אווטאר – האגדה של לאון פרק 1

"לאון!" צעקה ג'ינורה על תלמידה שנרדם בעת מדיטציית הבוקר שלו. שיערו החום סבוך ועיניו הירוקות עצומות בשלווה. הוא נחר בשקט במקומו ומורתו הביטה בו בכעס ושילבה את ידיה. היא לבשה את הבגדים המסורתיים של נוודי האוויר כמו תלמידה הצעיר. שיערה החום אסוף לגולגול הדוק ועיניה השקדיות הצטמצמו בזעם.
"לאון," אמרה ג'ינורה בקול מבשר רעות. "יש לך שלוש שניות להתעורר." חיוך קל עלה על פניה בזמן שהרימה את כף ידה מולה.
"אחת," לאון המשיך לנחור בשקט. "שתיים…" החיוך שלה רק גדל בזמן שהביטה בו. "שלוש!"
היא הניפה את ידה לאוויר וזרם חזק של רוח פגע בלאון והעיף אותו אחורה. לאון צעק בבהלה בזמן שנחת בבריכת דגים מעוטרת מלאה בדגי זהב. ג'ינורה מורתו לא יכלה שלא לגחך במראה תלמידה הרטוב והמופתע. לאון הרים את פניו באיטיות, חושף את שיערו הרטוב שנראה כשחור ואת עיניו הזועמות. גופו רעד מקור המים והוא חרק את שיניו בזמן שג'ינורה המשיכה לגחך.
"וזה מה שקורה אם ישנים בשיעור."
ביזון צעיר ופרוותי התקרב לכיוונו של לאון והביט בו בשמחה. הוא קפץ על לאון שצעק מבהלה ונפל אל המים וליקק בלשונו הגדולה את פניו הרטובות של האווטאר בן השש -עשרה. לאון ניסה להסיר מעל גופו את הביזון הצעיר והכבד אך הוא המשיך ללקק את פרצופו כאילו מדובר בתפוח ענקי.
"למה עשית את זה?!" לאון צעק אל ג'ינורה ועצם את עינו השמאלית בזמן שהביזון המשיך ללקק את האווטאר האומלל.
"היי, הביזונים עושים מה שהם רוצים.." היא אמרה במחאה והרימה את ידיה בתום לב. בליבה חשבה שזה הגיע ללאון האומלל שעדיין נאבק באימת הליקוקים.
"אמא!!" קול ילדותי וגבוה קרא מאחוריה. ג'ינורה נאנחה והסתובבה למראה בתה הצעירה בת השתיים -עשרה. שיערה הבלונדיני של ביתה היה זהוב ויפהפה, עיניה החומות-שקדיות מביטות באמה בכעס רב. היא לבשה את הבגדים המסורתיים של כשפי האוויר והמשיכה להביט בכעס באמה שרק גלגלה את עיניה בעייפות.
"מה קרה הפעם, רינה?" היא שאלה בקול עייף ומדוכדך. רינה שלחה מבט זועם אל עבר אמה והיא הצביעה על האווטאר הצעיר.
"מה עשיתי עכשיו?!" הוא צעק בעצבים והתקדם לכיוונן, רחוק מהביזון שנראה היה שאיבד עניין בו ודילג בניצחון ובאושר לכיוון היער. גופו של לאון רועד מזעם ומקור, בגדיו ושיערו ספוגים במים.
"אה. זו שוב את." פניו של לאון פנו אל הנערה מוצפת הכעס בלגלוג ובחוסר עניין. פניה האדימו והיא רקעה ברגלה בקרקע.
"לאון, עזוב את רינה בשקט." אמרה ג'ינורה וברשמיות ובחוסר עניין משווע בלאון הנרגז וברינה ששלבה את ידיה בניצחון. "ורינה, לכי. אני תכף באה" עיניה של רינה נפערו בכעס ובחוסר אמונה בזמן שלאון החניק צחקוק.
"ושניכם! תפסיקו לריב!"
"היא התחילה!"
"הוא התחיל!" צעקו שניהם בו זמנית והצביעו זה על זה. ג'ינורה נאנחה והביטה בביתה במבט חסר רגש.
