Without The Love- פרק 6+ Another World- פרק 7:

השיר הזה של דמי לובאטו:

״אני כלכך מצטער!״ הארי לא הפסיק להתנצל
מאז שהגענו למסעדה אנשים לא הפסיקו להציק לנו עם שאלות, תמונות, וחתימות.
״זה בסדר… אני פשוט לא רגילה לזה״ צחקקתי מובכת מעט.
״את חמודה שאת ככה״ הארי חייך אלי.
״מזה ככה?״ שאלתי מובכת מעט.
״שאת רגועה כזו…״ הארי צחק.
״אז שאני לא רגועה, מה אני?״ שילבתי ידיים על החזה שלי.
״סקסית״ הוא ענה ונשך את שפתו התחתונה.
אני לא רגילה שבנים מדברים אלי ככה… ואני לא יצאתי לדייט כבר 3 או 4 שנים…
״מה קרה?״ הארי הניח את ידו על שלי ואני התעוררתי. שוב חלמתי בהקיץ…
״כלום..״ מלמלתי והשפלתי מבט.
״אז.. את רוצה שנשלם את החשבון ונעוף מפה?״ הארי קרץ לי ואני הנהנתי מחייכת.
~~~
״ביי הארי״ חייכתי אליו בפעם האחרונה לפני שהוא הלך.
״ביי רוז״ הוא חייך אלי בחזרה.
עמדנו במשך כמה דקות בשקט בוהים אחד בשניה.
״אז.. אתה עומד לנשק אותי?״ שברתי את השתיקה וחייכתי אליו.
״את עומדת לנשק אותי?״ הוא החזיר בשאלה וצחק.
הנהנתי והוא התקרב אלי והניח יד אחת על מותניי ויד שנייה על הגב התחתון שלי.
״אז כן״ הוא חייך אלי והצמיד אותי אליו.
כרכתי את ידי סביב צווארו ונשמתי את הריח הממכר שלו.
הוא הניח את שפתיו הרכות על שלי והחל לנשק אותן בעדינות.
הרחקתי אותו ממני כדי לפתוח את הדלת.
תפסתי בידו ומשכתי אותו פנימה לתוך דירתי, סוגרת את הדלת מאחורינו.
״רגע,״ הוא עצר, מתנשף, את הנשיקה שלנו.
״מה?״ שאלתי מתפלאת.
״איפה חדר השינה שלך?״ הארי שאל ואני גלגלתי עיניים ומשכתי אותו לכיוון חדר השינה שלי וסגרתי מאחורינו את הדלת.
הוא החל לנשק אותי מחדש, הפעם קצת יותר אגרסיבי ממה שזה היה מקודם ואני חייכתי לעצמי.
הוא גרם לי להשען אחורה עד שנשכבתי על המיטה שלי. אני לא היחידה שהולכת להיות על המיטה הזו!
תפסתי בשיערו ומשכתי אותו בחוזקה אלי.
הוא מצא את הריצריץ של שמלה שלי ופתח אותה במהירות. פאק.
הוא התחיל להוריד את הכתפיות שלה ועבר לנשק אותי בצוואר. טוב, זה הולך להגמר מהר יותר ממה שחשבתי. {אני בוכהההההה}
הוא חייך לעצמו כשהוא ראה את ההשפעה שלו עלי.
אבל לא. אני לא אתן לו להיות מרוצה מעצמו. לא בגלל זה החלטתי לצאת איתו.
התחלתי לפתוח את הכפתורים בחולצה הלבנה הוא לבש, ואחרי כמה דקות אני הייתי עם הבגדים התחתוניים שלי בלבד והוא נשאר עם הגינס שלו. גם הם ירדו במהירות והוא כבר התעסק עם החזייה שלי.
שניות בודדות לפני שהוא הוריד לי אותה הטלפון שלי צלצל.
בהתחלה התעלמנו שנינו אבל כשהצלצול לא נפסק, ואותו אדם התקשר שוב ושוב, וויתרתי.
פלטתי קללה והרמתי את ראשי מהמיטה כדי לראות מי מתקשר אלי.
״לא..״ קפאתי ועזבתי את שיערו של הארי.
