you belong with me.. וואן שוט גסטין ויובל

״היי בואי לפה..״ גסטין צורח עליי, מנסה לתפוס אותי כשאני מעמיקה אל תוך הים..
״תתפוס אותי..״ אני צוחקת..
אני רצה עמוק יותר, עד שכבר אי אפשר לרוץ ומתחילה לשחות ..
תוך דקה או שתיים הוא כבר תפס אותי, מושך אותי מחוץ למים ומחבק אותי בשתי ידיים גדולות..
״אני אוהבת אותך..״ אני לוחשת..
״גם אני אותך..״ הוא לוחש בחזרה..
אם הוא רק היה יודע..

כן, אני וגסטין, החברים הכי טובים, מאז שאני זוכרת את עצמי..
הוא לא יודע כמה אני אוהבת אותו..
הוא לא יודע שזו לא אהבה של ידידים,
כמו שהוא מרגיש כלפיי..

הוא נשק על מצחי והתיישבנו על החול החם, אני בזרועותיו ובין רגלין..
״יובל.. את בסדר??״ הוא שאל כשראה את הדמעות שעל פניי.
״כן..לא.. לא יודעת..״ לחשתי מבולבלת..
״יובל מה קרה??״ הוא סובב אותי אליו ומחה כמה דמעות באגודלו..
״אני אוהבת אותך..״ לחשתי שוב..
״ואני אוהב אותך..״ הוא אמר שוב..
ואז קרה הבלתי יאומן..

הרגשתי את שפתיו החמימות על שלי..
הרגשתי את לשונו עוברת בעדינות על שפתי התחתונה, מבקשות כניסה..
הפרדתי מעט את שפתי, נותנת לו גישה..
לשונו חקרה את פי, רוקדת עם לשוני במחול מוזר,
שאני לא יודעת לרקוד אך מרגיש כל כך טבעי ונכון..

״אמרתי לך שאני אוהב אותך..״ הוא אמר כשהתנתקנו..
״זה תמיד כיף לדעת את זה עוד פעם..״ לחשתי והוא צחקק וסחף אותי לנשיקה ארוכה..

ועד היום,20 שנים אחרי זה, כשיש לנו 4 ילדים קטנטנים ויפים,
התחתנו,
התבגרנו,
אנחנו עדיין אותם גסטין ויובל שהיינו פעם..
פחות או יותר..