אהובתו היחידה/זיכרון

הוא אהב אותה, אהב אהבת אמת, אך הוא לא יכל להגיד לאיש. אהבתו וודאי היתה כבדיחה בעיני אחרים.
כולם התייחסו אליו כאל האיש הרע, זה שצריך להרוג, הבוגד, זה שהקריב אותם.
אותה.
איש מעולם לא נתן בו מחשבה נוספת. 'אולי הוא מסתיר משהו?' איש מעולם לא תהה לצידו.
הוא היה צריך לסחוב את כל הסבל ותחושת ההחמצה במשך שנים עמוק בתוכו, לבד.
הוא מעולם לא שכח את מה שהרגיש כלפיה, וזה היה הדבר הכי קשה מכל.
באותו יום שבו הלך לבדוק לשלומה הוא ראה את גופתה. הוא נשבר, בצעקות של שיברון וכאב,
כשדמעותיו מכסות את פניו וליבו קורס, כאילו להבות מכלות אותו מבפנים ולא מותירים דבר, רק אפר של מה שהיה פעם.
כשראה את הילד, הוא הרגיש את הקנאה ניצתת בו.
הוא קינא בו, על כך שיש לו חברים תומכים, על כל אלה שמעריצים אותו, שדואגים לו, אך יותר מכל, היו אלה עיניו שעוררו את תשומת ליבו אל הילד.
העיניים של לילי.
הוא הכיר אותה עוד כשהיו קטנים, והוא אהב אותה מאז.
אפשר לומר שהיא היתה אהבתו הראשונה, ובמובן מסוים היחידה.