ברק סגול 2

לילי היתה היחידה שקמה להכיר בבואי "היי נס" חייכה חיוך מוטרד וחיבקה אותי ביד אחת גוררת אותי לתוך המעגל הרועש , התיישבנו בין סיימון לנולן "היי אחיין" בירכתי את נולן בשקט והוא רטן לעצמו משהו. הוא *באמת* האחיין שלי.. הבן של פול ורייצ'ל. ג'ייק הציע לי נישואים כשהייתי בת 20. פיזית כמובן נשארתי בת 16-17. ממילא ידעתי שאתחתן איתו בסופו של דבר אז לא ראיתי טעם לחכות. נולן עדיין לא התגבר על העובדה שאני מציגה את עצמי כקטנה ממנו ואני בכל זאת דודה שלו. היילי – הבחורה שהוא הוטבע עליה חייכה לעברי מצידו השני "היי נסי". נולן היה היחיד שהוטבע בלהקה החדשה. מה שהעניק להיילי מעמד מיוחד והטריד את לילי ימים ולילות – לא העובדה שבחורה נוספת זכתה למעמד בחבורה. לא יכל להפריע לה פחות שיש בחורה נוספת והיא מעולם לא התעניינה בנולן. דילן לעומת זאת היה מושא אהבתה כבר שנים. היא התאהבה בו בגיל 9 בערך. הלהקה הישנה נשארו בקשר קרוב ונפגשו המון ככה שכולנו התבגרנו ביחד. חברי הלהקה החדשה היו גם ככה חברי ילדות . לילי בכלל לא היתה אמורה לדעת על קיומם אלמלא הפעם הראשונה שסיימון השתנה היתה מולה – באמצע ריב תאומים טיפוסי. מהרגע שהיא שמעה על 'הטבעה' כשנולן פגש את היילי היא פינטזה בסתר שדילן יוטבע עליה, אבל נער הזאב החייכן היה עיוור לניסיונות העלובים שלה לזכות בתשומת ליבו. ביום טוב הייתי מתגרה בה בנושא לפחות שלוש פעמים בשעה. אבל היום היא נראתה מדוכדכת "מה קרה?" לחשתי לה והיא עיוותה את פרצופה בתגובה , סיימון ענה בשמה – הם נוהגים לעשות את זה הרבה " היא רק הרגע הפנימה שהיא היחידה שמתבגרת מכל החבורה" העפתי בה מבט מבין ונזכרתי במטרה שהביאה אותי אל החוף "מזל טוב!" קראתי וחיבקתי אותה בחיבוק דוב " תודה נס אאוץ' " שחררתי אותה וחברי הלהקה צחקקו "21 זה גיל כייפי" המהמתי וגל הצחקוקים עבר שוב . הם התעלמו מהעובדה שהייתי גדולה מהם בכמה שנים טובות. חגגתי את יום הולדתי ה25 לפני שלושה חודשים. ולפני חודש בערך את יום הנישואים הרביעי שלי ושל ג'ייק. בשביל להעצים את האפקט ובשביל שכל אחד מהזוגות יוכל לחגוג לבדו בלי לחרפן את השני התחתנו באותו תאריך כמו ההורים שלי. אליס התעקשה לארגן גם את החתונה הזאת. נזכרתי שחששתי שהחתונות יהיו דומות מדי אבל אליס הפתיע בחתונה בסגנון שונה לגמרי. היא פיתחה בדיחה פרטית ביני לבין ג'ייק לנושא – שחור ולבן . ריס החזיק אותי למציאות כשלחץ על ירכי "אז ג'ייק בא?" חיבבתי את ריס, בכנות , הוא היה ילד מקסים. אפילו הבנתי את התלותיות המוגזמת שלו בג'ייק -לוקאס, אחיו הקטן היה התוספת האחרונה ללהקה והוא לא קיבל את זה