You know who I am.
אני לא יודעת למה זה הכה בי דווקא עכשיו, או שאולי כן, אבל נזכרתי למה אני כלכך שונאת את העבודה שלי. אולי זה הטלפונים המצלצלים בלי הפסקה, או שהמשכורת לא גבוה מספיק, יש כלכך הרבה סיבות.
אני עובדת בתור מזכירה לאחד הביניינים החשובים ביותר בעיסקי העסקים. ואני שונאת אתזה. שמדובר במקום מדובר, זה כולל את האנשים המנשאים אוטומטית.
הטלפון שלי צלצל בזמן שניסיתי לענות לשלוש אחרים שצלצלו למשרד. אני חייבת לעוף מהמקום הזה.
\"מיירדל, שלום.\"
עניתי לכל הטלפונים המצלצלים בבת אחת. עוד שיטה שאימצתי לעצמי. הם בדרך כלל אומרים את אותו הדבר במילא. זה תמיד מסתיים בזה שאני שולחת את הקבצים שלהם להנהלה.
\"קייט, את שומעת?\" קולה הצפצפני והקטן של החברה הכי טובה שלי נשמע. מיד ניתקתי את כל הטלפונים האחרים. הם יכולים לחכות.
\"מייס? מה לעזעזל?\"
\"סליחה, לא תפסתי אותך בנייד. את מוכנה לצאת הלילה?\"
\"אוח, כלכך מוכנה שזה כואב. אני מדמיינת כבר את השפריצר היין הלבן ביד שלי.\"
\"או.. שפריצר, יוקרתי.\" היא המהמה.
\"אני יודעת נכון? רק עוד חצי שעה ואני יוצאת מהמקום המטונף הזה.\"
הייתי מתה לצאת מפה, רק עוד מעט, ניסיתי לנגן את המילים האלה שוב ושוב בראשי.
ברגע שניתקנו, קיבלתי כמה אימליים. כמובן עניתי לכולם ולעוד כמה טלפונים.
הטלפון צלצל שוב, מרימה אותו לאזני.
\"מיירדל\"
\"תגשי למשרד שלי בבקשה קייטרין.\" קולו של המנהל שלי נשמע.
באמת לא ידעת למה לצפות. גייסתי את הפנים הכי רציניות שלי והלכתי לכיוון המשרד שלו.
נקשתי בעדינות על דלתו, והדלת נפתחה לרווחה לפני שידי הספיקה לצאת מפוזת \'הנוקשת\'.
\"שבי.\" התיישבתי בכיסא ממולו.
עיניו הירוקות בהו בי. אני יכולה להישבע שעיניו היו עליי כמו סכינים, שעם יכולו כנראה היו הופכים אותי לבשר קצוץ ברגע.
פעימה מביכה.
ואז הוא פתח את פיו קלות, סגר אותו,סגר את עיניו וברגע שפקח אותן התחיל בדבריו.
\"ג\'סטין ביקר במשרד שלי היום.\"
לא ידעתי מה להגיד. ג\'סטין היה חתיכת חרא מעוכה ומתנשאת. זה לא יכול להיות טוב.
הבטתי בו מחכה שימשיך.
\"הוא אמר שאת עושה שיחות מהמשרד. בזמן העבודה.\" ליקק את שפתו התחתונה והביט בי.
\"מה? האידיוט הזה. זה לא נכון.\" נערתי בידיי מנערת את האשמה מעצמי.
הארי לחץ על מכשיר מסוים ואז נשמע קול, הקול שלי. ושל מייסי לצורך העיניין.
\"סליחה, לא תפסתי אותך בנייד. את מוכנה לצאת הלילה?\"
\"אוח, כלכך מוכנה שזה כואב. אני מדמיינת כבר את השפריצר היין ביד שלי.\"
\"או.. שפריצר, יוקרתי.\"
\"אני יודעת נכון? רק עוד חצי שעה ואני יוצאת מהמקום המטונף הזה.\"
עיניו חזרו עליי ואני בהיתי על המכשיר הארור. מה שלא זכרתי, שכל השיחות היוצאות ונכנסות מהמשרד מוקלטות. לא לצורך חטטנות אלא למקרה שיתפספס חומר או ישכח. אני לא קונה אתזה. כי יש לנו משרד פאקינג רכלן.
עדין מביט בי מחכה לתגובה.
שהוא לא קיבל אותה, הארי נעמד ושעין את ידו על השולחן ואמר.
\"תראי קייטרין, את יודעת שאני לא מוצא אותך מפריעה במקום הזה\" כמעט יכולתי לראות חיוך קטנטן. כמעט.
