גילויים של מספרי 11 ו12

קודם כל,הספר הוא פאנפיק על סדרת הספרים האהובה עלי מכל,בני לוריאן. אני עובדת על הפרקים די הרבה זמן במציאות,הראתי את הסיפור שלי לרבים מתלמידי בית סיפרי וקיבלתי ביקורות טובות,אך ישנה רק בעיה אחת,כמעט אף אחד מהם אינו הבין את השמות,המספרים ובכללי מטרתו של הספר,אני אנסה לתקצר לכם את התקציר.
ישנם אנשים,שלא שמענו עליהם בחיינו,הם חייזרים מכוכב לכת בשם לוריאן,שהושמד בידי בני מוגדור (מוגדוריאנים).למה המוגדוריאנים צריכים את הלורים? הלורים הם נבונים מאוד,וכוכב הלכת שלהם היה מזוהם כמעט כמו כדור הארץ וכך גם הכוכב של המוגדוריאנים. רק שבניגוד עלינו ולמוגדוריאנים,הלורים מיחזרו ודאגו לאיכות הסביבה בכוכב שלהם. ואילו כוכבם של המורדוריאנים הזדהם עוד יותר ויותר ואי אפשר היה לחיות בו. אז הם פלשו ללוריאן, לקחו חבורת ילדים קטנה של תשע ילדים מהגארד (בעלי הכוחות) והטילו עליהם כשף מספרי,שעל פיו ורק על פיו יוכלו המוגדוריאנים להשמידם. אך ישנה רק בעיה אחת קטנה,הכשף יפסיק לפעול ברגע שיהיו שני גארד או יותר,זה לצד זה ואז תתחיל המלחמה נגד סטרקוס רא, המנהיג של המוגדוריאנים.
המוגדוריאנים עדין מחפשים להשמיד את הלורים,
הם תפסו את מספר אחת במלזיה.את מספר שתיים באנגליה.את מספר שלוש בקניה.
ארבע(ג´ון סמית) היה אמור להיות הבא בתור,וכמעט הושמד בספר הראשון,למזלו מספר שש באה והצילה אותו,אך הכשף בוטל..
קרו הרבה דברים במהלך ארבעת הספרים,מוות,צער וכאב,אהבה נכזבת ובגידות רבות…

~ עכשיו החלק שלי~
אני קראתי את ארבעת הספרים שתורגמו לעברית . אני סוג של עולה חדשה ישנה מארצות הברית אז הבטחתי לעצמי שאני לא אהרוס את המתח של הספרים שלא תורגמו,לכן ישנם פערי מידע מלבד אלה שאני כבר יודעת לפי השמות או האירועים בספרים שקראתי כבר.
הספרים שעוד לא תורגמו לעברית "נקמתה של מספר שבע" ו"מותה של מספר עשר",אבל אתם בטח תוהים מאיפה הגיעה העשירים עם שיגרו רק תשע…אז ככה,אלה היא לא בידיוק מספר עשר,היא אומנם גארד ויש לה כוחות אך היא יכלה להיות מושמדת בכל שלב שהוא מכיוון שהיא לא מוגנת בכשף.

~למה מספרי אחת עשרה ושתיים עשר?~
לפי שמו של הספר "מותה של מספר עשר" אני מבינה שיש מקומות פנויים,לעיתים אני גם משארת מה קרה לדמויות שלא ממש הבנו דבר לגביהם..לדוגמא מלקולם,אביו של סאם,לדעתי הוא מת בספר "נקמתה של מספר שבע",אני משערת זאת ולא יודעת ולכן עם אני טועה אני רק רוצה שתבינו שזאת הדרך חשיבה שלי ואין לי שום כוונה להרוס את הספר.

תקציר לספר שלי,בפרק הבא.סליחה אבל הייתי חייבת לעשות הקדמה,ישנם הרבה שלא קראו את הסדרה וחשבתי שאולי אם אני אפתח קצת מתח אז אולי לסדרה יהיו יותר קוראים ^^ ,מקווה שאהבתם את הרעיון המוזר שלי או לפחות את הדרך שבה תיקצרתי את הספר המקורי.
ביי, ניפגש בתקציר שיעלה עוד מעט .

תקציר לספר שלי ^^
לילה ושון הם החברים הכי טובים.שון בן 19 בעוד לילה בת 15 בלבד.לילה היא לוחמת בנשמתה ,היא חזקה ,מיומנת כמו שש ומהירה כמו מרינה.מורשותיה של לילה חזקות מין הרגיל ומפותחות יותר בשל היותה בתו של פיטקוס לור בכבודו ובעצמו,אך לילה אינה היורשת של פיטקוס…
עובדותיו של שון מענינות אף יותר משל לילה. שון הוא אחיו התאום של שמונה רק ששון יותר חזק,מסתורי ולפעמים יותר רציני אך הוא מצליח לגרום לכל אחד לחבב אותו בשניות ספורות..ממש כמו שמונה..
שון בן 19 בלבד כמו שכבר הבנתם אבל הוא ספאן.הספאן הצעיר ביותר בו ידעו הלורים מאז ומעולם,אך ישנו דבר אחד אותו אפילו שון לא יודע,יש לו תיבה,שמוחבאת באזור היקר מכל למי שתיהיה אהובתו..שם מוחבאת התיבה שלו,התיבה עם כל הכוחות,מכיוון שגם שון הוא גארד…
בנוסף שון הוא אותו האחד שהטיל את הכשף,הוא יודע לתפעל אותו,הוא יודע איך להסירו ולסדרו מחדש,כך שחמש יהיה המושמד הראשון בסדר,וברגע שחמש יושמד הכשף יפעל על כולם,על כל תושבי כדור הארץ , על הגארד וגם על לוריאן.שון גם מקבל חזיונות,אך חזיונותיו תמיד שונים.הוא אינו רואה את סטרקוס רא,ולא מפני שהחלומותיו מוגנים מפניו,אלה מפני …שאותו השון,נער בן 19 בלב.. צריך לדעת מה המשימה שלו..ואין לו מושג איך הוא עמור להתמודד איתה….

