על המסלול- סיפור חדש- הקדמה+יש לי יומולדת(באמת יש לי :)))

אז ככה, לא הייתי מחוברת שנים כי הייתי חסרת השראה בעליל אבל בכל זאת ניסיתי לכתוב איזה סיפור אחד… כי רציתי לגמור אותו עד היום, עד היום הולדת שלי(זה לא עבד הוא עדיין לא גמור). בכל מקרה בגלל שזה יום חשוב החלטתי לנסות את מזלי ולהתחיל סיפור חדש ובתקווה גם לגמור אותו, אז תקראו עד הסוף לפני שאתם שופטים כי אולי זה יראה כמו סיפור דבילי ונדוש בהתחלה אבל הוא ממש לא כזה ו… רושם חיצוני יכול להטעות:)))

הקדמה-

האור על המסלול נדלק, תחילה נקודות זעירות ולאחר מכן האור מתרחב, רחב כמו כל הבמה.
קול מוכר של נעלי עקב נשמע ממרחק מה ממני ומתקרב למרכזה של הבמה המוארכת.
"תודה שחזרתם עלינו אנשים," קראה מינדי, מנחת הטקס. "קודם ראינו את תצוגת בגדיי הים של 'שיבה נר' ושמענו על השאיפות והחלומות של כל אחת מהמתמודדות שלנו. ועכשיו הגיעה רגע האמת, הרגע שבו השופטים יחליטו מי תהיה הזוכה המאושרת בתואר הנכסף." מינדי מנפנפת בשיערה השחור והארוך, בטח נזכרת בתקופות בהם היא הייתה אחת המתמודדות, בהם היא חיקתה בקוצר רוח לשמוע את החלטת השופטים.
איש לבוש בשחור התקדם למרכז הבמה כשבידו מעטפה, הוא מסר אותה למינדי וחזר למקומו מאחורי הקלעים. מינדי פתחה את המעטפה ולבשה על פניה חיוך מופתע, היא לא האמינה במי השופטים בחרו.
והמנצחת הגדולה שלנו בתחרות היופי של 'שיבה נר' היא," קול רקע של תופים נשמעו כשהאור זז ממינדי והחל לעבור על פני הבנות, עליי ועל המתחרות שלי. "זואי הולמר!" שאגות הקהל נשמעו וכל המתחרות שלי קפצו עליי שמחות מרוב אושר, מכאן שאר הדרך כבר סלולה.