Who are you? – פרק 8

"מרי את בסדר?" לואי רץ אחריה.
"כ..כ.." היא התחילה להגיד אבל נקטעה כשהקיאה לתוך האסלה.
"לאב את בסדר?" הוא שאל בדאגה. מרי נמרחה על הרצפה והתחילה לבכות.
"את יכולה להסביר לי מה קרה?" לואי שאל בייאוש.
"זה ג'ק… לפני ארבע וחצי שנים הוא…" היא התחילה לומר אך הדמעות חנקו אותה.
"מה הוא עשה לך???" הוא כווץ את אגרופיו.
היא לקחה נשימה עמוקה והתחילה להסביר: "כשהייתי בת 16 והוא היה בן 18 היינו חברים. יום אחד שישנתי אצלו הוא… התחיל להפשיט אותי ו… אז הוא עשה את זה איתי, בכוח. הוא אנס אותי." כל מילה שהיא אמרה הרתיחה את לואי עוד יותר עד שהוא התפוצץ.
"מה הוא חושב לעצמו?!?! ועוד אחרי זה לבוא לכאן?!" הוא זעם.
"ועכשיו אני מפחדת כי אז הוא חתם את השיחה כשאמר: 'אני עוד לא גמרתי איתך, אנחנו עוד נפגש.' " היא בכתה אל תוך החזה שלו.
"די נסיכה, הוא לא יעשה לך כלום. אני פה אתך." הוא נשק לה על המצח. "ועכשיו תשטפי פנים ונחזור לכולם."
בצעדים כבדים וצולעים מרי חזרה לשולחן כשהיא אוחזת בידו הגדולה של לואי. "מרי את בסדר? את נראית חיוורת…" לאוני הניחה את ידה על מצחה. "וואו! ילדה את רותחת!" היא נבהלה. "אולי עדיף שתחזרו הביתה ונפגש ביום אחר…" היא הציעה שראתה שמרי גם מסוחררת מעט.
ג'ק שלח למרי מבטים רצחניים. היא רצתה להראות לו שלא אכפת לה, שהיא אמיצה, שמה שהיה היה, שהמפגש אתו לא משפיע עליה מנטלית או פיזית, אך היא כשלה. ראייתה היטשטשה, קולות חדלו להישמע באוזניה, כל איבריה כאבו, והדבר האחרון שזכרה היה את לואי תופס בה רגע לפני שפגשה את הרצפה.

"מרי? תישארי איתי… מרי? מרי? את שומעת אותי? מרי הכל בסדר? אם את שומעת תגידי משהו, טוב?" היא רצתה להגיד לו ששום דבר לא בסדר, שהראש שלה מתפוצץ, שהיא מרגישה כאילו היא עוד רגע עומדת למות, אך שום מילה לא יצאה מפיה. זה כאילו שמשקולת כבדה שוכבת על גופה ולא נותנת לה לזוז או לדבר. "מרי? מרי? תישארי איתי! מרי תישארי בהכרה! מרי את שומעת אותי? מרי תעשי תנועה, תדברי, משהו!" היא לא רצתה להדאיג אותו, היא רצתה שהוא ידע שהיא שם אתו, אך היא לא הצליחה להוציא הגה. הוא אמר משהו, משהו בקשר ל-ללכת ול-להישאר בהכרה. להישאר בהכרה, היא צריכה להישאר בהכרה! איך היא עושה את זה? זה לא בשליטתה! היא ניסתה להגיד משהו, משהו כמו 'אני בסדר' או 'הכל טוב איתי', משהו שיראה לאדם שדיבר אתה שהוא לא צריך לדאוג. סוף סוף היא הצליחה לפתוח מעט את עיניה. היא ראתה תלתלים וכתום. "מי אתה?" היא שאלה בקול חרוך. "מרי? זה הארי. לואי הלך להביא אוכל, הוא כבר יחזור. להביא לך משהו בינתיים?" הוא הפציץ אותה בשטף של מילים. "מ…מים" היא מלמלה בקושי. "מים? אני רץ להביא לך מים! בינתיים תישארי כאן ואל תזוזי לשום מקום!" הוא אמר והתחיל לרוץ בשיא המהירות.
הארי הגיש לה כוס גדושה במים אך ידה רעדה וכל המים נשפכו על חולצתה הכתומה. הקרירות של המים רק הוסיפו לתחושתה הרעה וגרמו לה גם לרעוד מקור.
"אומייגאד את קופאת מקור! אני הולך להשיג לך בגדים יבשים…" הוא אמר ונעלם כלא היה.
"נסיכה שליייי!" לואי נכנס לפתע. מרי רצתה לענות לו אבל לא הצליחה. "זה בסדר לאב את לא צריכה לענות לי… הבאתי לך בגדים חמים מפרי, חברה של זאיין, כדי שאם תרצי תוכלי להחליף." הוא אמר והגיש לה שקית עם הבגדים האלו:
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=73695184
"תודה לואי" היא אמרה בקול צרוד שהפחיד אפילו אותה.
"אין בעיה לאב, כל מה שתרצי." הוא נשק אותה על המצח.