עמוק בלב.. – פרק 7 – עכשיו הכל ברור!

הגענו לספרייה. חיפשנו במדפים עד שמצאנו, 'ספרים עתיקים ביותר'.
היו בו חמישה ספרים, ודיפדפנו בכולם, עד שהגענו, לספר מוזהב, עם עיגול שמחולק לארבעה חלקים:
שמש, מים, עץ, אש.
אני הצבעתי על חלק השמש והספר נפתח. אנג'ל החלה לקרוא:
"ארבעת היסודות של העולם שלנו, בו אנו חיים, ולא עולמנו הרגיל הם:
קרני השמש,
מים,
אש,
צמחים.
בעולם כולו יש ארבעה אנשים שזכו לכוחות אלה.
שבני אדם אלה נולדו, לא היה ניתן לקרוא להם בשמם האמיתי, בכדי לא לצור שישמוש בנבואה, ליד בני האדם הרגילים, ולכן כל אחד שבעל כוחות אלה, קיבל שם ששונה ממה שמתאים לו, ולא שם שהיה מתאים לו מאז שנולד. הורי האדם שקיבל כוחות אלה קיבל פתק כנף, מן המלאכית הגדולה, שלה יש יורשת, בת האדם בעלת כוחות קרני השמש, מלאכית, שהיא בעצם החזקה מכולם, אחרי שהמלאכית הגדולה מתה.
כאשר ארבעת הכוחות התאחדו, כולם ישימו יד על יד, מן החלש לחזק, וכל אחד יקרא בשמו האמיתי, לפי יסודו, מן החלש לחזק.
כל אחד יהפוף לבן כוחו,שכל אחד בגובה חמישה ס"מ בערך, ויקבל שני דברים עיקריים: לצמחים- יוכל לעמוד על העלה הדק ביותר, ולהפוף לגמד עצים שחי בעץ.
אש- יוכל לעמוד בתוך אש, וגם להפוף לאש בלי שום פגע.
מים- יכולה ללכת על מים, ולהפוך לבת ים.
מלאכית- תקבל כנפיים, ותוכל לחיום בממלכת השמיים. הכי חשוב זה שהיא הכי חזקה בכל העולם והיא יכולה לשנות אותו לגמרי."
אנג'ל ואני הסתכלנו אחת על השניה, והבנו, אנחנו הולכות לחפש את שני היסודות הבאים, אש וצמחים, כן אני ואנג'ל קיבלנו כוחות אלה: אנג'ל מים, ואני מלאך, הכוח החזק ביותר.
"לורן אני מפחדת." אנג'ל אמרה בכל מפוחד.
"אל תידאגי" אמרתי "מחר נלך לחפש את השניים האחרים. ואת קולטת שיש את כל העולם ואנחנו שתיים שנפגשנו?!"
"לא אני לא קולטת" היא אמרה.
"והמנהלת דואגת לנו ויודעת לזהות אותנו, ניראה לי שהיא המלאכית הגדולה"
"אולי, אבל רוב הסיכויים שבבית הספר הזה, יש את שני הכוחות הבאים, בגלל המנהלת."
"אז העניין היחיד שנישאר לנו לברר, זאת האישה"
"כן, אבל נפתור קודם את העניין השני" היא ענתה.
"כן אבל איך?" שאלתי.
"שיחה עם המנהלת" היא ענתה.
—————————————————————————-

יום למחרת, אני הולכת לבית הספר, ופוגשת את אנג'ל.
"היי" אמרתי.
"היי" היא ענתה "לורן אנחנו הולכות לברר את זה עכשיו"
"טוב" השבתי, והתקדמנו לעבר משרד המנהלת.
אחרי שעה של המתנה ניכנסנו.
————————————————————————–
"או שלום לכן, למה אתן לא בכיתות?"
"אנחנו יודעות הכל, גברת ג'ונס" אמרתי לה במבט כועס.
היא הביטה בנו, והרידה את מישקפי הקריאה שלה.
"גברת ג'ונס, יש עוד בני אדם בלי כוחות אלו בבית הספר?" אנג'ל שאלה.
המנהלת נאנחה והשיבה "כן. דאגתי שכולם יהיו יחד, אתן בטוחות שתירצו שאפרט?"
שתינו הנהנו לאט לאט לכן.
"בסדר. תנו לי לחפש רגע את דף התרשימים שלי" היא אמרה, ואני ואנג'ל התיישבנו וחיכינו.
"או הנה זה" היא אמרה "כן, אנג'ל את בעלת כוח המים, ואת לורן בעלת כוח המלאך. כוח זה החזק ביותר. שני הילדים האחרים הם תומס ובריאן, וכנראה שהם מכתתכן."
ראשי התחיל להסתחרר, כששמעתי שבריאן בעל כוחות, אבל הצלחתי לשלוט בעצמי.
"בסדר" אנג'ל השיבה, למנהלת והמנהלת המשיכה.
"תימצאו את תומס ובריאן, ותסבירו להם הכל,והשמות שלכם פה על הדף" היא סגרה את דבריה, והביאה לנו את הדף, אך אני ואנג'ל לא התאפקנו, והתחכמנו שתפרט לנו עוד.
"יש משהו שאנחנו לא יודעות גברת ג'ונס?" אנג'ל אמרה והמנהלת הביטה בה במבט מופתע. "גברת גונ'ס…" הוספתי. המנהלת נאנחה והחלה לדבר.
"בסדר, אני המלאכית הגדולה" היא אמרה ואני ואנג'ל לא הופתענו. "ואת תעזרי לנו בזה?" שאלה אנג'ל.
"כן, אך תדעו שלא לתמיד" היא השיבה ואני ואנג'ל הנהנו.
יצאנו מהחדר, והלכנו לכיוון הכיתה, בכדי לבקש להוציא את תומס ובריאן.
הסברנו להם הכל, והם הבינו ואז החלטנו לעשות זאת.
להשתמש בכוחות.