אהבה וקסם… אחרי החיים – פרק 18

נראה שגם רוז שמה לב, אך היא לא אמרה דבר.
"אתה קרוב משפחה של ג'ס זקלוס?" שאלתי באגביות.
ליאו הסתכל עליי מבולבל, "לא… מי זה ג'ס זקלוס?"
"ילד שממש דומה לך!"
שאר הילדים החליטו להידחק דרך חלון אחר, היו שם משהו כמו 11 ילדים, מה שהיה מוגזם. לא ידעתי שהחדר שלי יכול להכיל כל כך הרבה.
בסוף הסקרנות גברה עליי.
"מאיפה יש לך יתד כסף?" דרשתי מליאו.
"יש לי מה?" ענה מבולבל.
"יתד כסף," הסבירה רוז, "אתה יודע… הדבר הזה שיש לך בחגורה שמשמש להריגת ערפדים מרושעים."
"זו חרב." תיקן ליאו.
בלי הודעה מוקדמת תפסתי את ליאו והצמדתי אותו למיטה, הסטתי את סערו המשיי מעורפו ובחנתי אותו, וכמו שחשדתי היו שם את סין ההבטחה של המגינים ועוד… 24 סימני מולניה? אמהלה.
בתנועה אחת מהירה ליאו גלגל אותי מעליו כך שהחלפנו תפקידים, עכשיו אני שכבתי על הבטן וליאו הצמיד אותי למיטה.
"אתה דמפיר!" התנשפה רוז, "איך לא שמתי לב?"
ליאו פתח את פיו כדי למחות אך קול נקישה בדלת השתיק אותו, הוא קפץ מהר מגבי וישב בחזרה על המיטה. ג'ס שירבב את ראשו דרך הדלת.
"היי קטיה, היי רוז" אמר בקלילות ואז הביט בשאר הילדים, "היי מיליוני ילדים שאני לא מכיר ונועצים בי מבט מפחיד בטירוף."
"בוא כבר!" צחקקתי.
הוא נכנס.
"לוקאס…" נשנקה ג'סיקה, ואז היא העבירה את מבטה בחדות אליי וקימטה את מצחה בחשדנות.
הלכתי אל עבר ג'ס והתיישבתי איתו על השטיח, "זה ג'ס זקלוס," הסברתי, "נכון שהוא וליאו דומים בול?"
"כן לעזאזל ממש דומים!" הסכימה רוז, "אתם בטוחים שאתם לא קרובי משפחה או משהו כזה,"
"איזה?" הקניט ג'ס, "אני הרבה יותר חתיך."
עדיין הצלחתי לראות איבה לג'ס בעיניה של רוז, לא שהבנתי למה. אבל היא הייתה ברורה לכל מי שידע לקרוא אנשים טוב. ממש אבל ממש טוב, או אנשים שהכירו את רוז.
"היית רוצה!" הכריזה ג'סיקה שהתנערה מההלם, טוב לפחות הסתירה את ההלם.
"לליאו יש הרבה יותר שרירים!" קבעה לילי לונה הג'ינג'ית, עיניה היו כחולות ולמרות שהייתה כבר בת 15 עדיין היה בהן זוהר של תמימות. תהיתי אם הוא איי פעם יעלם, אני מקווה שלא. זה עושה אותה כל כך יפה שזה לא יתואר.
"תגידו מה השעה?" שאלה רוז לפתע.
בדקתי בשעון של מפרק ידי. "ארבע ארבעים."
"פאק!" היא קפצה רצה לארון והתחילה להוציא משם בגדים, בלי להגיד מילה היא רצה לאמבטיה. שמעתי כמה התרסקויות ואז היא יצאה לבושה בבגדי אימון. טייטס שחור, גופייה לבנה שחשפה מעט מהבטן שלה ומעלייה עליונית שחורה. היא רצה בחזרה לארון שלפה מהאחת המגירות נעליים שחורות של נייק.
"דימיטרי יהרוג אותי!" היא התנשפה תוך כדי נעילת הנעליים.
"דימיטרי בליקוב?" שאל ליאו לפתע. "שמעתי שהוא עבר לכאן, רק לא חשבתי שזה נכון. אם את רואה אותו תמסרי לו ד"ש ממני בסדר?"
"אתה מכיר את דימיטרי?" שאלתי את ליאו בעיניים פעורות.
"ברור!" הכריזה רוז, "הוא מכיר את כל העולם הדימיטרי הזה."
היא קשרה את הנעל השנייה וטסה במהירות מהחדר.
אחרי כמה זמן הייתה השקמה וכולם היו צריכים ללכת, ג'ס התגנב בחזרה לחדר שלו. לפתע שמענו בכריזה.
"כל תלמידי השנה האחרונה מורוי וטירונים נא להתייצב בקפיטריה."
משכתי בכתפיי לאף אחד התארגנתי בסלואו מושן הכי איטי שיכולתי לארגן. מכנסיי טריינינג ורודות, גופייה שחורה ומעלייה סווצ'ר ורוד עם ברדס. סידרתי את השיער בקוקו גבוה ומתוח לאחור והרגשתי כמו מתאגרפת. לא יודעת למה.
התיישבתי בקפיטריה ליד ריאן שיין רוז דין. ריאן כרך את זרועותיו סביבי ונישק את מצחי, ואני הרגשתי אשמה בטירוף.
התנתקתי ממנו מתרצת את זה שהמורים יעירו לנו או משהו. ובדרך החלפתי כמה מבטים עם ג'ס.
