מועדון גיל הזהב: חנה ומחבת הקסמים – פרק 6

"אאוץ' !" צעקה רקפת. "אני חוטפת התקף לב ! זה בגלל הכולסטרול !!"
"כבר?" שאלה חנה. "אבל עוד לא אכלנו בכלל מהפופקורן !"
"מילותיי האחרונות…:" אמרה רקפת. "תמיד. לשמור. אוכל. בכיס !"
לאחר 10 דקות, כשהגיעו למרפאה, רקפת הרגישה בריאה ברגע.
"יופי, זה אומר שאני יכולה לאכול עוד פופקורן." היא שמחה, ושוב חוותה התקף לב.
"הרגע עליתי על משהו" התחילה אדווה. "אולי חדווה לא באמת יוצאת עם אף אחד, וסתם מרגלת אחרינו כי היא מנסה לברוח מאיתנו"
"מה גורם לך לומר את זה?" שאלה פוטנה.
"היא מתחבאת מאחורי העציץ" ענתה אדווה. "וגם בגלל שאני אחותה התאומה, אדווה, והיא אמרה לי הכל."
הבנות רצו הכי מהר שיכלו לעבר העציץ במרפאה, כשפתאום נזכרה חבצלת במשהו.
"רק רגע !" היא אמרה. "אם העולם עומד על צב – אז למה הוא מתגלגל מהר כל כך ?!"
"נכון" ענתה חצצררת. "אם הוא באמת היה עומד על צב – היינו מהירות מאוד, וזה אומר שהעולם הוא עגול"
"למה דווקא עגול?" שאלה אדית.
"בגלל שהגולות שלי מתגלגלות מהר, וזה אומר שגם כדור הארץ עגול"
"רגע" שאלה אפרת. "אם כך – אז סביב מה מסתובב 'כדור' הארץ?"
"דא" ענתה חבצלת. "הוא מסתובב סביב המרפאה, כי תמיד יש כיווצי שרירים כשרצים מהר מדי…"
"ומה עם השמש והירח וכל הכוכבים?" שאלה וורדית.
"אלה זיקוקי יום העצמאות שהגיעו לחלל, ועכשיו הם מסתובבים סביבנו, בגלל שהם עצלנים מדי מבכדי ללכת."
"וואו, את ממש גאונה." ענתה אדווה. "רגע, לא עשינו משהו לפני רגע?"
"אויש, נכון !" אמרה עפרונת. "אנחנו צריכות לשחק ב'מי חוטפת התקף לב קודם כל' !"
ובנתיים, כשכולן רצו למועדון, חוץ מרקפת שעדיין שכבה במרפאה, קלאודיה איבדה את עצמה בעיר.
"שלום, שלום?" היא צעקה, כאשר דמות מסתורית ומוכרת צצה מהסתרים לכיוונה.

"רגע !" צעקה חנה. "משהו קרה לקלאודיה !"
"מי זו קלאודיה?" שאלה הדסנת. "ומי אתן?"
"מחבת הקסמים שלי גילה שקרה משהו לקלאודיה !" הרחיבה חנה.
"יש לך מחבת קסמים?" שאלה דבורה. "ואת הכרחת אותי להיות אחראית לביצים בכל יום שלישי !"
"טוב, זה כי גם למחבת הקסמים מותר לנוח" אמרה חנה בקול הצרוד שלה.
"אני אוהבת לנוח!" קראה ליליאנה.
"אז מה בכלל הסיפור מאחורי מחבת הקסמים?" שאלה חווית.
"הו!" קראה חנה "הסיפור מאוד פשוט!"
"רגע! זאת רק אני, או שזה המאהב של חדווה שם, עם חדווה!" קראה אוסנת.
"אתן זוכרות שפעם, בכל יום ראשון, היה עובר רוכל עם עגלה מלאה בחדווה, ואני הייתי יורדת עם דלי וקונה ממנו חדווה כדי שיהיה לנו לכל השבוע?" שאלה שרה.
"לא" אמרה כרמית "אני אומרת את זה!"
"אויש, עכשיו שכחתי מהסיפור. שוב פעם!" קראה חנה.
"אני ארקוד, ברשותכן" קראה שגיתא, והחלה לרקוד. "אחחח !!! הרגל!"
"אתן זוכרות שפעם, בכל יום ראשון, היה עובר רוכל עם עגלה מלאה ברגליים, ואני הייתי יורדת עם דלי וקונה ממנו רגליים כדי שיהיה לנו לכל השבוע?"
"חדווה!" קראה אניטה "היא מגיעה! ולא הכנו את המתנה!"

האם הן יצליחו לאלתר מתנה?! איפה קלאודיה ומי המאהב של חדווה?!?!?! כל זאת ופחות בפרק הבא !