איימי המכשפה-פרק ב׳

״ זו בוודאי טעות. או מתיחה. אין סיכוי שזה אמיתי.״ אמרה איימי. קול נפץ חזק נשמע. ״ הו, לא, אין זו טעות, מתיחה והאמיני לי, זה אמיתי. אני פרופסור מקגונגל, המנהלת של בית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.״ אישה משונה מאוד אמרה זאת. איימי ואמה התעלמו מכך שהופיעה שם פתאום והתרכזו באיך שהיא נראית. היא לבשה גלימה בצבע ירוק אזמרגד, וחבשה צילינדר תואם. שערה הלבן היה אסוף בפקעת הדוקה על עורפה, ועל פניה חרושות הקמטים היו משקפיים מרובעים. בידה החזיקה מקל. ״אני לא מאמינה לך.״ אמרה מילי. כהרף עין, האישה נהפכה לחתולה, עם סימנים מרובעים סביב העיניים שדמו למשקפייה, ואז חזרה להיות אישה. מילי שתקה, אך נראתה מפקפקת. ״את הבת של שיימוס פיניגן, נכון? אוי, קיבלת את העיניים שלו, ואת הפה… אני מקווה בשבילך שלא קיבלת את היכולת המשונה שלו לפוצץ דברים…..״ אמרה האישה. ״איך את יודעת את השם של בעלי?״ שאלה מילי בזעם ובפליאה, עם דמעות בעיניים. ״הוא לא היה בעלך, נכון? אני יודעת שהתכוונתם להתחתן אחרי שבתכם תהיה בת שנה, כדי להבין אם תוכלו לגדל יחדיו ילדים, נכון? אבל שהוא נסע-במכונית כמובן, ילד טיפש- לחברים שלו משאית פגעה בו והוא נהרג. הוא היה סך הכול קוסם מוצלח. ילד אידיוט. כמה פעמים אמרו לו לא לנסוע במכונית? ילד מטומטם.״ אמרה האישה ודמעות עלו בעיניה. ״אז אני מכשפה? זה נשמע לי די הגיוני. הילדים בכיתה שלי חכמים למרות הכל…״ מבט בלבול עלה בעיניה של האישה. ״הם נוהגים לקרוא מכשפה, פרופסור מקגונגל. כך מבטאים את שמך, נכון?״ פרופסור מקגונגל הנהנה. ״את צודקת, וגם בני כיתתך. ונחזור לעיניינו. בתור מנהלת בית הספר, עלי לעזור לילידי מוגלגים להסתדר לקראת בית הספר. האגריד עושה זאת, גם עכשיו, אבל השנה העבודה מרובה וכל המורים עושים זאת. אז, קודם אני צריכה לשוחח מעט עם אמך. אם את רוצה, אני יכולה לתת לך את התיק האישי של אביך. את רוצה?״ איימי הנהנה. ״ מצוין. מילי, איפה נוכל לשוחח? אה רגע, התיק האישי… אציו תיק אישי!״ צעקה מקגונגל והניפה את המקל המשונה. התיק האישי התעופף ונכנס לבית. איימי הרימה אותו והתיישבה לקרוא, בזמן שמקגונגל שוחחה עם אמה.