עם היה חיוך קטן כל שהו על פניו לפני כן, הוא נעלם.
\"אבל זאת אחריותי לשמור שהמקום הזה יעמוד על הרגלים והמעט שאתם, העובדים יכולים לעשות זה להקשיב לחוקים של המקום הזה.\"
\"יש חוק שאוסר עליי לדבר עם חברה שלי?\" שאלתי יותר בחוצפה ממנה שניסיתי. אבל ידעתי שאני כבר קבורה בצרות עמוק.
הארי הרים גבה ואמר \"אין חוק שאוסר עלייך לדבר עם חברות, יש חוק שאוסר לקיים שיחות אישיות בשעת העבודה. במיוחד על חשבון המשרד.\"
הארי ניהל את המשרד הזה. הוא היה צעיר, אני בטוחה שהוא בוגר ממני לא יותר משנתיים. ועדיין הוא ניהל את המקום הזה. בזכות אביו כמובן אבל זה לא פעם גרם לי לחשוב כמה החיים שלי שקועים בבוץ.
\"זה מטופש הכול בגלל המטומטם הז-\"
\"קייטרין\"
\"שמנסה להכנס אותי לצרות אתה מעסיק חתיכת חרא את יודע אתזה? כול-\"
\"קייטרין\" אמר בקול נוקשה יותר וקטע אותי מדבריי.
לא מופתע בכלל מצורת הדיבור הלא מכבדת בכלל. עיניו נשארו רגועות. ומקובעות עליי.
\"זה לא אמור לעבור בשתיקה אב-\"
\"פאקינג שיחה מזוינת, אני אשלם לך עליה המכסף המזויין שאתה משלם לי עם תרצה אני לא מבינה מה הסיפור שלך, כולכם כאלה יהירים אלוהים\"
הם עצם את עיניו צובט את גשר אפו, ואז הביט בי.
\"אבל בגלל שאני מעדיף לצאת המשרד ולא לבזבז את סוף השבוע שלי על דברים כאלה אני אבקש ממך לא לחזור עלזה.\" הוא נאנח.
\"אה.\" זה כל מה שיכולתי להוציא מהפה שלי כרגע.
\"כן, אה.\" חזר.
\"לא ידעתי שיש לך חיים לבילויים מר סטיילס\" ניסיתי לשנות אווירה, עדיין מובכת.
\"את לא יודעת עליי כלום קייטרין. אבל מה שכן, אני עדיין צעיר ואני מבלה בדיוק כמו כל אדם בן 23.\"
אף אחד, אף פעם לא ידע בדיוק את גילו של הארי. כולם ידעו שהוא היה צעיר יותר הממצופה למנהל, המנהל חברת עסקים מצליחה בטירוף. אבל לא ציפיתי שהוא כזה צעיר, זאת אומרת ישלו מראה נערי, אבל יש גם את הגברי, והדבר שהפתיע אותי זה שהוא מבוגר ממני בשנה אחת בלבד. שזה אומר צעיר בעשרים וחמש שנה מכל עובדי המשרד. זה גרם למוח שלי להתפוצץ.
הביט בקצרה על השעון שלו ואמר \"אני כבר צריך לצאת. את משוחררת קייטרין.\"
רגליי היו כמו ג\'לי שיצאתי ממשרדו. לבשתי את המעיל ולקחתי את חפציי יוצאת מהמקום הכי פחות מועדף עליי בעולם, לקצה הכביש מחכה למונית שלי.
*
\"נייל מביא כמה חברים איתו היום\" מייסי אמרה.
\"כמו תמיד\"
\"וכנראה הוא ישתכר מהתחת וירדם על הספה שלנו עם צ\'יטוס גבינה שוב.\" הוסיפה.
\"כמו תמיד, כל פעם מזוינת העכבר השיכור הזה פוסע דרך הדלת הזאת ומלכלך את כל האזור בג\'נק מסריח בזמן שאני מנסה לחדש את הכרטיס לחדר הכושר.\" נאנחתי. לא הייתי בנאדם פעיל בחדר כושר, רוב הזמן. אבל כמובן שהיתה לנו את חיית המחמד הכי בעייתית בקשר לאוכל. שמו נייל ואוכל שהוא צורך זה בעיקר כל מה שאסור.
מייסי חשבה עם עצמה רגע לפני שאמרה,
\"תמיד חשבתי שאחרי האוניברסיטה לא יהיה לנו זמן לכל השטיות למסיבות בסופי שבוע, אלכוהול זורם כמו ברז פתוח, חשבתי שזה יגמר.\" אמרה מייסי מורחת שפתון.
