אלבוס פוטר וסודותיו של דמבלדור – פרק 2

פרק שני – 'סיפורם של קאי וסימון.'
"נעים להכיר." חייכה רוז, למרות שביברור היא הייתה מבולבלת.
"אז אתם, אחים אמ, חורגים?" היא ניסתה להתעניין.
"מה קאי, לא סיפרת להם שיש לך אח? מתבייש בי הא?" חייך סיימון, לדעתו של אלבוס, הוא היה ההפך הגמור מקאי.
"מה," קאי נראה כאילו העירו אותו מאיזה חלום. "לא, לא מתבייש, פשוט לא יצא לי לספר.." הוא גירד בראשו במבוכה.
"לאיזה בית אתם רוצים להתמיין?" שאל סיימון, פה אלבוס כבר ידע בבירור שאין כל קשר בינו לבין אחיו החורג.
"גריפינדור." ענו רוז ואלבוס פה אחד.
"איזה מזל, לפחות התיישבנו בקרון עם אנשים הגונים! לא כך?" הוא הפנה את שאלתו לקאי.
"לאן אתה חושב שתתמיין?" שאלה רוז.
"טוב, לסלית'רין כנראה שלא, יש לי כוח די ומספיק, אני לא אתמיין לרייבנקלו כי יש לי מוח של נום,"רוז פלטה צחקוק "ולמען האמת, אני טוב לב בדיוק כמו שהתנשמת הזאת,"
הוא הצביע על התנשמת האפורה שלו. "היא צפרדע, מה שמשאיר רק את גריפינדור, למרות שיש לי הרגשה שגם לזה לא יקבלו אותי." הוא ציחקק
"אני דווקא חושב שיש בך הרבה גריפינדור," התערב קאי.
"מי שמדבר! תקשיבו לי טוב, אם יש פה מישהו שיהיה בגריפינדור זה הוא!" אמר סיימון והתביע על קאי שחזר לגרד את ראשו.
"איזה כיף!" צהלה רוז. "אנחנו נהיה יחד באותו בית!" היא חיכה מאוזן לאוזן
"לאוו דווקא, הכי זה הבחירה של הכבוע ההוא בסוף." אמר סיימון
"למען האמת, אבי אמר לי שהכובע מתחשב גם ברצון שלך." אמר אלבוס, ונזכר ברגעים שלפני שנפרד מאביו, הוא לא ידע שהפרידה הזאת תהיה ארוכה משחשב..
"צריך להחליף בגדים." הודיעה רוז לאחר שהצמידה את ראשה הקטו על זכוכית החלון. היא נעמדה בחיוך, הוציאה את המזוודה שלה ושלפה גלימה ארוכה ושחורה, והחלה יוצאת מהתא.
"אני אלך להחליף בתא של הבנות ממול." היא חייכה ויצאה מהתא בנקישה עדינה.
אלבוס החליף מבטים עם סיימון וקאי, קאי נראה מרוכז בנקודה לא ברורה בחלל החדר
בעוד סיימון הציק לתנשמת שלו, אלבוס נעמד והוריד את המזוודה שלו, ושלף ממנה את הגלימה.
סיימון פלט "אה, נכון." וניגש לעשות כמוהו.
"אז תגיד, איך קוראים לינשוף שלך?" שאל אלבוס בידידות.
"זה לא ינשוף, זה תנשמת," חייך סיימון והחל במלאכת לבישת הגלימה הנקייה להפליא שלו.
"קוראים לה טאניקוט. היא ממש חמודה." הוא חייך אל התנשמת בחיבה.
"אבא שלך קנה לך אותה?" קאי הרים את מבטו לאלבוס.
"אה,לא, אין לי- לנו, אבא." אמר סיימון לאחר שלבש את גלימתו.
"אה, אה, אוי, אני מצטער, לא ידעתי," הוא הרגיש מעט רחמים כעת כלפי שני הבנים שאיתו בקרון.
"אל תתן לזה להדאיג אותך! זה בסדר." הוא חייך, הוא היה יפה תואר, הבנות לבטח ישתגעו כשיראו אותו.
"מה קרה לו?" שאל אלבוס, הוא לא התכוון לשאול, אבל הוא היה כל כך סקרן שזה פשוט, נפלט לו.
"מת. שרפה גדולה." ענה קאי. "אחרי שהוא מת, גברת אליינה אימצה אותי, היא תמיד רצתה שני בנים." אמר קאי.