בהבנה. הוא ישב שם טיפה מחוץ למעגל ונעץ את מבטו בגלים . ריס טלטל אותי שוב, בחיי שהילד הזה מעצבן "לא ! הוא אצל בילי ! אתה יכול ללכת לקרוא לו אם כל כך חשוב לך לראות אותו!" וכך – כאילו הפעלתי מתג, בעצם דימוי יותר טוב יהיה כאילו נפנפתי עצם מול פניו של כלב – התרוממו כולם והתחילו להתקדם חזרה לשמורה. בהיתי בהם המומה והיילי ולילי הקיפו אותי משועשעות "אמרת לו בדיוק מה שהוא רצה לשמוע" אמרה היילי משועשעת חייכתי אליה כשהמשכנו ללכת אחריהם נולן הצטרף אלינו אוחז בידה. עד שהגענו הלהקה עמדה כבר בחצר של בילי כשג'ייקוב עומד בניהם מהורהר , הוא מלמל משהו לדילן ואז הרים את מבטו וראה אותי. חיוך עצום התפשט על פניו והוא נופף לי "תגידי מתי את רוצה ללכת בייב " קרא וחזר לדבר עם דילן. לילי גררה אותי לכיוונם, דילן הוא הבן הבכור של אמברי ורוזה והיחיד מכל הלהקה שלא נראה אינדיאני בכלל , הוא קיבל את העיניים הבהירות של אמו ואת השיער הג'ינג'י שלה. כולנו הופתענו שסיימון יצא זאב ג'ינג'י בעוד הצבע של דילן היה אפור כהה. הפתעה נוספת היתה שדילן היה הראשון להצטרף ללהקה החדשה. אם הולכים לפי דם ג'ייאה היה צריך להיות הזאב הראשון והאלפא – הוא הבן הבכור של פול ורייצ'ל ולכן בעל הגנים של משפחת בלאק. ההימור השני שלנו היה סיימון – בתור הבן הבכור של האלפא האחרון . דילן התמודד עם עניין ההשתנות הראשונה טוב באופן מפתיע (או מדאיג אם אתם שואלים את ג'ייק) הוא לא פספס יום אחד בלימודים ולא התפוצץ פעם אחת בטעות – תמיד מרצונו החופשי. הוא שנא להיות אלפא, הוא היה אחראי מטבעו והדאגה לשבעת הזאבים האחרים העיקה עליו. "היי די" נשענתי עליו מביטה בג'ייק מסביר משהו על מכוניות. לילי נעצה בי מבט רב משמעות . תמיד הייתי 'טייסת המשנה' שלה הבעיה העיקרית בלילי היתה שהיא לא יכלה לטוס לבד. כך שרוב הזמן שוטטנו לנו אני היא ודילן. אם דילן לא היה נחמד כל כך ואפלטוני לחלוטין כלפיה הייתי מרגישה גלגל שלישי. משכתי אותו ביד אחת ואת לילי ביד אחרת והתרחקתי מג'ייק ומהמהומה "אז מה קנו לך ליום ההולדת?" שאלתי את
לילי "בעיקר ספרים" השיבה "אני קניתי לה את זה " אמר דילן ומשך את ידה מציג צמיד כסוף דק בעיצוב עדין , החיוך של לילי היה מחשמל. "מה חדש אצלך?" שאלו אותי אז הרמתי את ידיי אל פניהם והראתי להם את הדאגות בנוגע לצ'ארלי,את בית הספר החדש ואת המסיבות לרגל יום הנישואים שלנו. הם צחקו במקומות המתאימים ולא שאלו שאלות – זאת היתה דרך תקשורת מאוד נוחה. המשכנו לדבר כך משוטטים בשמורה . אני חושבת שאני צריכה ללכת – שידרתי אליהם. "אתם לא צריכים לחזור איתי" הוספתי בקול וקרצתי