מועדון גיל הזהב: חנה ומחבת הקסמים – פרק 1
"שלומית ?!?!" צעקה חנה פתאום ללא שום סיבה בקול הצרוד והרגיל שלה.
"רותי? איילת ?! וורדה ?!?!"
"קדימו בנות, אנחנו הרי לא קשישות – בואו נצלצל לשכנים בפעמון ונברח !!" חנה התחילה להשתגע.
"נו באמת, דבורי ? הניה ?! שגית ?!?!"
"נו קשישות, תתיצבו כאן מיד !" קראה חנה.
"אוקיי זהו זה" היא סיכמה. "אוכל בחינם, אין צורך היום לבשל"
פתאום 30 זקנות ירדו בריצת מרתון מהמדרגות.
"בזמן שאתן מתכננות איך לרצוח אותי כי אין אוכל – אני אספר לכן עוד סיפור גבורה של סבתא חנה" אמרה חנה.
"שוב פעם מדברת על עצמה" אמרה תקווה.
"לעולם לא משתנה" אמרה ציפורה.
"אבל דבר אחד משתנה." אמרה אהובה. "העובדה שכולנו צעירות בנפש."
"הסוף קרב! אני זקנה!" צרחה חדווה.
"על זה דיברתי…" אמרה אהובה.
"קצ'ינג!" קראה יוכבד.
"מה קרה לך, חדווה ?" שאלה קלאודיה. "בלעת תרופה אחת יותר מדי הבוקר?"
"רק זקנים לוקחים תרופות!" קראה טניה.
"ומה אנחנו?" שאלה חדווה.
"צעירות בנות עשרים!" קראה דורית.
"שכחת את הקידומת של ה – 1. 120…" אמרה חדווה.
"נו כבר חדווה" שוב קיטרה חנה. "אנחנו בנות 120 כבר 100 שנה, מה קרה?"
"אז הכל התחיל היום בבוקר" התחילה חדווה.
"שוב פעם גונבת לי את ההצגה…" נאנחה חנה והשתעלה כראוי.
"קמתי לפני כולן, ב – 11 וחצי, והפעם בבוקר !" חדווה התחילה בעליזות. "לא היה מה לעשות, אז הלכתי למרפאה לשאול כרגיל עוד כמה זמן נשאר… עד שאתן תקומו.
אבל פתאום קרה דבר נורא !" היא קטעה את עצמה.
"עצרו הכל !" ניצלה שלומית את ההזדמנות, והתחיל דרמה. "חדווה משקרת !"
"אני הייתי ערה היום ב – 10 וארבעים וחמש דקות, ולא היה זכר לחדווה בחדר, אז הלכתי בעצמי למרפאה ושם לא פגשתי אף אחד"
"ומה עכשיו, שלומית?" שאלה אותה בטי.
"שאלתי את הפקידה במרפאה אם עברה אישה צעירה עם שיער לבן קצוץ וידיים מטלטלות,
והן אמרו שאף אחת לא ביקרה !"
כולן נדהמו לאחר דקה כשהספיקו לעכל.
"חדווה בטח מנהלת רומן !"
"רומן ?!" צרחה חדווה והבעת פנים מטורפת, ואז לפתע חייכה חיוך זדוני. "ברור שאני מנהלת רומן, אישה צעירה כמוני צריכה קצת אקשן בחיים."
"אבל חדווה, אולי אני צריכה להזכיר את הגיל שלך…" אמרה אוגוסטה.
"היי, בנות, לא שמתן לב שיש כאן יותר מידי בנות?" שאלה שרון.
"מה?" שאלה אפרת.
"אז יש לזה רק פתרון אחד !" הציעה חנה. "חדווה מגייסת לכאן נשים שיסתירו את הרומן שלה עם איש שרמנטי שהיא מתביישת שנכיר ! איפה הוא ?!"
המשך יבוא…
תגובות (13)
הדרדרנו? XD
אם להדרדר אומר לכתוב סיפור שאין בו היגיון, שנועד רק להצחיק (ויש לי הרגשה שזה גרם לי ולסהר יותר אושר מאשר מלקוראים, אבל למי אכפת?), אז כן. הדרדרנו.
אני בושה ונכלמת שאם כבר החליט סהר לכתוב סיפור על גיל הזהב אז צריך ל"קשט אותו" כי המירפאה סמוכה לפיצריה וכו' וכו' ואם זו הדרדרות לדעתי לא ולא.
תוחלת החיים התארכה מאד מאד מאד ואם האיכות אם הזכרון אם החשק להמשיך לחיות ולהנות ולומר דבר אחד או שניים מנסיונם האישי אז מה רע בכך למה לומר הדרדרות ולמה לתרץ כי המירפאה שוכנת ליד פיצרייה למה ??????? אם אתם מתביישים לכתוב על הזקנים אז אל תכתבו אם אם אתם כן כותבים אז תכבדו את עצמכם כדי שהם יכבדו אתכם.\
לפני שבוע ימים הלך לעולמו פרופסור בן ציון נתניהו איש משכמו ומעלה והגיע לשיבה טובה לגיל 102 והיה צלול לחלוטין עד יומו האחרון אז מה דעתך אדון אור ?????
ממני בקי
איזה רעיון אדיר! בהצלחה לשניכם.
