עמוק בלב.. – פרק 4 –

עברנו כבר שלושה בתי ספר, במרכז העיר, לא רציתי במרכז למרות שכיף ללכת ישר אחרי בית הספר לקניון. לא רציתי. רציתי בית ספר קרוב לבית , וגם בית ספר מושקע. אם הבית מושקע, אז לא מגיע לי גם בית ספר מושקע?!
הגענו לבית ספר מדהים!! מילה שלי זאת מילה.
הוא היה ענק עם מגרש דשא, שביל עם עצים ורודים, כל מה שתירצו.
ומבפנים לכל כיתה היה חדר מחשבים ששם לכל ילד מחשב קבוע משלו, סיפרייה ענקית לכל כיתה, מעבדה לכל כיתה.. בית ספר מושלם! אני לא אפרט יותר מידי…
עמדתי בחוץ עם אבא מסתכלת סביבי ומחזיקה את ידו כמו ילדה קטנה.
פיתאום המנהלת הופיעה, והתחילה לדבר עם אבי. פיתאום מישהו משך אותי מאחור ורץ!
"אה!!!!!" אף אחד לא הגיב מה אני אוויר?!
פיתאום נעצרנו והיא עמדה לפני זקוף עם ידיים מאחוריי הגם וחיוך גדול על הפנים.
"היי!" היא אמרה לי, הילדה הזאת. "היי" אמרתי בקול שואל. לא הספקתי לשמוע ממנה עוד מילה חוץ מ'היי' וכבר הבנתי שהיא פטפטנית. היא ניראת כזאת. חביבה ופטפטנית.
"היי, שמי אנג'ל, אבל את יכולה ליקרוא לי לורן, כי אני אוהבת את השם הזה, והוא ממש מתאים לי ולחיבור שלי עם מים. טוב פירושו לא מים אבל אם את אומרת אותו לאט הוא זורם כמו מי נהר. טוב ככה אני חושבת." היא אמרה וציחקקה. אני עמדתי בפה פעור.
"היי, מה קרה? אמרתי משהו לא בסדר?"
"לא,לא, פשוט שמי הוא לורן, ורציתי להגיד לך שאת יכולה לקרוא לי אנג'ל כי אני ניראת כמו מלאכית."
"אה!!!!" שתינו צרחנו ביחד ואז 'התפוצצנו' מצחוק.
דיברנו ודיברנו, עד שהגענו שיחה הזאת.
" הורי רצו ששמי יהיה לורן, אך קיבלו, סתם כך פתק לעולם לא לתת לי את השם לורן, אבל לתת לי את השם אנג'ל. הם הסכימו כי לא ידעו מה יקרה. וזהו. אין, פשוט אין לי על זה עוד פרטים." היא הסבירה.
"את לא תאמיני לי, אבל ככה בידיוק היה אצלי." אמרתי לה.
"באמת שחייבים סוף-סוף לברר על זה." היא ענתה לי ואני הנהנתי להסכמה.
"באמת שהיה כיף לדבר איתך, אבל חמש דק' של שירותים היו צריכים לעבור." היא אמרה ורצה ובידיוק אז נשמע הצילצול. "בסדר דיברתי איתך שיעור שלם!" היא אמרה וציחקקה.
הבגדים שהיא לבשה היו מדהימים.
חצאית קצרה עם כפלים, וחולצה קצרה עם צווארון קטן, וסמל קטנטן של משהו שתפור עמו ריקמה.
שמתי לב לזה שהנעליים הן מיוחדות, נעלי סירה, בצבע שחור שעושות רעש בכל צעד.
חמדהים שזה מה שאני הולכת ללבוש!
אז יש לי כבר חברה, רהיטים בית מושלם הכל!
חוץ מלצאת עכשיו ל'שופינג' ..
חזרתי לאבא וראיתי אותו שוקל אם לרשום אותי לכאן, והמנהלת שקיוותה מעט, היסתכלה עליי פיתאום ופערה את פיה. מה יש לה?! ואז היא התחילה לרעוד ולהתפפל שיירשום אותי לכאן.
לא התייחסתי, וביקשתי מאבא שיירשום אותי לשם.
"בבקשה אבא!" "טוב מתוקה." יש! יכלתי לראות את המנהלת עוד שניה מתעלפת.
"יאללה בוא נרוץ לקנות בגדים לבית הספר וסתם בגדים." אמרתי ומשכתי בידו. שוב כמו ילדה קטנה.
נסענו למרכז, קנינו מלא בגדים, ושחזרנו הבית היה מסודר ופרקי את המזוודה והשקיות של הבגדים.