״קייטלין מתקשרת אליך״ הארי אמר ואני הבטתי בו מפוחדת.
״לא…״ לחשתי וכיסיתי את פיי עם ידי.
האם זה עוד סיוט שעומד לחזור על עצמו?

Another World:
זה שיר של דה וואמפס (להקה מושלמתת ♥~♥)
״זוז!!״ דחפתי את הארי ששכב מעלי והוא איבד שיווי משקל ונפל הצידה.
זינקתי מהמיטה לעבר הטלפון.
הבטתי, עדיין בבגדים התחתוניים שלי, בטלפון, מפוחדת מדי בכדי לענות.
״למה את לא עונה?״ הארי הביט בי מהמיטה, גבותיו מורמות בפליאה.
״אני..״ לא ידעתי מה לענות לו.
הוא צחק וקם מהמיטה.
״מה-״ התחלתי לדבר
הוא חטף את הטלפון שלי מהשידה ולחץ על הכפור הירוק.
״לא!!!״ צרחתי
״רוזלין?״ שמעתי את קולה בוקע מהמכשיר הארור
העפתי מבט עצבני לעבר הארי וחטפתי בכוח את הנייד שלי מידו.
״קייטלין״ עניתי, מנסה להשמע כמה שיותר נינוחה. כאילו היא לא הפריע להארי סטיילס לפתוח לי את החזייה.
״אז מה? מזיינת לקוחות?״ שמעתי את צחוקה המזלזל והתמלאתי בכעס.
איך היא מעיזה לקרוא לי זונה?!?
״לא ידעתי שאת מחפשת מחליפה״ ניסיתי לענות בטון הכי רגוע שהצלחתי להוציא ממני.
״אז מה? נסעת ללונדון כדי לחפש את המצחיק שאבד לך שם?״ היא המשיכה לירות. היא התקשרה מוכנה הא?
״אם את לא אומרת לי ברגע זה למה התקשרת אני מנתקת״ הזהרתי אותה.
וואו רוז איזו באד אס.
כל השיחה עמדתי קפואה במקומי מנסה כמה שפחות לנשום.
״אוי לא. רק לא זה! בבקשה רוזי-״
לחצתי במהירות על מקש הכיבוי וניתקתי את השיחה.
״כלבה מפגרת!״ קיללתי
״מי זו הייתה?״
״אומיגאד!״ צרחתי.
שכחתי שהארי בחדר! איך שכחתי?? הוא עומד בדיוק לידי!!
״כבר שכחת ממני?״ הוא שאל אותי מחייך.
לפני שהספקתי לענות לו הטלפון צלצל מחדש. מיהרתי לענות לו כדי לסיים עם זה כבר. כמו שאני מכירה, או הכרתי, את קייטלין היא לא תוותר בכזו קלות. והיא הוכיחה לי את זה פעם אחר פעם.
״אני נשבעת שאם עוד פעם אחת את מתקשרת אני-״
״אין צורך באיומים רוזי.״ היא צחקה ברשעות.
״אל תקראי לי ככה!״ התנפלתי עליה
״בכל מקרה, לא רציתי להתקשר. אמא הכריחה אותי״ ידעתי שהיא כרגע מביטה בזלזול על הציפורניים שלה, בודקת את הלק הזנותי החדש שלה.
״היא יכלה להתקשר בעצמה״ אמרתי מתוסכלת. תודה אמא!
״מסתבר שלא״ קייטלין פיהקה.
״קייטלין אני ממש שונאת לדבר איתך. את מוכנה כבר להגיד לי מה קרה כדי שאני אוכל לנתק ולהמשיך בחיים שלי?״ הנחתי את ידי על מצחי. אני מתייאשת מרגע לרגע.
״אפרופו חיים,״ היא התחילה מחדש ואני נאנחתי בקול רם.
״ראיתי שאת יוצאת עם הארי סטיילס״ ידעתי שהיא אוכלת את הלב על זה!!!
״מישהי עוקבת אחרי?״ חייכתי מהמחשבה שקייטלין קראה את הכתבה על שנינו. סופסוף אני בעמדת הכוח!
