החץ

"איך אמא שלך?" שאלה פליסיטי. אוליבר משפך בכתפיו "מסתגלת".
פליסיטי חייכה. היא הייתה בלונדינית, רזה, עם עיניים כחולת וגאונה שאין כמוה. ג'ון נכנס דרך מדרגות המתכתיות של המרתף, מתחת למועדון. "בחיי אוליבר, ת'יאה יודעת איך לנהל את המועדון" אמר והתקדם לעבר פליסיטי. "זו אחותי" אמר אוליבר..
"אה!" נשמעה צרחה מעל המרתף. "ת'יאה…" אמר אוליבר, שם את הברדס הירוק של שאדו, לקח חץ וקשת ועלה בריצה למעלה.
"תעזוב אותה" אמר וכיוון חץ לעבר האיש שהחזיק באחותו. "אה… פורע החוק היקר שלנו" אמר האיש. ת'יאה התנשמה בכבדות ודמעות ירדו במורד לחייה החיוורת. היא הייתה לבושה בשמלתה הכתומה שהגיעה עד מעל הברכיים ובנעלי העקב בצבע באז'.
"פעם האחרונה, תן לה ללכת!" צעק אוליבר. האיש חייך וצחק צחוק גדול. צחוקו דעך כאשר חצו של אוליבר פגע באיש. ת'יאה ברחה יחד עם שאר האנשים ששכבו על הרצפה, מגנים על ראשה. בינתיים אוליבר נעלם בדרך מסתורית הגיע אל המרתף בחזרה.
"פליסיטי!" קרא לעבר האישה הבלונדינית. "תבררי לי מי האיש הזה, עכשיו." אמר והוריד את הברדס, הקשת והחיצים ושם אותם במקומם.
הוא רץ מהמרתף ויצא החוצה מתנשף לעבר אחותו הקטנה. ת'יאה.
צעקות נשמעו מכול עבר. אמבולנסים וסירנות משטרה מילאו את שאר החלל, אבל הם לא באו לעבר המועדון. הוא היה רק הסחת דעת.
כבאיות איש הגיעו כשלוש מאות מטרים מאוליבר ואחותו שעמדנו המומים וצפו בבניין 'קווין קונסולטדייד' הבוער.
"תישארי כאן" אמר לת'יאה שעמדה עם פה פעור, בוהה בבניין המתפרק. "לאן אתה הולך!" צעקה ת'יאה אבל אוליבר כבר נעלם בין ההמון.
הוא נכנס למרתף המועדון ולקח את חפציו. "אני בא אתך אוליבר" אמר ג'ון. "לא דיג. תישאר זה מסוכן מיד. גם את פליסיטי!" צעק כשהוא רץ למעלה. "אתה יכול לסמוך שאני אשאר כאן ולא ארוץ לבניין בוער…" אמרה פליסיטי וחזרה למחשב לגלות עוד על השריפה.
"את יכולה לחדור למצלמות האבטחה של הבניין?" שאל ג'ון. "אני כבר על זה" אמר פליסיטי והקלידה במרץ.
אוליבר ירה חץ עם חבל לעבר הבניין והגיע לשם במהירות.
הוא נכנס למשרדו שהיה מלא בעשן אפור סמיך. "יש כאן מישהו?!" צעק והשתעל קלות. "כאן!" נשמע כול של אישה. אוליבר התקרב למקום וראה את מוירה קווין. אמו.
הוא נתן לה זרוע ותמך בה עד שהגיעו למדרגות שם ראה את ג'ון. "אני אטפל בה" אמר ג'ון לאוליבר שהיה מעט מעוצבן שהוא לא הקשיב לו, אך הכיר לו תודה.
אוליבר המשיך לקומה שמעל. היא הייתה נטושה. גם הקומה שמעליה הייתה ריקה לחלוטין, עד שאוליבר עלה לקומה האחרונה ושם שמע קריאה לעזרה. "הצילו!" זה נשמע כמו קול של… ילדה.
אוליבר התקדם למקור הקול ואז ראה חתיכת בטון על רגל של נערה ברונטית. עיניה היו כחולות ודומעות והיא השתעלה ללא סוף. אוליבר התקרב אל הנערה ולפתע נשמעה ירייה. "מי אתה?" צעק אוליבר אך הדמות כבר נעלמה. אוליבר הוציא חץ וכיוון בעזרת קשתו לכול עבר.
עוד ירייה נשמעה והפעם הכדור כמעט פגע באוליבר. אוליבר הסתכל וראה את האיש ליד הילדה.
הוא ירה חץ לעברו אבל החץ לא פגע. האיש לא זז ואוליבר לא החטיא, אבל החץ לא פגע. בו.
הנערה צרחה בכאב כשהאיש הסיט בעזרת ידו החשופה את החץ לעבר רגלה הכבולה של הנערה. כעבור רגע האיש נעלם. הבניין התפרק לחתיכות. לאוליבר לא היה זמן.
הוא ניסה להרים את הבטון אבל לא הצליח. מחשבות על טומי שמת כשחתיכת ברזל התקועה בתוך בטון חדרה אל בטון בזמן רעידת האדמה שמרלין מלקולום, אביו של טומי, עשה בעצמו. הוא לא יכל לתת לה למות. לא כמו שטומי מת. בכוחות מאומצים הוא הרים את חתיכת הבטון מרגלה של הנערה ולא שם לב לג'ון שהופיע משום מקום ועזר לו. ג'ון לקח את הנערה הבוכה על ידיו והתחיל לרוץ עם אוליבר. כעבור דקה שלושתם היו בחוץ.
"לא…" יבבה הנערה. "בבקשה לא" לחשה והסתכלה על השוטרים ועל הפרמדיקים העובדים במרץ. ג'ון הסתכל על אוליבר שנד לשלילה. "אני מצטער" אמר ג'ון והתקדם לעבר האמבולנסים. "לא!" צעקה הנערה. "לא! לא! בבקשה אל תעשה לי את זה! הוא ימצא אותי!" צרחה.
אוליבר כבר נעלם בין הצללים.
ג'ון היסס, תוהה אם לתת לפרמדיקים לטפל בנערה הגוססת או להביא אותה למרתף.
בסופו של דבר הוא הביט בנערה האומללה ובפציעותיה וידע שאין לה שום סיכוי ועשה את ההחלטה.