~פרק ראשון~נקודת המבט של מרינה~
אנחנו שוב בכלא…מדמיינים לעצמנו את החיים שבחוץ..לפעמים אני אפילו מתגעגעת למנזר ההוא בסנטה תרזה..
כל יום דומה ליום שלפני,החיים עוברים מהר אבל כל שניה מרגישה כמו נצח…
אנחנו תקועים כאן כבר חודשיים…חודשיים בכלא באזור נברסקה,אם היינו רוצים הינו מוצאים דרך החוצה כבר לפני אבל אנחנו עדין לא מוכנים,סטרקוס רא שומר אותנו לעצמו,הוא יבוא באחד הימים וישמיד אותנו אחד אחד…
מספר אחת מתה
גם שתיים מתה
גם שלוש נהרג
עכשיו גם שמונה..
מלקולם
ואפילו…אלה
אני נשכבת על הדרגש,´אולי יבוא יום..מתי שהוא..ובו יופיעו עוד מספרים..מלבדנו..או במקומנו´ חולפות המחשבות בראשי,כעבור רגע אני מרגישה זימזום בלתי פיסק מאוזני,אני נלחמת ברעש עד אני שומעת מילים ברורות ,"מספר שבע? מספר שבע אתה שומע??" הקול שואל,"זאת בת " אני עונה,מנסה להגן על כבודי כנערה ,השומר המוגדוריאני נועץ בי מבט ואני מעמידה פנים כיאילו אני מדברת עם הקיר..ברגע שהשומר מפנה מבט ,חודרת מחשבה לראשי…האם אני יכלה לסמוך עליה? מה אם זאת אלה? האם אפשר לתקשר גם מהמוות",לפתע אני מרגישה רוח מלטפת את פני..הרוח שעליה שש סומכת כל כך.."כן זאת אני,מספר שבע,מי את?" התשובה מהירה ובטוחה "אני מספר אחת עשרה,מי לילה,אני והספאן שלי בדרך למקום ההימצאות שלכם,אנחנו בנוחתים עוד עשרים דקות",חיוך עולה על פני "ספאן? בן כמה הוא? כמה הוא עוד יחיה לדעתך?" אני מפציצה את הנערה בשאלות ,לפתע אני שומעת קול,"אני שון,אני הספאן ואני בן תשע עשרה,אני נותן לעצמי לפחות עוד כמה שנים טובות" הוא אומר,להפתעתי הקול מוכר לי..זה.."זה לא יכול להיות." אני ממלמת..יש לו..יש לו את הקול של שמונה!
אני נושכת את שפתי,מתאפקת לא לבכות..לפתע אני כמו רואה את שמונה מולי..הוא מדבר אלי,"מרינה..מרינה של הים,אני מתחנן בפנייך,את חייבת לסלוח לי שעזבתי בלי להיפרד,בלי להצטער ובלי לומר לך..שאני אוהב אותך…"הוא נעלם ונשימתי מהירה,האם הזיתי אותו,האם הוא יחזור..אני עוד לא מספיקה לענות ואני רואה שגב כף הידי זוהר בלבן..אני שוב רואה את שמונה…"מרינה..מרינה של הים..הענקתי לך מתנה..מתנה שתעזור לך..את מורשותי..אני מעניק לך במתנה,אהובתי שלי..כך תמיד איהיה לצידך.." הוא אומר ומחזיק את ידי,הוא עדין שם,אבל הוא לא נע..אני רואה בעיניי רוחי את המוות שלו..
"הכל קורה כל כך מהר.
חמש צולל למטה בלהב שלוף. תשע,ששינוי חשוקות ואינו מסוגל לזוז,צופה במכת המוות נוחתת.
לפתע שמונה מפיע לפני תשע-הוא השתגר. "לא!" צורח תשע.
הלהב של חמש ננעץ ישר לתוך ליבו של שמונה.
חמש נרתע לאחור בהלם,כשהוא מבין מה עשה.עיניו של שמונה פעורות,וכתם דם מתפשט על חזהו.הוא מתרחק מחמש במעידה,לכיווני,בידים פשוטות.הוא מנסה להגיד משהו,אבל שום הגה לא נשמע.הוא קורס
אני צורחת כשצלקת חדשה נצרבת על קרסולי."

כשאני מתעשתת הוא כבר לא שם.. הדמעות זולגות בשצף קצף וגרוני שורף אני מרגישה חזקה יותר..מהירה יותר..אני יודעת שאני חייבת להיות הטובה ביותר…
אני חייבת לבדוק את הטלפורטציה של שמונה..אולי אוכל להשתגר מכאן..
כעבור שניה אני משתגרת לחדרה של שש. סביב התא שלה יש מגן כוח כחול. היא מביטה בי ואני מרגישה את העצב שלה..כבר חודשיים אנחנו כלואות כאן..היא בטח חושבת שאני סתם הזיה..
"שש זאת אני…יש חללית לורית בדרך ואת לא תאמיני.אבל דיברתי עם שמונה.." הבעת פנייה משתנה..ולמרות שהיא לא אמרה זאת..אני כבר יודעת מה היא תגיד..