״בחיים לא. רק רציתי שתסדרי לי איתו דייט. את יודעת.. כשהוא יגלה מי את באמת ויוותר עליך. את יודעת בדיוק כמו-״
״כלבה!!״ איבדתי את זה לגמרי וצרחתי. זרקתי את הטלפון שלי על הרצפה לפני שהיא סיימה את המשפט
והארי זינק מהמיטה ותפס אותי.
הוא החזיק לי את הידיים והביט בי, היה לו מבט מבוהל. הוא… דואג לי? לא הוא בטח סתם נבהל מזה שזרקתי את הטלפון על הרצפה.
״מי זאת הייתה?״ הוא שאל אותי ברכות, מנסה להרגיע את שנינו.
״כן בטח. אני גם אספר לך״ גיחכתי
הוא גלגל עיניים ושיחרר לי את הידיים.
התכופפתי לרצפה ואספתי את הטלפון ועוד כמה חלקים שלו מהרצפה. המסך נשבר,אבל הטלפון עדיין מתפקד.
״היא מתקשרת שוב!! בבקשה תעשה שזה יפסק!!״ הייתי קרובה לדמעות. כשהבנתי שלהארי אין איך לעזור לי, לקחתי עוד נשימה אחת עמוקה ועניתי לטלפון ש ו ב.
״לפני שקטעת אותי בגסות, התחלתי לומר ש-״
״לא מעניין אותי מה התחלת לומר. תגידי לי עכשיו מה אמא רצתה שתגידי לי. עכשיו קייטלין אני לא פאקינג צוחקת״
״טוב״ היא סיננה בכעס
״נו?״ לחצתי עליה
״אהובך התעורר״ היא ניתקה.
קפאתי במקומי והטלפון החליק לי מהיד. עכשיו הוא בטח נשבר לגמרי, אבל זה לא מה שמעניין אותי כרגע.
צנחתי על המיטה וקברתי את ראשי בין ידיי.
היא עובדת עלי. אין מצב שהוא התעורר. לא חשבו שהוא יתעורר! נעמדתי והתחלתי ללכת בחדר.
כנראה שממש משעמם לה או שמישהו עצבן אותה והיא מוציאה את זה עלי.
עמדתי עם גבי להארי.
שנינו שתקנו ולא שמעתי כלום מלבד הנשימות של שנינו.
״בואי אלי..״ הארי אמר לי בשקט. איך הוא ידע שזה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו? מישהו שיחזיק אותי…
התקרבתי אליו והוא משך אותי לחיקו.
התיישבתי על הרגליים שלו והוא עבר ממצב שכיבה לישיבה.
נשענתי אחורה על החזה שלו והוא עטף את ידיו סביבי.
הנחתי את ראשי בשקע שבין הראש לצוואר שלו וחיבקתי את צווארו.
הוא ליטף את גבי בעדינות. אף אחד אפעם לא היה שם בשבילי באותה תקופה קשה. אף אחד לא הבין אותי, ואף אחד לא תמך או חיבק אותי ככה.
אני מתאפקת כלכך שלא לבכות..
״אני יודע שזה בטח לא הזמן המתאים, אבל את תוכלי לשים עליך משהו? את יושבת עלי לבושה בחזייה ותחתונים ואני לא חושב שאני אוכל להחזיק את עצמי יותר״ הארי חייך אלי ואני חייכתי אליו נבוכה מעט.
התכוונתי לקום ממנו והוא תפס את פרק כף ידי ומשך אותי בחזרה אליו.
״אני צוחק״ הוא חייך אלי
״נשמעת רציני״ חייכתי אליו חצי חיוך, מנסה לבלוע את הדמעות.
השתררה דממה והתחלתי להרגיש לא בנוח.
״הארי.. אני חושבת שכדאי שתלך״ עזבתי את ידו והשפלתי את מבטי. אני יודעת שזו לגמרי כפיות טובה מצידי אבל אני כל כך רוצה לבכות ולצרוח ואני פשוט לא מסוגלת שהוא פה. אני לא מסוגלת לחשוב בבהירות כשהוא פה.
״את מוכנה לספר לי לפחות מה קרה?״ הוא ניסה לתפוס את מבטי
״לא. פשוט… תלך״ קמתי ממנו. אוויר קר היכה בגבי וצמרמורת עברה בי.