קריצה רבת משמעות ללילי שהסמיקה מיד. התנתקתי מהם ומיהרתי חזרה לג'ייק , היום עבר מהר משציפיתי והשמש תשקע בקרוב . "ג'ייק" קראתי והוא מיד הבין ונפרד מחברי הלהקה "נתראה במדורה שבוע הבא חברה". ברגע שג'ייק הסתובב אלי הכל קרה מהר מדי . מישהי – יותר אישה מבחורה צצה מהאויר כשבידייה חנית ארוכה . לא עברה שניה והחנית ננעצה בבטן של ניק. האישה נהמה. נאבקתי להשליט סדר על מה שאני רואה. האישה לבשה שמלה אדומה כדם וריחפה באויור בעזרת זוג כנפיים חומות. ממש כך . כנפיים. ואני חשבתי שראיתי הכל .היא הוציאה את החנית ותכננה לנעוץ אותה שוב כשסיימון הגיב ונכנס ביניהם החנית ננעצה בכתפו לשניה וכשהיא משכה אותה החוצה נולן העיף עליה את השולחן שעמד בחצר. היא ריחפה גבוהה יותר לרגע מקשיבה לנהמות שבקעו מהלהקה שמיהרה להתאסף סביב סיימון וניק הפצועים ולשנות צורה. לא נראה שהיא חשה מאויימת מלהקת חיות הפרא שנהמה לעברה. היא ריחפה שם בבטחון עצמי מוחלט בוחנת אותנו משועשעת. ברגע הבא ג'ייק כבר לא היה לצידי "נס תרוצי" קרא שניה לפני שהופיע זאב חום אדמדם במקומו. בהיתי בחתיכות הבגדים שלו עפים לכל כיוון – עדיין המומה. הלהקה ניסתה להבריח את האישה האדומה או שהיא ניסתה להבריח אותם.
הגוש הצבעוני נע לעבר החוף , לפחות חצי מחברי הלהקה כבר דיממו ועל האישה לא היתה אפילו שריטה.אישה נוספת בשמלה אדומה זהה הגיחה פתאום מהעננים, הכנפיים שלה היו עצומות ובהירות כל כך בצבע שדמה ללבן אבל לא היה לבן. קפאתי באימה על קצה האבן שעמדתי עליה , מפנימה שהלהקה הולכת להפסיד האישה השנייה הניפה את כנפיה ושני זאבים – נולן וריס- עפו לעבר הים היללות שלהם כשפגעו במים טלטלו אותי . דילן הגיח בריצה , זאב אפור מהיר וזינק על האישה השנייה . היא התחמקה בקלילות מתמקמת מעל המים. ג'ייק היה בדיוק מתחתיה גורר מהמים את חבריו הפצועים. זעקה נוראה נמלטה מפי כשהבנתי שהיא הולכת *לזרוק* את החנית שלה. על ג'ייקוב שלי. עינייה עלו לעיניי לשבריר שניה וברגע הזה הכל השתנה שוב. נער יצא מהמים , רגע אחד רק ג'ייק היה שם ורגע אחרי עמד לידו הנער. שערו היה שחור וקצר ארוך רק בטיפה משערם של חברי הלהקה.
הוא אמר לאישה השנייה משהו שלא הצלחתי להבין בגלל ההלם והיא נעצה בו מבט מתעב. הנשים התרוממו גבוהה נבלעות עמוק בעננים. רק כשג'ייק ודילן סיימו לכנס את הלהקה ולדחוק את הפצועים לאחור הבנתי שהן עזבו. הלהקה ניצבה מול אויב חדש. הנער עמד במים שהגיעו עד ברכיו והרים את ידיו לאות כניעה "אין לי שום כוונה לפגוע בכם" אמר בקול ברור. הופתעתי שהוא לא רעד מפחד מול הלהקה. ג'ייק ודילן בחנו אותו והחליפו מבטים זאביים.