קצת מופתעת מהוידוי האישי של מייסי,
\"היית רוצה שזה יגמר?\" שאלתי.
אני חושבת שבשלב הזה, כולם באיזשהו מקום יודעים שהבאנו את האוניברסיטה לעיר הגדולה, אבל אף אחד לא באמת אמיץ מספיק כדי להפסיק אתזה לגמרי.
\"ממ אני לא יודעת קייט, זה פשוט שהיינו באוניברסיטה נראנו כמו כלבלבים בוכים בתוך צנצנת עוגיות שסיפרו לנו כמה שהחיים יבעטו לנו בתחת. אבל למעשה אנחנו עושים את אותן המסיבות כל סוף שבוע, אותם האנשים זרים ששוכבים לצידך במיטה בבוקר למחורת. אבל כנראה שכולנו היינו אבודים בלי זה.\" ניסחה.
\"יש דברים שלעולם לא ישתנו, כמו העכברוש הבלונדי הזה שירדוף אותנו עד סוף החיים שלנו כנראה.\" ירקתי. \"קייט\" התחילה \"אל תפתחי פה לשטן המזוין\" פתחה את עיניה בדרמטיות יתר.
צלצול בדלת.
\"מדברים על החמור\" נאנחתי.
פתחתי את הדלת וכמובן שנייל עמד שם מעותר בחיוך אידיוטי על פניו.
\"התגעגתם אליי מתוקות?\" שאל.
\"איכס, לא תודה. אתה יכול לחסוך, אני מכירה את החיוך הזה, מייסי תתפסי מחסה מישהו פה עומד לספר לנו על חיי המין שלו שוב.\" צעקתי.
\"או בחייך קייט, אל תגידי לי שאת לא רוצה לשמוע על המתולתלת עם החזה העצום\" רץ אחרי.
הו אין לו מושג כמה אני לא רוצה. כל הלילה הם בערך עשו את זה על יבש על רחבת הריקודים.
בדיוק כשהוא חשב שהוא כמעט תפס אותי ממש בקצה המשקוף של הדלת, הדלת נתרקה לו בפרצוף. מהר וחזק.
\"זה כאב!\" הוא צעק. \"זה היה אמור, אידיוט.\" צעקתי לו מעבר הדלת.
ברגע שפתחתי את הדלת נייל כבר עמד שם עצבני, על היד משפשף את באיזור הנפגע בדרמטיות.
\"טוב את ביקשת את זה קייט, לא תשמעי יותר מילה מחיי המין הזוהרים שלי. הפסד שלך מתוקה.\"
\"אוי לא, אלוהים תוציא אותי מהגהנום הזה, איך אוכל להמשיך בחיי בלי ידיעה על הזיון האחרון של נייל הורן?!\" צעקתי לתקרה באופן דרמטי.
\"טוב שניכם יכולים להפסיק להיות אידיוטים לרגע, אנחנו מאחרים.\" מייסי כבר עמדה ליד דלת הכניסה, מוכנה לצאת.
\"אתה צריך איזה פרגיות מהמקפיא לשים על הבלוטה שמצטברת לך על המצח?\" שאלתי פותחת את המקפיא מוציאה שקית אפונה קפואה זורקת על הראש של נייל.
\"את יודעת קייט, עם את זורקת את האפונה הקפואה על המצח שלי, זה לא יעלים את הבלוטה המזוינת שאת יצרת. מפלצת!\" שאג עליי כמו האידיוט המטומטם שהוא.
\"טוב תיהיה יותר דרמטי\" התגרתי
\"איך ללמוד את השפה של נייל וקייט? הו זה פשוט, תוסיפו את המילה מזוין בשילוב של זין בכל מילה שניה במשפט שלכם.\" מייסי פתחה לנו את הדלת וכולנו יצאנו.
\"מצחיקה.\" אמרתי עם סורקזם מתפרץ ממני.
\"היא פשוט קורעת היום.\" נייל הוסיף.
\"לא יותר ממך, מר אפונה.\" הנהנתי בראשי.
\"מה הסיכוי שאני יקח מישהי היום עם האפונה המזוינת על הראש?\"
\"זה גורם לך להראות אידיוט, משתלב לך בטבעיות עם הלוק הרגיל. לא ישנה הרבה.\"
\"הו תודה קייט, גם את נראת כמו זר שושנים היום.\" אמר עם הפרצוף הכי רקוב שיכל לגייס.