״בבקשה?״ הארי קם מהמיטה גם הוא.
״לא. אני לא רוצה.. אני לא רוצה לפגוע בך״ הסטתי את ראשי הצידה.
״מה??״ הארי התבלבל.
״הארי. פשוט תלך. עכשיו. בבקשה״ דמעות מצטברות בזווית עיני, לא יודעת כמה זמן אני עוד אצליח להחזיק אותן.
״לא״ הוא התעקש.
דמעה אחת ברחה מעיני ונכנסתי לפאניקה.
הוא ראה אותי כרגע בוכה.
אין דבר יותר גרוע מזה.
הוא הביט בי בלי לומר מילה.
׳הוא בטח מתאפק לא לצחוק עליך׳ הקול מבפנים הדהד.
רצתי החוצה מחדרי
אם הוא לא יצא אני אצא.
הבטתי סביבי, מחפשת את המקום הבטוח ביותר להסתגר בו, והבחנתי בשירותים.
לפני שהארי הספיק לעצור אותי, נבלעתי בתוכם, טורקת מאחורי את הדלת. ניסיתי לנעול במהירות את הדלת אבל הידיים שלי רעדו והמפתח נפל ברעש לרצפה. שיט!
״רוז!!״ שמעתי את הארי קורא מבוהל
הדמעות התגברו וייבבתי.
המפתח המשיך ליפול לי מהיד שוב ושוב.. שמעתי את צעדיו המהירים מתקרבים לדלת.
הוא יספיק להוציא אותי מפה עוד לפני שאני אצליח לנעול את הדלת.
פלטתי צרחה ובעטתי בדלת, אני מאבדת את זה לגמרי.
הארי פתח את הדלת עם מבט מבוהל על פניו.
הוא בטח חשב שניסיתי להתאבד עם כל הרעש הזה.
״רוז!!״ הוא קרא וניסה לתפוס בידי
הסטתי במהירות את ראשי
כל הפרצוף שלי רטוב.
״רוז..״ הארי ניסה שוב
הקול השקט שלו הרגיע אותי מעט
הוא ניסה למשוך אותי בעדינות החוצה מהשירותים אבל ניסיתי להשען אחורה כדי שהוא לא יצליח.
״רוז..״ הוא ניסה כבר בפעם השלישית
למה הוא לא הולך לווילה הענקית הזו שלו ועוזב אותי בשקט?
״בואי רוז. רק נישן ביחד. בלי לדבר. בלי שאלות. כלום. אוקי?״ הרגשתי שהוא מחפש נואשות את מבטי, ולא הגבתי.
הוא שלח את ידו לכיוון לחיי והזיז את ראשי בחזרה אליו.
״את באה?״ הוא חייך אלי חצי חיוך, והמחשבה היחידה שעברה בראשי היא; למה, למה למה.
שתקתי. אני באמת לא יודעת מה לענות לו.
״קדימה. הולכים.״ הוא קבע ומשך אותי בחזרה לחדר השינה שלי.
הוא אחז במותני והצמיד אותי אליו. אני עדיין בחזייה ותחתונים. זה כל כך מביך.
״אח, רוזי רוזי… מה אני אמור לעשות לך הא?״ הוא חייך אלי ואני הבטתי הצידה מובכת.
הוא התיישב והושיב אותי עליו כמו מקודם.
״אני יודע שהבטחתי לך שלא נדבר, אבל-״
הנחתי את ידי על פיו לפני שהוא סיים את המשפט.
הוא נשך אותה בעדינות וחייך אלי שוב. איך אתה לא מתייאש? לא נמאס לך?
הנחתי את ראשי על כתפו והנחתי את זרועותי סביבו. הוא נשכב לאחור ועטף את זרועותיו סביבי בחזרה.
שכבתי על החזה שלו והרגשתי את ליבו פועם בחוזקה.
התכרבלתי עוד יותר בתוכו והוא החזיק אותי חזק יותר.
״אל תעזוב אותי לעולם״ לחשתי לילד המתולתל שהעלבתי לפני כמה חודשים בסופר.
״אני לא.״ שמעתי אותו לוחש לי בחזרה
עצמתי עיניים והכל התערפל.