אלבוס פוטר וסודותיו של דמבלדור – פרק אחד

שם הפרק – 'הבן-של-'
"למה כולם מסתכלים?" שאל אלבוס, והוא ורוז הפנו את ראשיהם כדי להביט בשאר התלמידים.
"שזה לא ידאיג אותך," אמר רון. "זה אני. אני נורא מפורסם." אלבוס, רוז, הוגו ולילי צחקו. הרכבת התחילה לנוע, ואביו של אלבוס פסע לצידה והביט בפניו הרזים של בנו, שכבר זרחו מהתרגשות.
שרידי הקיטור האחרונים התפוגגו באוויר הסתיו, והרכבת פנתה, אלבוס כבר לא ראה את פניו האוהבים של אביו, הוא התיישב ליד רוז, שסוף סוף מצאה קרון ריק מאדם,
צחקוקים נשמעו מבעד לתא, כשחשב אלבוס כמה פעמים, הוא יצטרך עוד לסבול ממבטי הסקרנות הקודחים בו. כמעט כל פעם שהכיר אדם חדש היה נאלץ לסבול אנחות פתע, מבטים חמדנים לכיוון מצחו, כאילו ניסו לבדוק האם הצלקת של אביו עברה אליו באופן מסתורי. אבל לא, מבחינתו של אלבוס, הוא לא היה כלום חוץ מ"הבן של-" עד עכשיו זה לא ממש הפריע לו.

"הבן החדש של פוטר בא." לא היה להם מספיק שנות התלהבות מג'יימס? מה הם רוצים ממנו? שיעזבו אותו בשקט. הוא רק "הבן של-" שום דבר מיוחד אחר.

"למה הם לא עוזבים אותי במנוחה?" שאל את רוז שהתיישבה מולו ופתחה את הספר החדש של תולדות הוגוורטס אותו כתבה, לא פחות מאימה, הרמיוני.
"אתה הבן של הארי פוטר, אלי, תן להם להתלהב. אני בטוחה שבקרוב יעזבו אותך." אמרה רוז, ואפילו לא הרימה את מבטה כדי להתבונן בו. הם הכירו כל כך טוב, שכבר לא היה צורך, היא ידעה גם ככה מה הבעת פניו הייתה.
"בכל זאת, זאת הפעם החמישית שחבורת תלמידים מתנחלת לנו מול החלון! וזה רק החצי שעה הראשונה!" הזדעק.
"אוף! אני בחיים לא אצליח לקלוט את זה!" התייפחה וסגרה את הספר בכעס, בהתעלמות מוחלטת מטענותיו של אלבוס."אני הולכת להיכשל בהכל! כל החופש קראתי את ספרי הלימוד שלנו כדי שיהיה לי יותר ידע עכשיו, אבל לא הצלחתי כלום. זה נכנס מקצה שרביט אחד ויוצא מצידו האחר!" היא הוציאה את הספר לימוד שלהם 'איך להתגונן מכוחות האופל' ופתחה אותו בכעס קל.
"אני מתחיל לחשוד שלא באמת קיבלת את המוח של אימא שלך." חייך אלבוס בצחקוק.
"אל תגיד את זה!" היו לה דמעות בעיניים.
"את לא אמורה להיעלב..את פשוט דומה יותר לאבא שלך."
"אבא שלי שמצפה שיהיה לי את המוח של אמא שלי," היא זעה במושבה "ואני לא במצב רוח לאכזב או-
"יש פה מקום?" נכנס נער לתא בגרירת מזוודה כשהוא מתקשה לפתוח את דלת הזכוכית שסגרה את התא, אלבוס העיף בו מבט. לבושו היה מרופט, הגלימה שלו הייתה בדיוק במידתו, אבל היא הייתה קרועה ושוליה כוסו באבק. עיניו היו קרועות מעייפות, צבען היה כחול מרגיע. ושיערו החום עמד בצורה לא ברורה על הקרקפת שלו. צבע המזוודה שלו היה כתום מוזהב, הוא לא נראה מתעניין במיוחד בתוכן הקרון אליו הוא נכנס, גם לא באנשים שבו.