לפחות עכשיו אני מבינה מי זאת חנה…. :)
בקי, זהו סיפור הומוריסטי על סטריאוטיפים על אנשים מבוגרים. הנשים בסיפור הגיעו לגיל לא הגיוני בעליל, ולא רומז על אף אדם אחר.
כמו בפנימייה, גם כאן אין לי (או לסהר) שום כוונות לפגוע באף אדם. הסיפור הומוריסטי לחלוטין, וללא טיפת היגיון, והוא לא נועד לאלו שבאים בגישה של אמונה שזוהי באמת דרך המחשבה שלי, ומה שאני חושב על ציבור המבוגרים.
תאמין לי שאני קראתי היטב את הסיפור של סהר והתגובה של מישהי והמיקום של המועדון ליד הפיצרייה הבנתי הכל לפני ולפנים ולכן אני בושה וניכלמת נקודה
כן אני כמו ירדן יודעות מי זאת חנה ואוו איפוא התרופה למרפק ????? תמשיכו לכתוב בצורה מזלזלת שכזו וזה באמת משקף מה קורה היום לצערי הרב במחוזותינו חבל שזסה כך ממש חבל "והדרת פני זקן ומפני שיבה תקום" זה פאסה זה משפט מוקצה כן כן ככה זה וכל כך חבלללללללללללללללל
מצטערת מאד כי נכנסתי להתעמת אתכם הצעירים של היום הם הזקנים של מחר אך וההתעסקות עם הסיפור עושה פשוט גורם לי למפח נפש וזה חבלללללללללללללל
כן אני כמו ירדן יודעות מי זאת חנה ואוו איפוא התרופה למרפק ????? תמשיכו לכתוב בצורה מזלזלת שכזו וזה באמת משקף מה קורה היום לצערי הרב במחוזותינו חבל שזסה כך ממש חבל "והדרת פני זקן ומפני שיבה תקום" זה פאסה זה משפט מוקצה כן כן ככה זה וכל כך חבלללללללללללללללל
מצטערת מאד כי נכנסתי להתעמת אתכם הצעירים של היום הם הזקנים של מחר אך וההתעסקות עם הסיפור עושה פשוט גורם לי למפח נפש וזה חבלללללללללללללל
בקי, למה את מתעקשת ללכת עם הראש בקיר? אני לא מבין למה את מחפשת להעלב? אני הבהרתי לחלוטין שאלו לא הדעות שלי, מכיוון שמי שמכיר אותי באמת, יודע שאני הרבה יותר בוגר ממה שניתן לחשוב בסיפורים ההומוריסטיים שלי. אני מבקש שלא לייחס לי דעות, מי שמייחס לרוב הוא זה שמנסה בכוונה להיפגע ולהצטייר כמסכן, ואינני מאמין שאת כזו, אך נוצר הרושם הזה. אני מקווה שזהו רק רושם מוטעה. אם הייתי נער מזלזל כשאת מתארת, לא הייתי טורח לסלוח כאן ולהבהיר שוב את כוונתי. אנא נסי לצאת מהמחשבה שאני בא במטרה לזלזל במבוגרים.
סליחה בקי, אך אשמח אם לא תערבי אותי ואת תגובותיי בוויכוחייך. כיוון שלא התכוונתי להאשים או להפנות אצבע מאשימה כלפי איש.
תודה.
אני חושבת שלמרות שזה לא מנומס לצחוק על אנשים בגיל הזהב, זה מצחיק.
מצבים כאלו לצערי קורים, ואם לא מדובר במישהו צפציפי שעלול להעלב, אלא רק בהצחקת אנשים, זה אפילו בריא. הצחוק משחרר הורמונים טובים, ואילו דאגות ממשהו משחרר הורמונים הגורמים לאנשים להשמין…
והסיפור לא בא לפגוע באף איש, ואפילו מראה- לא כל הזקנים יושבים על הספה ומתלוננים על מה שכואב להם, הם חושבים על כך שהם צעירים, ומנהלים רומנים. האם אור וסהר לא כבדו את המבוגרים? הם שמו דגש על כך שלמרות גילם הם מצליחים לחשוב על עצמם כעל בני 20.
קרן – אני לא בטוח מה בדיוק באת להגיד כאן, אני לא רואה את עצמי כמבוגר, אלא בוגר, וזה בגלל שאני לא מתבייש בזה שאני אוהב ללמוד, אבל אני לא רואה איך זה קשור.
ולך בקי:
הסיבה לסיפור היא פשוט להנות קצת ולצחוק, וכמו שאור ציין – ממש, אבל ממש לא באנו להעליב אך אחד, אלא רק להגזים בגדול עם כל סטריאוטיפים שאפשר לכנס יחד על מבוגרות כיום.
אני, אישית, מכבד מבוגרים, ואין לי בעיה לכתוב עכשיו סיפור ה'מעליב' (כמו שאת מפרשת זאת) נערים מתבגרים, ממש כמוני, ואני יכול לחשוב על אלף סטראוטיפים.
אז אנא ממך – להפסיק לחפש מקומות עלבון ולקחת ללב, ועמך הסליחה אם באמת, איכשהו, נעלבת מהן.
יפה אמרת, קרן. וסהר, גם אתה כתבת יפה.