בזמן הנסיע, נייל סיפר על המתולתלת שהייתה איתו בסוף שבוע שעבר. כשניסיתי להגביר את הרדיו, נייל הודיעה לי שהוא לא עובד. מידי השטן נתקענו עם נייל הורן באותה המכונית עם רדיו מקולקל.
הוא התלונן שבזמן שהוא לקח את המתולתלת הוא היה רק שיכור מלהסתכל על החזה שלה, אך בסוף הערב התגלה שזאת חזיית פוש-אפ זולה.
\"אני מתכוון מה הקטע? למה להתגרות סתם?\" שאל מחפש רחמים מאיתנו.
*
שהגענו, למועדון הכי מפורסם בעיר, הוא היה מפוצץ. כמובן. הדבר הראשון ששמים לב כשנכנסים, זה עשן מעורבב עם אורות ניאון בכל מקום, אנשים רוקדים ומזיעים, אלה שיושבים ליד הבר לוקחים שוט אחרי שוט והשאר שיושבים בספות.
תודות לאידיוט נייל יבורך הוא והקשרים שלו, בדרך כלל ביציאות כאלה ואחרות קבוצת האנשים שלנו מקבלת את המקומות הטובים ביותר. מקום שממוקם קרוב לבר, וממש ליד רחבת הריקודים.
לנייל יש קשרים רבים, במיוחד מהאוניברסיטה. וזה מה שיוצר את תהליך- חבורת זרים, שמשתכרים, רוקדים, משתכרים עוד קצת והופכים לחברים. ככה נוצרות חבריות. האמיתיות שבינהם.
כמובן כמו כל פעם סביב השולחן הצר סובבו אנשים שונים לחלוטין שמבולבלים בדיוק כמוני, אבל תוך כמה שעות כולנו נתנהג כאילו אנחנו מכירים שנים.
אחרי הכירות קצרה עם אנשים שונים, החלטתי שזה הזמן לקחת שוט.
עוד מהספות יכולתי לשמוע את נייל מדבר בהתלהבות מוגזמת.
\"אחי, באת. חשבתי שאתה תקוע בעבודה?\"
שמעתי כמה מלמולים ואחרי כמה שניות \"זה הסתדר.\"
כמעט נחנקתי מהמשקה החריף ברגע העיניי בחנו את הבנאדם שנייל בירך בהתלהבות יתר בזמן שעשה הכירות בינו לבין מייסי, אוי לא. אלוהים שונא אותי והשטן רק ממשיך בבירכותיו.
\"קייט\" שמעתי את נייל קורא לי, באותו הרגע כאילו איבדתי יכולת לשלוט בעצמי והסתובבתי בחדות עד שיכולתי להרגיש את היד הגדולה של נייל על הכתף שלי. שיט.
ברגע שמבטי הצתלב עם זה של הבוס שלי החיוך נעלם מפניו ומפני כאחד. אני יכולה להשבע שפניו ניהיו לבנות כקיר לומרות כל האורות הצבעונים בתוך המועדון.
פאקינג שיט.
\"הארי, זאת קייט. קייט זה הארי. תכירו.אני הולך לנסות לשדך בין מייסי לאידיוט השעיר הזה שם.\" נייל טפח קלות לכתפו של הארי והלך.
\"קייטרין.\"
\"מר סטיילס.\"
\"אני חייב להודות שאני עדיין קצת מופתע מכל מה שקרה עכשיו\" אמר ומיד אחרכך הזמין לעצמו שוט.
\"הלוואי שהייתי יכולה להגיד את אותו הדבר.\" מה שהתכוונתי הוא, שאני לא מופתעת בכלל מכל הסיטואציה המזוינת הזאת. למה אתם שואלים? המילים עכברוש בלונדיני אומר לכן משהו? אני מניחה שכן.
\"מה?\" שאל בבילבול.
\"כלום.\" אמרתי, שואבת את מה שנשאר מהמשקה שלי דרך קשית.
\"לא ידעתי שיש לנו מעגל חברים משותף\" ניסה להרגיע קצת את האווירה המאוד מביכה.
\"הו לא, אין לנו. יש לנו מעגל נייל משותף. מסתבר.\" ניסיתי להשמע נחמדה לפחות קצת, מה שמזכיר לי את האירועים הקודמים לפני כמה שעות במשרד שלו.
\"מסתבר.\" אמר בפשטות.
זה כלכך פאקינג מוזר. כל המצב הזה פשוט דפוק לגמרי.
\"משקה?\" שאל. רציתי להגיד לא, אני נשבעת. אבל אז הסתכלתי בכוס שלי שהראתה ששאבתי ממנה כבר את כל היאוש.
\"בטח.\" עניתי בפשטות.
