על המסלול- פרק בכורה:)

פרק 1- ישיבת צוות.

"את מבינה זואי, אחרי שניצחת בתחרות הזו העתיד שלך כבר מסודר לגמרי לכל השנה הקרובה ואולי אפילו לשנתיים הבאות, את מבינה זואי? זואי?!" נבחה עלי אנג'ל, הדודה והסוכנת שלי.
ישבנו המשרד המפואר של בבוקר שאחרי התחרות, הראש שלי הסתחרר מרוב התרגשות ועייפות אבל הפגישה איתה הייתה הכרחית, היא תקבע את העתיד שלי לזמן הקרוב.
"הקשבתי לך אנג'ל." שיקרתי והסטתי את מבטי מהחלון הענק שבמשרדה אל פניה הזעופים.
"עם כך, את מבינה מה את צריכה לעשות?" היא שאלה.
"לעשות?" שאלתי בחזרה עם מבט תמה על פניה.
"זואי, זואי, זואי. את עדיין ילדה ולא מבינה עד כמה קשה הוא עולם הדוגמנות," היא התחילה לומר וצנחה אל כיסא המנהלים עשוי העור שלה. הבנתי כבר שזו הולכת להיות הרצאה ארוכה. "כחי לדוגמה את מינדי; לפני פחות משבע שנים היא הייתה אחת הדוגמניות המצליחות ביותר, כל הקמפיינים, התצוגות, ההשקות, היא אפילו הוציאה כמה שירים כדי לספק את המעריצים שלה. אבל אחרי תעונה עלובה אחת שגרמה לה להעלות כמה קילוגרמים," אנג'ל החזיקה בידה עלה אותו תלשה מאחד העציצים שעל שולחנה. "היא פשוט חוסלה." היא סיכמה והדגישה את דבריה בכך שקימתה את העלה המסכן באגרופה.
"אני…" מלמלתי, מה כבר יכולתי לומר על הצהרה שכזו? שלא ידעתי שעולם הדוגמנות כל כך נוקשה כשנכנסתי עליו, ועכשיו כבר מאוחר לחזור בחזרה.
"תקשיבי לי טוב זואי, למרות שקיבלת חוזה לשנה עם 'שיבה ניר' את לא יכולה להישאר נינוחה לזמן רב, בעד חודש יכולה לצוץ איזו נערת פלא עם גוף שנראה כאילו פיסלו אותו ולכבוש את הלבבות של מליונים עם החלומות שלה על שלום עולמי. את חייבת לנצח אותה כדי להישאר למעלה מותק!" אנג'ל לחצה על כפתור קטן וירוק שהיה מחובר לשלחן שלה והזמינה קפוצ'ינו נטול קפאין בשביל שתיינו מהמזכירה שלה.
"מה אני צריכה לעשות?" שאלתי והנעתי מעצבנות שת אצבעותיי על שולחן העץ החלק שלה.
"יש כל כך הרבה דברים," התחילה אנג'ל לומר כשדלת משרדה הלבנה נפתחה והמזכירה החייכנית שלה הגיעה כשהיא מחזיקה שני כוסות נייר בעלות מכסה לבן מפלסטיק. היא חייכה אלי בחביבות לפני שעזבה את המשרד. "נתחיל בזה שאת לא יוצאת מהבית המפואר של אבא שלך בלי התייעצות עם מסטייליסיט שאותה אני אבחר. את גם צריכה להתחיל לעשות שיאצו או יוגה, מהיום ועד הודעה חדשה את לו מתקרבת למאכלים שומניים וגם לא לפחמימות לפני השעה עשר בבוקר ועד השעה שלוש בצהריים, והדבר הכי חשוב, את צריכה להתחיל להסתובב עם אנשים." היא אמרה במהירות כאילו אני אמורה לכתוב או אפילו להבין משהו מהדברים שאמרה.
כל הרשימה הזו, ששל דברים שאסור או מותר לי לעשות הייתה פשוט מגוחכת, אני אוהבת צ'יפס ולצאת לריצות ארוכות לאורך החוף מחוץ לבית של ההורים שלי או להסתובב עם החברות שלי בשדרה הישנה של העיר.
"מה זאת אומרת 'להסתובב עם אנשים'?" שאלתי והנפתי את אצבעותיי באוויר כמחווה לציטוט דבריה.
"את יודעת, כוכבים אחרים, דוגמניות שחקני כדורגל, אנשים חשובים." היא לקחה לגימה גדולה מהקפוצ'ינו שלה ועיוותה את פניה, לאחר רגע היא הוציאה מאחת המגירות בשולחנה שקית קטנה של סוכר ושפחה אותו לתוך הכוס.
"מה רע בחברים שלי?" שאלתי, למרות שאני כבר בת שמונה עשרה תמיד הרגשתי כמו ילדה קטנה ומגוחכת ליד אנג'ל.
"אין שום דבר רע בהם, מותק. וזה מה שרע." התחשק לי לדפוק את הראש בקיר, היא כל כך לא ברורה. "הם לא מפורסמים, אנשים לא מכירים אותם ולא יודעים מי הם, כמובן שמדי פעם את יכולה לצאת להסתובב עם איזו חברה כדי להראות לתקשורת שלא שכחת את האנשים הקטנים אבל… את צריכה למצוא לך חברה חדשה." היא לקחה עד לגימה מהכוס ונשענה אחורה אל הכיסא המרופד שלה.
שנאתי אותה על המשפט הזה, אבל היא הסוכנת שלי, היא מכירה את העולם הזה הרבה יותר טוב ממני. חוץ מזה לא היה שום מצב שאני חוזרת אחורה.
"בסדר…" מלמלתי.
"מצוין," חייכה אנג'ל והזדקפה. "זה עיתויי פשוט מושלם להחלטה שכזו כי היום נערכת ההשקה של חברת המשקפיים 'קוקוס' וכל המי ומי יהיו שם." היא חייכה חיוך רחב.
"נהדר." אמרתי.
נהדר, חשבתי בעגמומיות.