מועדון גיל הזהב: חנה ומחבת הקסמים – פרק 2

מאירועי הפרקים הקודמים, לאלו ביננו שלא מסוגלים לזכור עקב בעיית הגיל ( כלומר – צעירים מדי מכדי להבין דברים ):

חנה ניסתה לספר לכל הזקנות האחרות במועדון גיל הזהב את סיפורה המדהים על מחבת הקסמים, כאשר חדווה גנבה את ההצגה, וכולן חוששות שיש לה מאהב שרמנטי ומקסים.

"חדווה !" קראה חנה בקול צרוד כרגיל. "מה שמו של המאהב? האם שמו הוא רוברט?
אנחנו חייבים לקנות לרוברט משהו במרפאה !
בן כמה הוא ?
ספרי לנו הכל, חדווה !"
"חדווה?"
חדווה נעלמה, ולקח לקשישות 28 דקות להבין את זה.
"אוקיי בנות" פתחה נעמי. "חדווה בטח הלכה לחפש את המאהב שלה, אנחנו צריכות להכין לו הפתעה"

הזקנות יצאו החוצה, וכעבור 10 דקות הגיעו לחנות מזכרות.
…שנמצאת בתוך המרפאה.
…שנמצאת בצמוד לביתם.
"אנחנו חייבות לחפש שרשרת שרשום עליה רוברט, זה כזה 'אין'" אמרה ורדה בקול צרוד וחלוד בהרבה משל חנה.
"בנות !" צעקה חנה בקול צרוד, שכמעט לא נשמע.
שלושה מהן שמעו אותה ובאו לשמוע מה יש לה לומר.
"יש לי מתנה מושלמת בשביל רוברט" היא הכריזה. "מחבת הקסמים שלי !"
"יש לך מחבת קסמים?" שאלה דבורה. "ואת הכרחת אותי להיות אחראית לביצים בכל יום שלישי !"
"בנות, בנות !" איפסה אותן חנה. "מחבת הקסמים שלי הוא פריט נדיר שהשגתי כשעוד הייתי תינוקת בת 7 – והוריי התחילו לקנות לי בובות"
"הבובה הראשונה שלי הייתה מחבת מיוחד" היא אמרה בהתלהבות. "כל כך מיוחד שיכולתי להכין איתו חביתות לאחיותיי כבר בגיל 10, ואם הן היו כאן היום – אני בטוחה שהן היו מספרות לכן כמה שהן טעימות"
פתאום אחת הבנות הרימה את ידה.
"אני אחותך, ולעולם לא הכנת לנו אוכל טעים !"
חנה זרקה עליה תרופה והיא מתה במקום.
"ועכשיו, אני אספר לכם איך בדיוק למדתי להשתמש במחבת הקסמים!" קראה חנה.
"כואב לי הגב!" צרחה וורדית.
"איפה רונית?" שאלה אלירזה "למה היא לא הגיעה למרפאה?"
"היא חולה, היא לא יכלה להגיע" אמרה שושי.
"אתן מפריעות לרצף הסיפורי!" מחתה חנה.
לפתע חדווה הגיעה עם זר שושנים ביד שלה. היא רחרחה אותם באנינות, ונגסה.
"מסתבר ששושנים הם לא דבר טעים כמו שנוטים לחשוב שהם" היא אמרה.
"למה?!" שאלה שושנה, בטון נעלב.
"אולי זה בכלל הניחוח!" קראה רקפת.
"מה ניחוח?!" שאלה שושנית "הרי ברור שהטעם של הפרח נקבע על פי גילו!"
"אני זוכרת שרק שתלו את הפרחים האלו" אמרה ניקיטה. "זה מרגיש כאילו זה היה אתמול. אולי זה היה אתמול, אני לא יודעת, איבדתי את חוש הזמן…"
"אין מה לעשות" אמרה חבצלת "כאלו החיים. גורמים לך לשכוח איזה יום היום."
"היום היום לבדיקת הדם!" אמרה מילי "אם נשאר לי בכלל דם."
"כן, כל יום זה יום בדיקת דם." אמרה יוספינה.
"אפשר כבר לחזור לסיפור?!" שאלה חנה.
"נכון, מה עם הרומן של חדווה?" שאלה שלומית.
ואז יצאה האחות מחדר בדיקות הדם.

המשך יבוא…