לפתע בפינה הצפונית של הקפיטריה התחילה להתלקח אש כאילו באה משום מקום, תלמידים צעקו בפחד למורים שלא עשו כלום ונראו נינוחים, והיו חלק שגם חייכו. אחרי כמה שניות בפינה הדרומית של הפיטריה התחיל טורנדו ענקי. אותו דבר קרה כמו עם האש, המורים לא עשו כלום. הפינה המערבית של הקפיטריה התחילה לפעור את פיה, ובפינה המזרחית החלה מערבולת.
ובמרכז הקפיטריה. לא היה כלום. ושאני אומרת כלום אני מתכוונת לכלום. נוצר פתאום חלל לבן.
ובבת אחת הכל הפסיק ומתוך האש יצא… טדי? מתוך המערבולת קפצה החוצה בחינניות רוז – לא האתווי, אחת מהחברים של אליינה – מהבור באדמה יצא רוס בחיוך. מהטורנדו יצא אלבוס שעל פניו הבעה רצינית וחתיכית בטירוף – לא שהוא לא היה חתיך כבר קודם, – שגרמה לחצי מהבנות לרצות להתעלף. וכשהמסך הלבן עדה שם ג'סיקה מניפה את שערה המתולתל לאחור מפניה כשחצי מהבנים מסתכלים עליה בעיניים פעורות. ואחרי שנייה כל הארבעה האחרים היו כהרף עין לצידה של ג'סיקה במרכז הקפיטריה.
"היי כולם," אמר טדי בחביבות וחייך. "אני טדי," הוא הצביע על ג'סיקה. "זו ג'סיקה." הוא הצביע על אלבוס, "זה אלבוס," הוא הצביע על רוז בחינניות. "רוזי" מסתבר שקוראים לה רוזי, ואז הוא העיף מבט יבש אל אל עבר רוס. "והוא סתם קרצייה."
תלמידים החניקו צחוק, וכמה מהם לא טרחו להסתיר את הצחוק וצחקו לרוס בפנים. ג'סיקה העיפה אל עבר טדי מבט עייף גלגלה עיניים ואמרה "זה רוס."
"אחרי שהכרנו רשמית אפשר להגיע לעיקר המרכזי, נכון?" כמה ילדים הנהנו לרוזי כשדיברה, "אנחנו באנו כדי ללמד אתכם ובכן… את זה."
"רגע!" צעק ראלף סרקוזי, החבר הכי טוב של ג'ס. סתם קוץ בתחת. "אנחנו הולכים ללמוד את זה?"
טיפש. הרגע היא אמרה את זה מטומטם.
"זה מה שהרגע אמרתי." אישרה רוז את מחשבותיי.
"אנחנו הולכים ללמוד להשתמש בקסם כנשק?" קרא כריסטיאן אוזרה.
אלבוס משך בכתפיו. "אם אתם רוצים לי אין בעיה ללמד אתכם, את משתמשי האוויר כמובן."
"אני אלמד את משתמשי האש." המשיך טדי. "רוס את משתמשי האדמה, אלבוס את משתמשי האוויר ורוזי את משתמשי המים."
"ואני," המשיכה ג'סיקה בהלהבות ברורה אך מרוסנת. "הולכת ללמד את השניים שלושה משתמשי נשימה שיכול להיות שלומדים פה. יש פה כאלה נכון?"
כל העיניים הופנו בחדות אל עבר ליסה דרגומיר שהתחילה להסמיק כמו עגבנייה.
"כמה זמן אתם תישארו כאן?" קרא אילי ווטרס, משתמש מים שעשה עיניים לרוזי.
"עד סוף הלימודים." הודיעה ג'סיקה.
תלמידים התחילו להריע ולהתלחש בהתרגשות.
ואז אני התחלתי להרהר, אוקיי… אז הם יודעים להשתמש בקסם. הם מורוי. כנראה יש להם דם בבית ספר, מה שלא הסביר לי למה אליינה עברה בית ספר. רגע – הם מורוי, אז למה קראו גם לטירונים?
"חכו יש עוד," אמר רוס. הוא הביט מאחוריו, "ליאו?"
ואז כמו מכת ברק ליאו הגיח מהצד המערבי של הקפיטריה ותפס את אחד הטירונים, אחת ליתר דיוק. את סקרלט. הוא תפס אותה מהר והצמיד אותה לרצפה. היא העיפה אותו מעלייה והתייצבה על רגליה בדיוק בזמן כדי כשהוא יגיע מצידי השני ויפיל אותה על גבה. היא נאבקה אך לא הצליחה להשתחרר מאחיזתו. לבסוף ליאו שחרר אותה צוחק את צחוקו המתנגן ונעמד על יד חבריו.
"זה ליאו!" הכריז טדי, "יש מישהו שחושב שהוא יכול לנצח אותו?"
אף אחד לא הוציא הגה, ליאו היה מהיר חזק וגבוה, למרות ששלך חיוך מושלם אל הסובבים אותו, אף אחד לא העז.
"גם מגינים בוגרים מוזמנים לנסות!" המשיך טדי.
אני ורוז הסתכלנו אחת על השנייה בחיוך ערמומי. ביחד הרמנו את ראשנו וקראנו, "המגן בליקוב רוצה לנסות!"
כל העיניים הופנו אל דימיטרי, הוא הסתכל עלי ועל רוז במבט מאשים ואנחנו משכנו בכתפינו וקמנו על רגלינו אל עבר דימיטרי.
כשהגענו אליו פשוט התחלנו למשוך אותו אל עבר ליאו.
בסוף דימיטרי נכנע, "בסדר, בסדר." אמר שחרר את ידיו בקלות מעצבנת – אם מתחשבים בחוזק שאני ורוז השקענו בתפיסה הזאת – והתקדם אל עבר ליאו בכוחות עצמו.
ליאו משך בכתפיו והתייצב מול דימיטרי.