"אה, כן, למה לא?" אמרה רוז והפנתה את מבטה לאלבוס,שהנהן בראשו.
"תודה," קולו היה עייף וחסר חיים, הוא היה נראה כמו תלמיד שנה ראשונה, אך לא לגמריי התנהג כך.
הוא הכניס את המזוודה שלו לתא מעליהם ובאנחת עייפות התישב ליד אלבוס, שרק המשיך להביט ברוז.
"אה, אמ, אני קאי." הוא אמר כבדרך אגב.
אלבוס היסס ואז הושיט לו את ידו. "אלבוס פוטר." הוא אמר ומיהר להסיט את מבטו, להימנע מהמבט הצורב שהיה בטוח שיקבל כל שנייה, אבל קאי רק לחץ את ידו בחיוך נימוסי והפנה את ראשו לכיוונה של רוז.
"רוזלי וויזלי גריינג'ר." היא אמרה בגאווה "אבל תקרא לי רוז." היא לחצה את ידו בחיוך.
"אתה תלמיד שנה ראשונה?" שארלה רוז בחיוך אדיב.
"כן," אמר קאי, קולו היה בגבול הלחישה, והעביר צמרמורת באלבוס.
"לאיזה בית אתה רוצה להתקבל?" אלבוס העיז והביט בו בסקרנות.
"זה לא משנה לי, העיקר שלא יהיה רועש מידי." הוא אמר בקול משועמם להחריד.
"אין לך בית מועדף? שאל אלבוס, מופתע.
"זה נראה לי כמו, עניין פעוט." הוא חייך במעט, ואז הזיז את ראשו לקול הצחקוקים שנשמעו מבעד לחלון, אלבוס העיף מבט מרוגז אל חבורת הבנות שעמדה מחוץ לחלונו.
"אתה היית אמור לדעת שזה מה שיקרה, אלי-" זימרה רוז, מדפדפת בספרה.

"אוף די כבר! אני לא איזה דרקון שבאו להתבונן בו." קטע אותה אלבוס והוציע את שרביטו, והבחין כי קאי זע במקומו באי נוחות לנוכך מילותיו.
"דליסקם אמפרה!" קרא אלבוס ונופף בשרביטו. בן רגע הדלתות זכוכית הפכו אטומות למראה, חוץ מעגול גדול באמצע הדלת שנשאר שקוף.
"זה בכלל לא היה נחמד!" קראה רוז בעצבנות, ואלבוס חייך אליה. ההטפות שלה היו מעודדות אותו "וחוץ מזה, עשית את זה שגוי." היא חייכה.
"את הולכת לרייבנקלו." אמר אלבוס, יאוש בצבץ בקולו.
"לא אני לא. שתינו הולכים לגריפינדור. כמו ההורים שלנו." קראה רוז, בנימה שתמיד עשתה כשאמרה עובדות, קאי רק הביט בהם.