"בסדר! אני הולכת!" צעקה רינה בכניעה והרימה את ידיה בכעס. לאון ניסה להסתיר את חיוכו בזמן שהנערה עזבה את המקום אך לפתע ג'ינורה הסתובבה אליו בפנים כועסות במיוחד.
הלך עליו.
"שלא תעז לצחוק! או שאני אזרוק אותך והפעם זה לא יהיה לברכת הדגים!" פניה של ג'ינורה התעוותו בכעס. ליאון רצה שתבלע אותו האדמה באותו הרגע…
אך העדיף שלא.
הוא השפיל את מבטו אל האדמה ובעט באבן קטנה בכעס. למראהו המדוכדך של האווטאר הצעיר פניה של ג'ינורה התרככו בהדרגה ועל פניה נשאר מבט עייף ועצוב. היא התקדמה לכיוונו והרימה את סנטרו בשביל שיביט בה.
"לאון. תקשיב לי. אתה האווטאר! אתה צריך להבין את המשמעות של זה. אתה צריך להיות ממושמע ולהבין את הכוח שיש לך. אתה כשף מוכשר ורב עוצמה. אל תוותר לעצמך והמשך לעבוד בהקפדה."
"כ-כן… המורה.." קולו של לאון היה מדוכדך ומבוייש. הוא הביט בעיניה השקדיות באהדה קלה. חיוך קטן נמתח על פנה של המורה ארוכת השנים.
"עכשיו לך תנוח. השיעור נגמר." היא הורתה לו. הוא הנהן לכיוונה ופנה ללכת.
"רגע!" צעקה ג'ינורה ועצרה את לאון. הוא הסתובב לכיוונה כשעל פניו מבט מבולבל.
"בבקשה אל תריב עם רינה."
"לא תלוי בי, המורה." לאון משך בכתפיו והמשיך ללכת, חיוך ניצחון ושעשוע על פניו.
………………………………………………………………………………………………
דלת הבמבוק נסגרה בקול חלש בזמן שלאון נכנס לחדרו. הא היה עצבני מכך שנכשל היום אפילו בדבר הפשוט ביותר. הוא שנא להיכשל ועוד יותר שנא את רינה. השילוב ביניהם היה בלתי נסבל בעליל. הוא היה מנוחה.
עבר רק שבוע אחד מאז שלאון עבר לגור ביחד עם כשפי האוויר. בחיים לא היה לו כל כך קשה להתרכז וללמוד. הוא כבר למד כשפות אדמה ואש אך עדיין לא הצליח ליצור אפילו משב רוח קליל.
ועוד עם הילדה הזאת…
"לאון!!" צעקה רינה בקול רם ולאון נאנח.
למה?!
דלת חדרו נפתחה ונטרקה בעוצמה רבה כל כך עד שכמעט יצאה מהמקום, מה שלא ממש הפתיע את לאון. הוא ידע כמה היא אוהבת תשומת לב, הטפילה הקטנה.
"מה את רוצה, קרציה?!" לאון צעק על רינה בזעם רב. כבר נשבר לו ממנה!
"אני שונאת אותך."
"הדדי. משהו חדש או שסתם באת להציק לי?! כי אין לי כוח אלייך!"
רינה שילבה את ידיה והתקרבה אליו, חיוך ערמומי מתפרש על פניה. "לפחות אני יודעת לעשות רוח."
"כן. אני רואה." לאון אמר וגלגל את עיניו בכעס. היא ידעה כמה הוא מאוכזב בעצמו ובחרה דווקא להטיח את זה בפרצופו.
הוא שנא אותה. כל כך. "עכשיו, אם תסלחי לי, אולי תלכי?!"
"גם אם זה שאתה האווטאר, אתה הילד הכי נוראי שאני מכירה. אתה מגעיל ושנינו יודעים שאני יותר טובה ממך. תלמד להכיר בעובדות ולהתנהג יותר טוב לאחרים. או לפחות לשתוק מידי פעם!" היא הטיחה בפניו את המילים ורקעה ברצפה, דבר שרק העיף מכפות רגליה משב רוח סוער שפגע בפניו של לאון. היא יצאה בסערה מהחדר וטרקה את הדלת בחזקה. לאון נאנח ונשכב במיטתו באנחה כועסת. "אני מתעב אותך!"