הזדמנות – פאנפיק מתורגם על הארי – פרק 3

הוצאתי את המפתחות לדלת שלי ושמעתי דרך הדלת הרבה דברים מתנפצים.
"מה לעזאזל ?! שרה ? שרה פתחי את הדלת עכשיו " צעקתי
הדלת הייתה פתוחה אבל היה משהו שחסם את הכניסה .
התחלתי להיכנס לפאניקה,לא הבנתי מה קורה.
לקחתי צעד אחד אחורה וניסיתי לפתוח את הדלת עם הכתף שלי שבעצם נפגעה הרבה יותר ממה שזה נראה כמו בסרטים.
לקחתי נשימה עמוקה ובעטתי כל כך חזק בדלת שהיא נפתחה לרווחה.
לא יכולתי לראות שום דבר, אבל דמות שחורה הסתובבה בצד של החדר,"תברחי…" שמעתי לחישה חלושה,היא נשמעה כמו שרה.
הדבר הבא שידעתי היה שהדמות השחורה קפצה מהחלון,ושמעו שהיא פגעה בקרקע.
הדלקתי את האורות וראיתי את שרה , היא הייתה על הרצפה ודם ירד מאפה.
"כולם בסדר?" טיילר שאל
"באמת?איפה היית שכל זה קרה? והבנתי שהחדר הקטן שלי ושל שרה נהיה להרס אחד גדול.
-נקודת מבט של שרה –
אמנדה לא מצליחה להירדם בזמן האחרון , אני שומעת אותה מתי שהיא ישנה,היא צורחת לפעמים,בוכה וצועקת.
"אל תפגעו בו בבקשה…" ואחר כך היא אומרת "עצור!אני יעשה הכל ! אני נשבעת! "
לא הזכרתי לה אותו , וגם לא את העובדה שההורים שלה קראו לי ,הם אמרו לי לא לשאול ולא להגיד כלום , אבל אני באמת רוצה לדעת מה קרה .
היא בחורה ממש מגניבה,די מושלמת בעצם …
אמרתי לה שהיא לא צריכה לרוץ בחוץ בבוקר זה לא בטוח , אבל אחרי הפעם השלישית ויתרתי.
הדלת נסגרה אחרי שהיא יצאה מהחדר , היא משוגעת ! וחזרתי למיטה .
כמה דקות לאחר מכן הרגשתי מישהו מושך בחוזקה בשיערי .
מה?! צעקתי
"תשתקי שרה,אל תאמרי מילה או תשמיעי קול או שאחתוך אותך , יש לך מושג כמה זמן אני מחכה לרגע הזה ? חח,האם עלינו לצאת לטיול במורד שביל הזיכרון ? "
הוא הריח את הצוואר שלי כמו שהוא משך את שיערי , הדבר הבא שידעתי הוא שנזרקתי על הרצפה ודם ירד מאפי.
"איפה היא ? " הוא אמר
הוא מטורף ! הוא התחיל להרוס את הצד של אמנדה בחדר , מיליון דברים רצו במוחי ."מי זה לעזאזל?מה הוא רוצה מאמנדה ? "
שמעתי מישהו פותח את הדלת , וצועק את השם שלי , "זה כלום אמנדה,אל תכנסי ,אל תכנסי , רוציי…" צעקתי

-נקודת מבט של הארי –
זו הייתה היא,הבחורה משדה התעופה , אני תוהה למה היא התכוונה שאמרה זה אתה .
אני יודע שהתנהגתי כאילו לא שמעתי אותה,אבל זה לקח לי דקה להתמקד במה שהיא אמרה,עם כל המהומה ,המעריצים והפפארצי.
אני יודע שלא ראיתי אותה לפני , אחרת הייתי זוכר אותה .
יש לה את העיניים הכהות ביותר שראיתי אי פעם , כשנגעתי בה הרגשתי משהו מוזר, שמייק הפיל אותה ,משהו גרם לי לרצות לגונן עליה.
אייה ,בשביל מה זה היה לואי ? הרמתי את הבננה שנפלה על הברכיים שלי ,ובמקום לזרוק אותה , התחלתי לקלף אותה ולאכול.
"בבקשה אל תגיד לי שוב שאתה חולם עליה , הארי ראית אותה רק פעם אחת .
יש לך שפע של בנות שמוכנות לזרוק את עצמן עלייך , אתה מנותק מאז שפגשת אותה" לואי אמר לי
"ראיתי אותה שוב הבוקר,היא הייתה במונית ." אמרתי
לואי התחיל לפרוץ בצחוק ,אני רק מספר ללואי עליה , אני צריך לספר למישהו .
זרקתי עליו את הקליפה ,"שתוק!היא נמצאת כאן בלונדון ,חשבתי שהיא נעלמה עד עכשיו, אני צריך למצוא אותה !"
"טוב,אם אני יעזור לך אתה מבטיח להתמקד או לפחות להעמיד פנים שלא ראית אותה בזמן שאנחנו בחזרות ? " לואי אמר לי
"כן " אמרתי ,אבל עמוק בפנים אני יודע שמשהו קורה ,הוא יודע את זה אבל אני ינסה , אני אנסה באמת , הולך להיות יום ארוך היום .