"אני מניח שגריפינדור זה בית נחשק בימינו." הוא אמר
"לא ממש, הורב הולכים להפלפאף או לרייבנקלו, בזמן האחרון יש מיעוט בתלמידים שבאמת רוצים ללכת לגריפינדור," אמרה רוז
"קראתי על זה מאמר ב'נביא היומי'" היא ענתה כשראתה את מבטו השואל של אלבוס.
"אם כך, הייתי מעדיף לצאת בגריפינדור." הוא אמר בקל חולמני במעט.
"אומץ וגבורה, יגברו על כל מהומה." דיקלמה רוז בחיוך
"מילסקם אמפרה!" נשמעה מבחוץ קריאה וחלונות הזכוכית התבהרו בשנית.
"אני לא בטוחה שהלחש שעשיתם זה לחש מותר ברכבת הזאת, יקיריי." קראה אישה בעלת שיער ירוק דשא, ועיניים חומות. היא נראתה לבבית למדי. "משהו מהעגלה?" היא הצביעה על העגלה שסחבה וסקרה במבטיה את יושבי התא.
"חי זקנו של מרלין!" קראה האישה "אתה בטח הבן השני של הארי פוטר, לא כך? וואו אתה ממש דומה לו, זאת אומרת, לפי התמונות שלו שראיתי." היא אמרה במבוכה.
"כן," אמר אלבוס, והרגיש שהסומק משתלט על לחיו, הוא שנא כשזה קורה.
"חפיסת צפרדעי שוקולד בבקשה," חייכה רוז בנימוס
"מה, אה, כן בטח." אמרה האישה והוציאה מהעגלה חפיסת צפרדעי שוקולד.
"עוד משהו?" היא הסתכלה על אלבוס בתקווה.
"לא תודה," ענה, למרבה הפתעתו של אלבוס, קאי, האישה נראתה בבהירות מאוכזבת ועצובה, היא הנהנה בראשה וסגרה את הדלת.
לאחר שתיקה קלה, בה רוז ואלבוס החליפו מבטים לחוצים, פתח קאי את פיו בהיסוס.
"אני מקווה שלא באמת רצית משהו," הוא אמר, "האישה הזת פשוט הלחיצה אותי."
"לא, לא זה בסדר." אמר אלבוס. "איך זה," הוא היסס ואז אמר מחדש
"איך זה שלא שאלת אותי שאלות?" שאל אלבוס, נימה מבולבלת נגנבה לקולו.
"מה כבר יש לי לשאול אותך?" שאל קאי באדישות.
"אני לא יודע, רוב האנשים שיודעים שאני הבשל הארי פוטר-"
"הבן של מי?" שאל קאי
"אתה בן למוגלגים?" שאלה רוז, מופתעת במעט.
"לא." אמר קאי בכעס גלוי.
"אז איך אתה לא יודע מי זה הארי פוטר?" שאלה רוז בנימה הכי עניינית שהצליחה לגייס, אבל קאי לא ענה לה.
"זה עדיף ככה." אמר אלבוס אחרי שתיקה מביכה. "אולי ככה יהיה לפחות תלמיד אחד שמכיר אותי מבלי שישר יצטרך לדעת, מי אבי."

קאי החווה לאלבוס בראשו, ורוז סגרה את הספר שלה בחיוך קל.
"הנה אתה קאי!" הדלת נפתחה בטריקה, נער מטופח בעל שיער שחור ועיניים ירוקות כדשא, וסנטר מפוסל, נכנס בסערה לתא. הוא החזיק בידו כלוב גדול של תנשמת אפורה ובידו השנייה הוא החזיק מזוודה גדולה זהה לשל קאי.
"אה אוי." אמר קאי ונראה נבוך.
"אני הייתי בטוח שלא עלית על הרכבת!" הוא אמר בכעס.
"סליחה סיי, איפה היית כל הנסיעה? לא ראיתי אותך בתחנת הרכבת." אמר קאי
"אני יכול לשבת כאן?" שאל הנער את אלבוס, שנראה מופתע משרשרת האירועים.
"אה, כן." חייך אלבוס, והנער דחף את המזוודה שלו והתיישב ליד רוז.
"אני ממש מצטער שאני נופל עליכם ככה-" אמר הנער והניח את התנשמת שלו על השלוחן.
"זה בסדר גמור," חייכה רוז בלבביות.
"אני סיימון, אח חורג של הדבר הזה," הוא חייך והצביע על קאי, חיוכו גילה שתי גומות חן קטנות בפניו.
"אלבוס פוטר," אמרה רוז "ואני רוז." היא קיצרה ככל הנראה מעייפות.
"אתה זה מי שכל הרכבת מדברת עליו." אמר סיימון והביט באלבוס שעטה הבעה מובכת "הבן של הארי פוטר משהו?" שאל.
"שניכם, לא יודעים מי זה הארי פוטר??" שאלה רוז, היא הייתה המומה.
"אנחנו לא ממש בעיניינים. נכון קאי?" סיימון לא נראה מוטרד מהבעות המופתעות על פניה של רוז.
"אבל נעים להכיר אתכם." חייך סיימון.