החיפוש אחר הזאב מהביצות – הקדמה

אזהרה: הסיפור מכיל ספויילרים לספר "הזאב מהביצות" ("איש הזאב מביצת הקדחת") מצמרמורת, אז מי שרוצה לקרוא את הספר יצטרך להתחשב בזה (אחרי הכול, מתח זה הכול בסדרה הזאת).
הקדמה:
זה היה באחד הסיורים שלי. אני וזאביק טיילנו ביער לאור הירח המלא, הזמן האהוב עלי. הזמן שבו אני משתנה לצורת הזאב שלי.
זאביק הלך מלפני. כפותיו הענקיות התיזו מים לכל מקום כשעבר בשלוליות. אני השתלשלתי מאחוריו, מקשקש בזנבי.
חצי שנה עברה מאז שקיבלתי את קללת ההזדאבות. חצי שנה עברה מאז שוויל נעלם. חצי שנה עברה מאז שאני בגעתי לביצת הקדחת.
זאביק עצר בקרחת היער והתחיל לנהום. לא הבנתי מה הוא רוצה אבל עצרתי גם אני.
ראיתי צללית עוברת בין העצים כמו בסרט אימה. היא היתה גדולה מכדי להיות ענפה, או כל חייה אחרת שנמצאת בביצה הזאת. היא נראתה יותר כמו צללית של…
צמרמורת עברה בגבי ושיתקה אותי. יללה מקפיאת דם פילחה את האוויר. היא נשמעה כמו יללת זאב, מעורבת בקול אנושי. לא שמעתי יללה כזאת כבר חצי שנה.
לא מאז שוויל נעלם.
הצללית התקרבה אלינו. זאביק חשף שיניים ואני בטשתי ברגלי בקרקע בעצבנות. אם זה באמת וויל…
הצללית רצה אלינו והניחה משהו על הקרקע. לפני שהספקנו להגיב, היא נעלמה.
זאביק ילל בקול שנשמע כמו שאלה. אני הרמתי את הפתק שנח על האדמה והתחלתי לקרוא בליבי:
"אנחנו חייבים להיפגש. פה, מחר, בדיוק בחצות. אם תעזור לי זה גם יעזור לך.
אני יודע שהרבה זמן עבר ואתה לא סולח לי, אבל אתה חייב.
אה, ואל תבוא עם החבר הזאב שלך.
וויל."