עמוק בלב..- פרק 13

אכן, זה היה בריין. הוא תפס אותי לפני שנפלתי, אבל כעבור כמה שניות השתחררתי מאחיזתו, לא רוצתי לזכור אותו בכלל.
ראיתי את כל הילדים צועקים מסביבי ואני רק צעקתי להם:" עזבו אותי! יש לי חיים חדשים! לא הייתם קיימים בכלל! ועכשיו חברי האמתיים מחכים לי!" צעקתי ופילסתי לי דרך בין כל הילדים ורצתי. לא רציתי להיזכר בקיומם, מפני הסבל שזכרתי, לא רצו להיות בקרבתי רק בגלל בעיה קטנה- האשמתי את עצמי על הכל, על כך שהעולם קיים.
רצתי עד שראיתי את לוסי באופק, ורצתי וקראתי בשמה, והיא הסתובבה וכולם עצרו כדי שאגיע.
"איפה היית?" שאלה אנג'ל.
"הייתי.. פה… ילדים.. בית ספר.. קודם.." אמרתי כולי מתנשפת מקווה שהבינו מה רציתי לומר, אבל הם יותר נכון, הבינו ורצו לעברם.
"היי! חכו לי!" אמרתי והתחלתי לרוץ לאט, כאשר הם כבר הגיעו אליהם.
"מה עשיתם ללורן?!" קראו תומס ובריאן ביחד, ואנג'ל ולוסי שאלו זאת את הבנות.
"לא עשינו כלום, תירגעו! חוץ מזה, מה אתם עשיתם לה, מה שינתם לי אותה?!" קרא בריין, כאשר אני כמעט הגעתי.
"מה שיננו לך אותה?!" קרא בריאן שתומס המום מדבריו של בריין.
"תפסיקו!!!" קראתי בקול וכמעט כל הקניון שמע, אבל לפחות השתקתי את כולם.
"דפי, איתך אני לא אדבר! לעולמי עולמים!" אמרתי והפנתי את ראשי כעת אל בריין.
"הוא אמר שאת שלו!" קרא בריאן שניה לפני שהוצאתי מילה מפי.
"אני?! שלך?!" קראתי מופתעת מאוד. "אתה זה שהחליט שזה ניגמר, ועדיין אומר שאני שלך?! אתה מנסה לעבוד על מישהו, או שאני לא מבינה נכון?!" קראתי וחיכיתי לתשובה והוא רק הרכין את ראשו.
"אני כל יום חושב עלייך!" הוא קרא ואני קצת האמנתי עד שמישהי מאחור קראה:" זה לא נכון רק אתמול אני ואתה יצאנו!" היא קראה והפעם הייתי בהלם לגמרי.
"אתה מנבה לצאת גבר פה ליד שני גברים, אז אתה משקר לי? זה כבר הוכחה שגבר לא תהיה לעולם!" אמרתי, ואז הפנתי את מבטי אל ילדי השיכבה. "אתם, אתם לעולם לא ידעתם על קיומי ופתאום את צוהלים שאתם פוגשים אותי? שכחו מזה! יש לי מספיק חברים חדשים, ואני כאן עם ארבעה מתוכם, וארבעתו הולכים!" אמרתי ומשכתי בחולצותיהם של בריאן ותומס, ורצתי, ואנג'ל ולוסי הבינו לבד ורצו אחריי.
—
"איזה יום מטורף.." קרא בריאן שהוא אוחז כמה שקיות של אנג'ל.
כולם ענו לו 'כן,, כן,,, כן…' חוץ ממני. כל מה שרציתי הוא לחיות את החיים הנורמלים של כל בני האדם.