היא חייבת להיפרד מרודריק, לא מגיע לו נסיכה כזו'.
"טוב. איפה אני אישן?" שאלה.
"בואי" אמר הארי, והוביל אותה לחדר האורחים.
"סידרנו לך את המיטה והכל" אמר.
"תודה, אתם כל כך טובים אלי, למה?" שאלה רין.
הארי חייך ואמר "אני לא יודע, זה בא לנו בטבעיות" אמר.
רין נשכבה על המיטה, והארי כסה אותה בסמיכה.
"תודה, שוב חחח" אמרה רין וחייכה.
הארי חייך בחזרה, והלך לכיוון היציאה וכיבה את האור, ויצא, אך מייד חזר ואמר "לילה טוב רין, חלומות פז"
רין הרגישה משום מה פרפרים בבטן, אף אחד לא אמר לה לילה טוב בזמן האחרון, רודריק בטח שלא, הוריה תמיד עסוקים, וכריס, אחיה הגדול, היא לא ממש יודעת מה איתו, הוא לא בבית כבר עשר שנים, אפילו יותר.
"לילה טוב גם לך הארי" אמרה, הארי חייך, והלך לכיוון חדרו.