אווטאר – האגדה של לאון פרק 3
"בתיאבון." אמרה ג'ינורה ברוגע והניחה את ארוחת הערב על השולחן הנמוך שבו הארבעה ישבו.
ג'ינורה, לי, רינה ולאון התיישבו לאכול את ארוחת הערב שעה בודדה אחרי ניסיון הבריחה העלוב למדי של לאון. הוא כבר החליף בחזרה לבגדי נוודי האוויר בשביל לא לגרום לג'ינורה לחשוד שמשהו קרה בכלל. הוא לא האמין שלי הצליח לשכנע אותו כל כך מהר שהכל יהיה בסדר. איכשהו הוא תמיד עודד אותו והרגיע אותו. הידיעה שהוא לא יספר לג'ינורה על מה שקרה הרגיע אותו מאוד. הוא לא ידע אם רינה תספר לאמה על כך, היא כול כך קיוותה להיפטר ממנו אז הוא הניח שלא.
כך או כך, הוא ידע שג'ינורה תכעס עליו בגלל זה.
הם ישבו מתחת לנברשת בד יפהפייה אשר הפיצה אור צהוב וחיוור שנתן אווירה רגועה ונעימה במיוחד. כל הארבעה ישבו מסביב השולחן ואכלו בשקט. יותר מידי בשקט. כולם לא רצו לדבר על מה קרה והאווירה הייתה מביכה ומעיקה.
ג'ינורה צמצמה את עיניה והביטה בסקרנות ובתמיהה בשלושת הנערים. משהו לגמרי קרה.
"הכול בסדר?" היא שאלה. שלושת הנערים הרימו את פניהם לכיוונה, נדו בראשם בביישנות וחזרו לאכול דממה
"משהו קרה?" היא שאלה שוב בקול רם יותר, עתה בטוחה יותר שמשהו אכן קרה.
הפעם רינה הרימה את ראשה לכיוון אמה. "האמת שמשהו קרה" היא אמרה ופגשה בעיניה את עיניו הדואגות של לאון. חיוכה התרחב לפתע והיא הצביעה עליו. "הוא ניסה לברוח!" היא צעקה לפתע.
"רינה!" לי צעק את שמה. כעס בקולו. עיניה של ג'ינורה ניצתו בכעס והיא פנתה להביט בלאון בעיניים זועמות. "אתה מה?!" היא צעקה בזעם. היא קמה על רגליה והסתכלה עליו בכעס.
לאון קם גם הוא והחזיר לה מבט. "תודה רבה, רינה!"
"אין בעד מה" אמרה בקול תמים ובחיוך מלאכי מזויף.
"ניסית לברוח?!" צעקה ג'ינורה בקול רם יותר. ידיה קמוצות לאגרופים בזמן ששלחה אליו מבט קטלני שממש לא התאים לה.
"כן! ניסיתי לברוח!" הוא צעק בחזרה. לי טמן את פניו בידיו לאחר שהבין שאין דרך לעצור אותם עכשיו. "למה עשית את זה?!" צעקה ג'ינורה.
"כי…! אני..!" החל לאון לגמגם. "אוף! לא משנה! גם ככה אף אחד לא מקשיב לי!" הוא רקע ברגלו בקרקע. רעד חזק עבר באדמה, מרטיט את השולחן ושובר אותו לשני חלקים. לאון הביט בשברי השולחן לכמה רגעים ואז יצא בסערה מן החדר. "לאון!" צעקה ג'ינורה ורצה אחריו אל מחוץ לחדר. דממה שררה בין שני האחים בזמן שלי הביט באחותו בכעס.
"טוב," רינה משכה בכתפיה, מנסה להשתלט על חיוכה. "זה נגמר יפה, לא?"
………………………………………………………………………………………………………………
"לאון!" צעקה ג'ינורה ורצה אחריו. "לאון, עצור ותקשיב לי!" קולה היה מלא כעס, אך נשמעה בה טיפת חמלה. לאון עצר במקומו כשגבו מופנה למורתו הלא-אהובה במיוחד.
"מה את רוצה?!" הוא שאל אותה, קולו מלא בצער עמוק. הוא אפילו לא טרח להסתובב אליה.
"לאון, אתה האווטאר! אתה צריך לדע-"
"אני יודע, כבר אמרת לי את זה מיליון פעם ואף פעם לא הרגשתי שזה אמיתי!" לאון צעק על ג'ינורה, ידיו מכווצות לאגרופים בזמן שעל פניו שורר מבט כועס ועצוב בו זמנית. "לא הייתי האווטאר, אני לא האווטאר ובחיים לא אהיה!" הוא רקע ברגלו בחזקה וסדק גדול נוצר באדמה. ג'ינורה קימטה את מצחה בכעס. "תשלוט בעצמך, אווטאר!"
"תפסיקי עם זה!" הוא צעק עליה.
"לא!" היא השיבה לו בחזרה. "אתה חייב לקבל את זה לאון! אתה האווטאר!"
"לא! אני לא!" ובתנופה מהירה של היד זרם של להבות נשלחו אל ג'ינורה. הלהבות פגעו בידה של ג'ינורה ובתנועה מיומנת היא שלחה זרם אוויר שעצר את הלהבות וכילה אותן בעודן באוויר. היא הביטה בלאון באכזבה ובחוסר הבנה והוא רק עמד שם בהבעת אימה.
"א-אני.." הוא מלמל והביט בידיו, עיניו הירוקות פעורות בפחד. הוא צעד אחורה בבהלה והמשיך להביט בג'ינורה במבט מבוהל.
"אני מצטער.." הוא לחש והתחיל לרוץ אל השער הגדול. "לאון!" צעקה ג'ינורה, אך זה היה מאוחר מידי.
לאון נעלם באפלת הלילה.
תגובות (5)
אין לי כל כך מה להגיד על הפרק הזה, חוץ מזה שרינה מניאקית.
המשך.
המשךךך
המשך, ואני לא מבינה למה אתם שונאים את קורה, לכל אחד יש מזג משלו ולקורה היה מזג חם, חוץ מזה יופי של סיפור.
תמשיכי
כן… כנראה אנחנו מספיקות לכתוב מסיבות מאוד מטומטמות…