לא פסחה בפסחא

העשן מהסיגריה שלה החל להשתלב עם עשן הקטורת שהוא הביא לה זה עתה מהודו.
לא היה אף אדם בבית, האפר הרשה לעצמו ליפול מייד לרגליה בעת שהיא הניפה את אצבעותיה קלות. זה היה כבר מאוחר מאוד בלילה, אחרי חצות. שקט אימים שרר ברחבי הבית החשוך למחצה.
היא מעכה את הבדל במאפרה הגדושה, הפעם הבדל בצבע שונה- אודמה הכהה שבר את הרמוניית הצבעים הבהירים.
רגליה גוררות אותה למיטתה המבולגנת, ושאר גופה לחפיסת הסיגריות האחרונה ולכוס היין שעל שולחן העץ העתיק. היא מנהלת ויכוח קצר בין האיברים לאחיהם ומניחה לרגליה לשאת אותה לאן שחפצות עצמן. הן לא חפצות לנוע כלל. בחוסר רצון משווע היא חוטפת כוס מים חצי ריקה ומסיימת אותה בלגימה אחת, מניחה את הכוס על השיש במטבח וצועדת בכבדות אל הסלון.
היא יושבת עתה על הספה הקשה ואז מרוממת את רגליה ומניחה את ידיה לצידי הגוף, בעוד היא מתהפכת על הבטן וראשה פונה שמאלה. היא מניחה לעצמה לנוח מעט.
אף על פי שאינה חולמת ברוב הלילות, הלילה זכרה מעט.
זו היתה הפעם הראשונה מזה זמן רב שנרדמה לפני שירתם הרועמת של ציפורי הלפנות-בוקר, הלילה הזה נועד כדי שיתעדו אותו בספרי השיאים האינדיבידואלים של חייה.
זה היה לילה לא שגרתי בעליל.
הבוקר היה רענן מקודמיו, אם כי גם בו רצונה למות רק גבר. בצעדי ענק היא פסעה אל עבר הכיור, הביטה במראה, סירקה את שיערה בחיפזון וצחצחה את שיניה בעצלנות. היא מרחה אודם עליז למדי, המשיכה באיפור עיניים מעושן וצלליות זוהרות וקינחה במעט סומק, היא מעולם לא פסחה על שלב.