You&I פרק 2

You&I פרק 2:
~כעבור שלוש שנים~
"אז תכירו את אחותי החורגת… אשלי!" אמר הארי והציג לחבריו שבלהקתו את אחותו. הוריו של הארי התגרשו ואביו התחתן עם אישה אחרת.
"היי אני אשלי," אמרה אשלי. זאיין הביט בה. היא אחותו החורגת של אחד החברים הכי טובים שלו, אם היא תספר להארי מה זאיין עשה לה הארי יתעצבן ויפגע בזאיין. אסור שהארי ידע על התעללות של זאיין באשלי.
"היי אני לואי," אמר לואי, אחד מהחברים בלהקה וקם ללחוץ את ידה של אשלי.
"אני נייל," אמר עוד אחד מחברי הלהקה וקם ללחוץ את ידה של אשלי.
"אני ליאם," אמר חבר נוסף מהלהקה וקם ללחוץ את ידה.
"אני זאיין," אמר זאיין וקם ללחוץ את ידה של אשלי.
"היי לואי, ליאם, נייל וזאיין." אמרה אשלי וחייכה חיוך ביישני.
"היי אשלי," אמרו הבנים.
"רוצה לראות סרט?" שאל נייל.
"כן, למה לא?" היא אמרה.
"אז בואי," אמר נייל ומשך אותה לספה שלפני רגע הבנים ישבו. הבנים התיישבו לידם והם שמו סרט כלשהו. במשך כל הסרט אשלי לא התרכזה בו. היא הסתכלה על זאיין וכשהיא חשבה שהוא עומד להסתכל לכיוונה היא הסתכלה על הטלוויזיה. היא לא הולכת לספר להארי שזאיין היה מתעלל בה כל יום שהיא באה לבית הספר מלבד יומיים, מלבד תאריך היום הולדת שלה ותאריך יום ההולדת של אביה. היא לא תהרוס את החברות של הארי וזאיין. היא לא רוצה להרוס לזאיין חלק בחיים, אפילו קטן, למרות שהוא הרס לה את הילדות. היא עזבה שלוש שנים לפני סיום בית הספר, החטיבה שלה והתיכון היו באותו בית ספר. היא עזבה כי אמא שלה ואבא של הארי התחתנו והם עברו לגור עם הארי ואביו. אשלי הרגישה זרועה נכרכת סביב צווארה, היא הסתכלה של מי הזרוע והיא הייתה של נייל. הוא שם לב שהיא מסתכלת עליו והוריד את ידו. "סליחה לא שמתי לב ששמתי שם את היד." הוא אמר.
"זה בסדר, אתה יכול לשים שם את היד." היא אמרה והוא החזיר לשם את היד. היא מקווה דזאיין שכח אותה. היא לא יודעת שהוא זוכר טוב מאוד, הוא מקווה שהיא שכחה אותו והוא מצטער על כל מה שהוא עשה לה. על כל הסבל שהוא גרם לה. הוא מצטער על כך שהיא הפסידה שלוש שנים מהחיים שלה, היא אמנם חייה בשלוש האלו אבל בסבל. היא חשובה לו והוא חשוב לה, אבל הם לא מודעים לכך שהם חשובים לשני. "זה היה סרט טוב, נכון?" נשמע קולו של נייל ואשלי שמה לב שהסרט נגמר.
"לא ממש הייתי מרוכזת בו." אמרה אשלי.
"חבל," הוא אמר. היא הסתכלה בשעונה וראתה שהשעה היא שמונה בערב.
"הארי בוא! הולכים!" היא אמרה וקמה מהספה.
"כבר צריך ללכת?" שאל הארי.
"כן אז בוא." היא אמרה וגררה את הארי.
"להתראות," נשמע קולם של שאר הבנים.
"ביי ביי," אמרו הארי ואשלי. בהתחלה הארי ואשלי לא סבלו אחד את השני. הם שנאו אחד את השני. אבל לפני בערך שנה הם התחילו להתחבר.
"הגענו," אמרה אשלי ופתחה את דלת הבית. אמה של אשלי ואביו של הארי ערכו את השולחן לכבוד ארוחת הערב. האוכל היה מוכן. "שלום הארי ואשלי, בואו תשבו ליד השולחן עוד מעט האוכל יהיה מוכן." אמרה אמה של אשלי.
"בסדר," הם השיבו והתיישבו ליד השולחן. הם התיישבו אחד ליד השני. האוכל היה מוכן ואמה של אשלי הביאה אותו לשולחן. הם התיישבו התחילו לאכול ושוחחו.
"אז איך החברים של הארי?" שאל אביו של הארי.
"הם אחלה," השיבה אשלי.
"מה עשיתם?" שאלה אמה של אשלי.
"ראינו סרט," אמר הארי.
"איזה?" שאל אביו של הארי.
"הארי פוטר ואבן החכמים." אמר הארי.
"נהניתם?" שאלה אמה של אשלי.
"מאוד," ענתה אשלי והארי הוסיף "עכשיו בואו ונפסיק את החקירה הזאת." הם סיימו לאכול ופינו כל אחד את הכלים שלו. לאחר שהם פינו את הכלים שלהם הם עלו לחדרם, כל אחד לחדרו. הארי שיחק במחשב ואשלי לעומתו התיישבה על המיטה ותיארה לעצמה את חבריו של הארי לפי הרושם הראשוני שכל אחד מהם השאיר עליה. "אוקיי אז, לואי השקט והנחמד. ליאם החתיך. נייל הפלרטטן. וזאיין, זאיין הוא הבן-אדם הכי רשע שאני מכירה אישית." היא חשבה לעצמה. את זאיין היא לא בדיוק תיארה לעצמה לפי הרושם הראשוני שהוא השאיר עליה כשהם נפגשו בפעם הראשונה, אז היא חשבה שהוא פלרטטן. היא מקווה שהוא נהיה נחמד או לפחות פחות רשע. הוא הרס לה שלוש שנים מהחיים שלה, שלוש שנים שיכלו להיות מדהימות, הוא גרם להן להיות סבל, סבל טהור.
המשך יבוא…