מי זאת מדונה?

“סבתא(,) תראי!” קראה ליעד הקטנה,(.) “זה כמו מדונה”.
את הצעצוע שנראה כמו מכשיר למדידת לחץ-דם, היא הרכיבה על ראשה כאזניות, כשכפית פלסטיק חד-(־)פעמית תחובה כמיקרופון בין לחיהּ לבין ה’אזניות’ (חבל להגיד "אזניות" פעמיים ברצף באותו המשפט… נסה להשתמש במאזכר במקום).

אבא של ליעד, שחזר בתשובה עוד לפני שנולדה, התחלחל.
“מה פתאום! מה זה צריך להיות?! גועל נפש! איפה שמעת את זה בכלל?!”

הקטנה נעלבה. על מה אבא כועס? זה בסך הכל צעצוע!

“אני לא רוצה לשמוע את השם הזה.” (הוא(???)) הוסיף, “שיקצֶע!”. (אין צורך בנקודה כי יש סימן קריאה בתוך הציטוט)

לאחר שאבא (או "אבא שלה" או "אביה". הקטע לא מסופר בגוף ראשון, אלא שלישי) נרגע, ניגשה ליעד אל סבתא ושאלה בלחש:
“סבתא, מי זאת מדונה?”
_____
היי, עוץ־לי. :)
הרבה זמן שלא הגבתי למישהו, ובטח שלא לך. שמח לראות שאתה עוד פעיל פה. ראיתי את זה אתמול בלילה, אבל לצערי לא היה לי כח אז להגיב… אז עדיף מאוחר מאשר אף פעם?
יש לי פה כמה הערות:
1. פיסוק – יש לך פיסוק מעולה. התיקונים הקטנים שמצאתי הם כנראה בגלל כתיבה עיוורת או משהו.
2. אורך – אני לא יודע אם הקטע בכוונה קצר כל־כך, או שזה נובע מדברים כמו מחסור בתיאורים. בכל מקרה, אני באמת חושב שזה קצר מדי. יש יותר מדי דברים שנותרו בחוץ, ומידע שנזרק לאוויר בצורה של "Telling" במקום "Showing" (האבא חזר בתשובה). גם עולה לי התהייה איך יכול להיות שליעד יודעת את שמה של מדונה, ולא יודעת מי היא… אלא אם כן הכוונה היא רק למיקרופון האלחוטי, שגם נקרא "מדונה"… אני נוטה לחשוב שזה השני, אבל באמת אין לי מספיק מידע להבין את זה. ואולי דווקא עשית את זה בכוונה? אתה צריך להסביר לי את זה.

בכל מקרה, יש לך כתיבה נהדרת, חבר. תמשיך לכתוב! :)

שלום שלומי, ברוך שובך לאתר.
עבור ביקורת בונה – בהחלט עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

ראשית, אני מבין שלמדת מהטובים ביותר. אשמח אם תוכל לשוב לפעילות באתר.
יש לך עין חדה, ויכולות ספרותיות שיכולות לתרום רבות לקוראי האתר.

שנית, בטרם אתייחס לתוכן תגובתך המחכימה (אגב, תודה.) הערה טכנית:
בכדי להבדיל בין תוספות להשמטות, אני משתמש בסוגים שונים של סוגריים. ממליץ לך לאמץ. הרבועים מציינים תוספת, העגולים- השמטה.
אין צורך להעתיק את כל הסיפור (במקרה זה, זה אכן קצר ואפשרי מבלי להעיק על קוראי התגובה). פשוט יותר להעתיק את המשפט הטעון תיקון.

שלישית, באשר לתיקוניך:
1. הפסיק לאחר הפניה – נכון. הנקודה שהוספת במקום הפסיק – אינה נכונה. "זה כמו מדונה" הוא המשך המשפט, לא משפט חדש.
2. המקף במעבד התמלילים 'וורד' נראה נכון. האתר שינה זאת אוטומטית, ואין לי מושג איך להחזירו. אשמח אם תעזור.
3. החזרה על אותה המילה לא 'באה בטוב'. אך גם מאזכר לא משפר את המשפט. "כמקרופון בין לחיה לבינן"? אולי.
4. "הוסיף" ללא "הוא" לפניו. אביה של ליעד היה האחרון לדבר, והוא ממשיך מאותו המקום. תינך במקרה זה- מיותר.
5. אופס, הסנדלר הולך יחף. אכן טעיתי בהוספת הנקודה לאחר סימן הקריאה. תודה.
6. שתי גישות לעניין: המספר הכל-יודע מביט מבחוץ (כפי שכתבת) ואז- אביה, וכן סבתה; לחלופין, המספר מתאר את מחשבות גיבורו, ואז- אבא וסבתא. בחירתי היתה במודע באפשרות השניה.

כדאי לוודא, בתור מגיה לעתיד, שתיקוניך נכונים. אם הם לא הכרחיים, ציין שזו דעתך.

פיסוק מעולה? תודה, גם אני למדתי מהטובים ביותר.

בעניין האורך, הגישה שלי היא פונקציונלית. אעדיף לספר את המינימום ההכרחי להבנת המציאות המתוארת בסיפור, ולהגיע אל תכליתו בהקדם האפשרי.
בניגוד לסיפורי פנטזיה/ מד"ב (ולך יש ניסיון עשיר בסוגות אלו, עוד מהתיכון) שם נדרשים תיאורים, בסיפורים מסוג זה שאנו דנים בו, הם לא הכרחיים.
עדיין, ופה אתה בהחלט צודק, הם מעשירים את הסיפור.

את חזרתו בתשובה של האב, אין לי דרך 'להראות'. בטח לא במסגרת הקטע המאוד מצומצם המסופר.
ליעד התכוונה למיקרופון כמובן. נאמר "זה" על צעצוע המורכב כאזניות.
משפטך "אתה צריך להסביר את זה" – מתעלם מגורם ההפתעה אליו חתרתי להגיע. ליעד לא מכירה את הזמרת, ולא מודעת לכך שהמיקרופון קרוי על שמה של הראשונה להשתמש בו.
עקב התפרצותו חסרת ההיגיון של אבא, עכשיו היא תכיר.

תודה רבה על תגובתך המושקעת. האתר חסר מגיבים איכותיים כמונו. המשך כך.

עוץ לי, הקטע כתוב טוב ומעלה חיוך בסופו, מסכים עם התשובות שלך לתגובה הראשונה.
אגב, השימוש שלך בסוגריים מרובעים ועגולים שאוב מדפוס וילנא של התלמוד או חידוש עצמי שלך?