\"שוט של וויסקי ושפריצר יין לבן.\" אמר. לרגע הייתי מופתעת, אבל ידעתי שכל זה רק בגלל השיחה המסויימת שניהלתי עם מייסי.
*
לאחר שלושה או שבעה משקאות הייתי מחוקה. לולא השיר האהוב עליי שמתנגן בטוח הייתי מעדיפה להרדם על כתף של מישהו תמים וזר. אבל כמובן אי אפשר לתת לשיר הטוב הזה לחמוק.
אז קמתי על רגליי וחיפשתי את המועמד להיות הבן זוג שלי בריקוד ושמתי לב שכולם היו כבר על הרחבה, חוץ מאיזה אחד מחוק שיכור שנרדם בקצה השולחן, והבוס שלי.
בחירה לא קלה. לרגע מצאתי את עצמי הולכת לכיוון השיכור אחד פה.אז הלכתי לאופציה האחרונה שלי. היחידה ליתר דיוק.
\"מר סטיילס, האם תועיל בטובך לשתף איתי ריקוד?\" עיניו התנתקו ממסך הפלאפון,
לרגע על פניו נראה מבט מבולבל אבל לא עברה שנייה שהוא הביט בי בשעשוע והרים את עצמו מהספה.
הייתי כלכך מחוקה.
רקדנו שיר אחר שיר, גופו זז בתאום לשלי, אצבעותיו הברישו את גבי ואז היה רגע שהוא הביט לי עמוק בעיניים ועם אי פעם הייתה מחשבה כל שהיא במוחי היא נעלמה עיניו התמקדו בשפתיי ושלא יכולתי יותר להחזיק את עצמי מהטירוף ריסקתי את שפתיי על שפתיו המופתעות אבל אחרי רגע ידיו החזיקו בפניי ואצבעותיי כבר עמוד בשערו המקורזל.
*
צלצול פלאפון. זה מה שהרים אותי משנתי. פלאפון מזוין. בלי לפקוח את עיניי העברתי את ידי לעבר השידה.
\"הלו?\"
\"קייט?\"
\"זמן גרוע מייסי.\"
\"מה קורה?\"
\"מחוקה מהתחת, נדבר.\" ניתקתי, רק כדי לחזור להתכרבל בשמיכה החמה והרכה. כשלפתע נתקעתי בגוש. אוי לא.
יש מישהו במיטה שלי. או להפך. אלוהים יודע כמה נמאס לי לקום אחרי לילה שיכור אל תוך אחד החברים של נייל האידיוט. הוא תמיד אשם.
\"בוקר טוב יפיפיה.\" קול עמוק נשמע מהחלק העליון של המיטה שכלכך פחדתי לפגוש בעיני.
\"כן היי, אני רק לוקחת את הדברים שלי ועפה.\" אמרתי בזריזות עוטפת עליי את השמיכה נזהרת שלא ליצור קשר עיין עם הבחור הזר.
\"את לא בנאדם של בוקר.\" הוא קרא בזמן שנכנסתי לחדר האמבטיה הדי יותר מידי מפואר, אלוהים בבית של מי הייתי של אחד מהבנים של רוטשילד?
\"יש לך הבחנה מצויינת.\" קראתי אליו בחזרה בציניות מתפרצת בכל מילה.
פתחתי קלות את הדלת חדר האמבטיה כדי לחקור את השטח, לגלות שהבחור אינו שם. פסעתי בעדינות אל החדר לוקחת את התחתונים הקטנים שלי ואת השמלה מאתמול.
אחרי שהתלבשתי ניסיתי לחפש את היציאה אבל הבית הזה היה פאקינג מכשול.
לבסוף מצאתי את המטבח, וגם הבחור היה נוכח עם גבו מפנה אליי. גבו השרירי ליתר דיוק.
\"קפה?\" הבחור הסתובב ולא עברה שנייה והכוס נפלה מידיו ופגעה בריצפה.
אוי לא אלוהים בבקשה שאני מדמיינת וכל זה חלום שיכור…
\"מ..מר סטיילס?\"
פאקינג שיט.
תהרגו אותי עכשיו. הרגע הזה יותר אכזרי מהמוות.
תגובות (2)
וואו.
פשוט וואו. את כתבת את זה לבד?? זה מדהים. זה לא כמו כל הסיפורים האחרים זה פשוט מדהים! הרמה של המילים גבוהה, ללא שגיאות כתיב. אני פשוט חייבת לקרוא את ההמשך!
כן, אני כותבת את הסיפור, תודה :) אני מקווה לעלות המשך בקרוב. תיהי מעודכנת :) <3