"אימצה אותך?" שאל אלבוס
"ההורים שלי נעלמו, שנתיים אחרי שנולדתי. מאז אני במערכת האימוץ לקוסמים צעירים. הייתי בן שבע כשהיא אימצה אותי."
"מבחינתה אתה לא מאומץ, גם מבחינתי לא." אמר סיימון, כאילו ניסה להזכיר לו מה התאריך.
קאי רק השיב חיוך מנומס,
"אז איך אתם לא יודעים מי זה הארי פוטר?" שאל אלבוס, כשנזכר בשיחה שהייתה להם ממקודם.
"אמא שלנו, אמ, היא לא מרשה ממש עיתונים בבית, וגם לצאת, טוב, היא נהייתה טיפה חרדתית, מאז שאבא מת." אמר סיימון
"אבל, היא כן מרשה לנו לשחק קווידיץ'!" הוא אמר באושר, "כל עוד אנחנו לא עולים גבוהה מידי עם המטאטא."
אלבוס וסיימון כבר היו לבושים, כשאלבוס שם לב שהגלימה המרופטת איתה הגיעה קאי לתא, היא הגלימה שלו.
"רוז הזאת," שאל סיימון כבדך אגב "ידידה שלך?"
"היא יותר כמו בת דודה שלי, אבל אנחנו כמו אחים." הוא חייך לאזכור השם שלה, הוא אהב אותה מאוד, הם היו הידידם הכי טובים שאפשר.
סימון השיב חיוך, הוא נראה יותר מאושר ממה שהיה אמור להיות.
דפיקה נשמעה בדלת, "אני מקווה שכולכם לבושים כי אני נכנסת!" צעקה רוז ונכנסה, עינייה עצומות.
"זה בסדר," צחק קאי "אנחנו לבושים, שום מטרד ציבורי להיום." רוז, אלבוס וסיימון התגלגלו מצחוק.
"כמה זמן לוקח לכם להחליף בגדים?" היא התיישבה, מכניסה את בגדיה לתוך המזוודה. "ואני חשבתי שבנות מתוסבכות."
"בנות באמת מתוסבכות." אמר סיימון "תני לי יצור אחד שחייב שחבורה של חבריו יבואו איתו לשירותים כשהוא צריך להשתין."
רוז צחקקה, זה באמת היה נכון.
"מה אתן עושות שם? שיחות נפש?" אלבוס הבחין כי למרות ההבדל הגדול בינו לבין אחיו החורג, גם סיימון יחסית בוגר לגילו.
רוז צחקקה "טוב, אל תשאל אותי!" היא חייכה
"אנ גם ככה לא הבנתי את ההרגל הזה." הוא חייך בתשובה.
"ראיתי את הבן של האיש שאבא הצביע עליו היום." אמרה רוז.
"זה עם השיער הבלונדיני?" שאל אלבוס כתשובה.
"כן, הוא היה בתא ליד התא שבו החלפתי בגדים." היא אמרה לו.
"אבא שלי ואבא שלה היו חברים בהוגוורטס," הוא הסביר לסימון ולקאי שלא הבינו את פשר השיחה.
"היה להם איזה אויב מסלית'רין, אבא אמר לי שהוא היה ממש חמור, הבן שלו לומד איתנו." הוא חייך
"האויבות הזאת בין גריפינדור לסלית'רין כל כך מטופשת!" התעצבנה רוז.
"זה יותר כמו, משהו בסיסי." אמר סיימון "אתה לא יכול להיות בגריפינדור בלי שיהיה לך אויב מסלית'רין, ואתה לא יכול להיות בסלית'רין בלי אויב מגריפינדור."
"זה באמת מטופש." מחה קאי.
"אני יודעת!" אמרה רוז, הרכבת כבר החלה להאט, והם הבינו שבעוד דקות ספורות, הם יהיו סוף סוף בהוגוורטס.
רוז מצאה את עצמה חוזרת על חומר הלימוד בצורה לחוצה ומפוחדת, בעוד הבנים ניהלו דיון מסעיר על אודות הקווידיץ'.
הרכבת נעצרה, נהרות של תלמידים יצאו מתאיהם, אלבוס,רוז, קאי וסימון, הורידו את מזודותיהם, והחלו מתקדמים כיוון היציאה מהרכבת.
הם יצאו מהרכבת, היה קריר בחוץ ורוז הידקה את גלימתה,
"תלמידים חדשים אליי!" נשמע קול, וארבעת הילדים החלו דרכם אליו