– נקודת מבט של אמנדה –
גם היום הוא לא היום שלי ,אני צריכה להתקשר להורים שלי ולספר להם מה קרה.
אני מעדיפה שלא למרות שאם אני אומר מילה על מה שקרה הם יתחרפנו ויגרמו לי לחזור הביתה.
"אז את מקבלת חדר חדש בקומה אחרת " טיילר אמר לי
יופי , מה ההבדל ? מי זה לעזאזל היה ? ומה הוא רצה ? חשבתי
"תודה,אני רוצה ששרה תהיה איתי "אמרתי
"אם היא רוצה , היא יכולה לעבור , זה תלוי בה" טיילר אמר לי
"כן בטח , טוב יותר שם למעלה מאשר פה " שרה אמרה
"המשטרה כבר יצרה קשר ,והם רוצים לדבר איתך ,עם שניכן " טייילר אמר לי ולשרה
"נהדר" שרה אמרה
שרה גלגלה את עיניה,והלכה לארון שלה ושמה את הסוודר שלה עליה.
הלכתי לצד שלי בחדר והרמתי את התמונה עם ההורים שלי, הרמתי כוס אחת שנותרה ,רובה התנפצה על ידי המטורף שהיה פה.
"לכו תזדיינו " אמרתי ודחפתי את אצבעי לפי .
"זהירות , זה היה יותר טוב אם היית מתרחקת מהזכוכית , גברת סמית' "
הסתובבתי כדי לראות מי דיבר,ואיש זקן עמד ליד הדלת לבוש במעיל ארוך מושיט את מה שנראה כתג.
"שרה מותק ,קחי את חברתך אל מחוץ לחדר ,אני צריך להעיף מבט מסביב,כריס תצלם והפעם לא להתעסק עם הראיות"
"אל תקרא לי ככה! אמנדה בואי " שרה אמרה
היא נשמעה די מעוצבנת , לא חשבתי פעמיים והלכתי אחריה.
"מי זה ?" שאלתי אותה
"בואי נצא לבחוץ " שרה אמרה לי ומתעלמת מהשאלה ששאלתי.
"גברת סמית' בואי, כריס סיים" אותו האיש אמר לי אחרי עשר דקות שחיכינו בחוץ
נכנסתי פנימה למעונות , בזמן שאני מגלה שבכל מקום היה ספרים,זכוכיות , מצעים,נוצות,ואפילו חור בארון שלי שלא שמתי לב לפני זה.
"זה לא נורמאלי,את יודעת במקרה על מישהו שרוצה לפגוע בך ? "כריס שאל
"לא "עניתי
"פגעו בך?" כריס המשיך לשאול
"לא , אבל שרה קיבלה מכה " אמרתי
"היא ילדה גדולה , היא יכולה לטפל בעצמה " כריס אמר
טיפש ,אני מרחמת על מי שכואב לו , אולי הוא זה שהיה צריך לקבל מכה בפנים , חשבתי .
" למעשה היא כן " שרה אמרה
שרה יכולה לצאת משום מקום ,וזה מעצבן.
"תראה , יש לך את התמונות שלך , זה היה פריצה או אולי מעשה קונדס , עכשיו תלך" שרה אמרה לאיש הזקן
מה יש לה ? חשבתי
" טוב, זה מה שנאמר , את תשמעי ממני בקרוב , גברת סמית' " הוא אמר
"אוקיי,תודה" אמרתי
"שרה…" הוא התחיל לומר
הוא לקח צעד אחד קרוב יותר אליה והיא קפצה לאחור ,הוא חבש את הכובע חזרה והלך.
"שרה מי זה ? " שאלתי אותה
היא לקחה נשימה ארוכה ואמרה " אמנדה … זה אבא שלי "
"אמרת שהוא מת , לא ? " המשכתי לשאול
"הוא כן .. לפחות כך חשבתי " היא אמרה