ניחשתי שהתנהל דיון בשניות שחלפו עד שהם חזרו לצורתם המקורית. ביליתי עם הלהקה מספיק זמן כדי שעירום לא יטריד אותי אבל החזרתי את מבטי אל הנער מתוך כבוד לדילן. לילי צצה לצידי וזרקה לעברם שני זוגות מכנסיים כשהיא מסמיקה עד שורשי שערותיה. הנער עמד וחיכה. "מי אתה?" ג'ייק היה הראשון לפנות אליו הוא ודילן נעמדו לפני הלהקה כשזרועותיהם שלובות לפניהם. אם הם לא היו שונים כל כך הם היו נראים כמו אחים כשלבשו את אותה הבעה בדיוק. "קוראים לי אדם" ענה הנער והוריד את ידיו לכיסיו. "מה אתה?" המשיך דילן , הנער הביט בהם מופתע. "זה סיפור ארוך" השיב ואז הביט לעבר הצד הימיני של הלהקה , כולנו הפננו את מבטינו בעקבותיו – נערה עם תלתלים חומים מושלמים עמדה שם. " תתרחקו ממנו" סיננה בין שינייה במין נהמה , הלהקה נהמה כהד לנהמותיה והסתדרה מחדש כך שהפצועים היו מוגנים משני הצדדים. לא אהבתי את מה שהולך פה. לא אהבתי בכלל. אבל לפחות המוח שלי חזר לעבוד "תפסיקו להתנהג כמו מפגרים" נזפתי בהם מעוצבנת " הוא הרגע הבריח את שתי הנשים האלה . במשפט. והן היו כל כך חזקות. אני בטוחה שאם הם היו רוצים לפגוע בנו הם לא היו עומדים ומדברים איתנו" הם הביטו בי המומים. הבטתי בשמש השוקעת . "אתם באים איתנו" אמרתי והתקדמתי לעבר הנער – אדם- תופסת את ידו וגוררת אותו איתי "כל היתר חוזרים הביתה להחלים. מחר אני אביא את קארלייל לבדוק שאף אחד מכם לא גוסס" בחנתי אותם לרגע "דילן – אתה תשמור הלילה אתה בערך היחיד שלא מדמם" הוא הנהן וחייך אלי לרגע "שמעתם אותה" נהם לעבר הלהקה והם מיהרו להתפזר. דילן וג'ייק הצטרפו אלי וכך גם הנערה "אני בא איתכם" אמר דילן ונעץ מבט מוטרד בנער. "נצטרך לקחת את הרכב שלך" עניתי לו. הנערה נראתה פחות זועפת עכשיו כשהלהקה התפזה "אדם" אמרה לרגע והוא הנהן אליה וחייך חיוך קטנטן "אני רנסמה קאלן" הכרזתי והושטתי את ידי קודם אליו ואז אליה "נעים מאוד" מלמל הנער והנערה רק נעצה בי מבט חשדני "נשמח לדבר איתכם
לנסות להבין מה בעצם קרה פה, אלוהים יודע שאני עדיין שוברת על זה את הראש" המשכתי והנערה הניחה להבעתה להרגע . אדם חייך אלי "גם אנחנו נשמח לדבר איתכם , אבל אני לא חושב שרכב אחד יספיק" הוא הביט קדימה לרגע ואז הגיח נער נוסף מהיער הוא התקרב אלינו לאט ובשקט "מה עכשיו?" שאל את אדם מתעלם מכולנו "אנחנו הולכים איתם" ענה לו אדם בחיוך. ראש קטן הציץ מעבר לכתפו של הנער החדש , ראשה של ילדה , הילדה הכי חמודה שראיתי בחיי. היו לה עיניים ירוקות בהירות כמו דשא בשמש אחרי גשם ופרצוף עגלגל ומושלם, פניה מוסגרו בתלתלים בלונדיניים מבולגנים. "לאן?" שאלה הילדה בקול שקט ומתוק , הפעם עניתי אני "הביתה" חייכתי אליה " הבית שלי קצת רחוק" היא חייכה בחזרה חיוך מהמם ותמים. "בואו נזוז" הכריז דילן מבטו על הילדה "ייקח לנו שעות להגיע גם ככה".