הכי שונות שאפשר – פאנפיק הארי פוטר – 1

"אלכס, תתעוררי, הנסיעה להוגוורטס היום" אמרה אימה של אלכס, בעודה מנערת את ביתה, "כן, מה שתגידי" מלמלה אלכס בעייפות, ואז…
"רגע! הנסיעה להוגוורטס היום!" קראה בשמחה וקפצה מהמיטה. היא מיהרה לארון והוציאה משם סריג וג'ינס. היא רצה לאמבטיה להתלבש, כמעט מועדת בריצתה המאושרת.
זרם מים נפתח, נסגר וחוזר חלילה. אלכס שטפה את פניה, צחצחה שינייפ והתלבשה.
"איך אמא- יפה?" שאלה בעיניים חומות גדולות, והאם חייכה אליה באושר, "כן חומד, את הכי יפה בעולם" אמרה, וחיוך מאושר עלה על פניה של אלכס. היא ירדה לאכול, בליווי אמה. "היי אבא!" קראה באושר. אביה הביט בה בחיוך, "מי היה מאמין שאשתי והבת שלי מכשפות" מלמל, ונשק לאלכס על ראשה.

"אמילי!" קראה אמה של אמילי, מכוונת את השרביט לשעון המעורר. צלצול רם נשמע, ואמילי התעוררה, "היום ההסעה להוגוורטס" אמרה אמה של אמילי, וזו רטנה וקמה מהמיטה, הולכת לארון ומוציאה שמלה בגוון טורקיזי עמוק. היא נכנסה לאמבטייה, החלפיה בגדים, וירדה לאכול. "יפה שלי, נראית כמו קוסמת מכובדת כראוי לשם משפחתנו" חייך אביה, ואמילי חייכה חיוך מתנשא, "אני יודעת, פאפא, מה אני נראית לך? אוהבת מוגלגים עלובה?" אמרה, ואביה נד בראשו, "ברור שלא! מה את אומרת עליה, לילה?" אמר, "נראית כמוני, למזלך" אמרה אמה של אמילי בחיוך ורכנה לנשק את בעלה.

"אמה, תעשי לי צמות בבקשה" ביקשה אלכס בעיניים נוצצות. היא הייתה נחושה לעשות רושם טוב על כל הקוסמים שאיתה בשכבה – וגם אלה שבשכבות יותר גבוהות – היא ידעה שיש כאלה שחושבים שאם ההורים שלך מוגלגים, אפילו אם רק אחד מהם, אתה פחות. ורצתה להוכיח שלא. כל הקיץ קראה בשקיקה את ספרי הלימוד, ותכננה להיות הכי טובה שתוכל.

אמילי עמדה מול המראה והסתרקה. לאחר מכן אסםה את שערה לקוקו גבוהה, נעלה נעליי בובה, וירדה למטה, "נוסעים?" שאלה את הוריה, ואלה הנהנו. שלושת הדמויות הגבוהות, לבושות מכובד ומשדרים התנשאות, יוצרים אווירה לא נוחה. הם עלו על מטאטאים נוחים, החדשים ביותר שיצאו, גם הילדה, והמריאו לעבר תחנת קינג קרוס, נוחתים במרחק-מה.

שתי הבנות עלתו על הרכבת, מאותה כניסה. הן נכנסו לאותו תא, "ריח של מוגלגים" מלמלה בגועל אמילי, ואלכס הנבוכה מלמלה, "אבא שלי מוגל", "חצוית-דם מטונפת" חשבה אמילי, אך החליטה עוד לא ליצור את הרושם הרצוי. הנערה הזו נראתה חביבה למדיי, חבל שנולדה לאב מוגל.