Who are you? – פרק 1

היה זה יום חורף מקפיא כשהיא פלסה את דרכה ברוח מלוות השלג שעפה לפניה. היא התרגשה, מאוד התרגשה, קילומטרים אחדים הפרידו בינה לבין היעד שלה. מרי הגיעה לאולפן הצילומים תשושה אך צמאה לעשייה, למשחק. כבר שנתיים שלמות היא מחכה ליום הזה והינה הוא הגיע. מרי הוציאה ביד רועדת את כרטיס העובד שנח בארנקה והראתה אותו לשומר שעמד בכניסה. "את יכולה להיכנס." הוא אשר ומרי פסעה בצעדים זהירים פנימה. מרי הוציאה את הטלפון שלה מהתיק והתקשרה לעמליה, המורה שלה למשחק שעבדה במקום. "עמליה?" לחשה לטלפון. "כן" בקע קול מין השפופרת. "היי, זאת מריאנה, הגעתי לאולפן." היא אמרה מצפה להנחיות. "אני כבר באה!" עמליה אמרה וניתקה את הטלפון. כעבור מספר שניות עמליה הגיעה לכניסת האולפן עם חיוך על שפתיה. "את נראית נהדר." האישה הרמה קיבלה את פניה. "תודה, גם את." מרי אמרה מבוישת. "אני אכיר לך את השחקנים האחרים." היא אמרה והובילה אותה עם ידה. הדמות שהיא שיחקה הייתה הדמות הראשית בספר "אלכס כותבת יומן". רוב השחקנים בסרט הם אנשי בידור מוכרים כמו קרלי ריי ג'פסן, סלינה גומז, נייל הורן, והאהוב עליה מכולם – לואי טומלינסון. שתי דמויות מוכרות עמדו מול עיניה. "מרי, תכירי אלו סלינה וקרלי, בנות תכירו זו מרי." עמליה הציגה אותן. "נעים להכיר" מרי אימצה לעצמה קול בטוח בעצמו ולחצה לבנות הנאות שעמדו מולה ידיים. "גם אותך." הבחורה עם העיניים הבהירות אמרה. "עוד חצי שעה יש הכרות ראשונית בין השחקנים אז כדאי שתלכו להתארגן." עמליה אמרה ועזבה את המקום. "איזו דמות את משחקת?" סלינה שאלה בדרכן לחדר ההלבשה. "את אלכס. ואתן?" היא ענתה ושאלה שאלה בחזרה. "אני את טוני וקרלי את שי, החברות הטובות ביותר של אלכס." סלינה אמרה וקרלי הנהנה בהסכמה. "פאק! שכחתי את הסמארטפון שלי על הדלפק בכניסה!" מרי צעקה והחלה לרוץ. היא רצה עד שרגלה הסתבכה עם חוט שיצא ממזוודה והיא נפלה. "את בסדר?" אמר קול של בחור בעל מבטא בריטי חזק. "אני חושבת שכן." היא אמרה ונעמדה מבלי להשתמש ביד שהושטה לה. "אני יכול לעזור לך?" הוא אמר שראה את המתח על הפנים שלה. "לא, ביי." מרי אמרה קצרות והמשיכה לרוץ לדלפק. למזלה הסמארטפון שלה חיכה לה בדיוק במקום בו היא השאירה אותו. "כל השחקנים נא להתייצב במבואת הכניסה." נשמע קול בקריזה של האולפן. אדם שמן נעמד במרכז המבואה שפניו אל מרי ושאר השחקנים. "כל אחד בתורו יעמוד כאן ויגיד את שמו, עיר מגורו, גילו והתפקיד שהוא משחק בסרט." הוא אמר בקול נמוך. הראשונה לעלות הייתה קרלי. "שלום קוראים לי קרלי ריי ג'ספן, אני גרה בהוליווד, אני בת 27 ואני משחקת את שי בסרט." היא אמרה בקול מלא ביטחון. "כולנו יודעים מי את קרלי!" לואי צעק. קרלי השיבה לו בחיוך וחזרה לשבת. אחריה היה תורה של מרי לעלות לבמה. "שלום, קוראים לי מריאנה אבל אתם יכולים לקרוא לי מרי, אני גרה בלונדון, אני בת 20 וחצי ואני משחקת את דמותה של אלכס." היא אמרה חוששת. "יש לך חבר?" נשמע קולו של נער בלונדיני. "ני! איפה הנימוסים שלך?" לואי אמר ודרך על רגלו. "לא…" מרי הסמיקה וחזרה לשבת. ואז נעמד במרכז המבואה אדם מוכר עם חיוך כובש. והוא כמובן, מי אם לא לואי? "שלום קוראים לי לואי, אני גר ב… זה משתנה חחח, אני בן 21, ואני משחק את ג'ון." הוא אמר והתפקע מצחוק. "מה אתה עושה בזמנך הפנוי?" נייל שאל צוחק. "מנצח אותך בפלסטיישן." הוא גחך וחזר לשבת. עוד כמה אנשים נעמדו, דברו והתיישבו. "נראה שנייל בעניין שלך." קרלי אמרה למרי אחרי זה מתפקעת מצחוק. "מי זה נייל?" מרי קמטה את מצחה. "נייל, הבלונדיני מוואן דיירקשן. את לא מכירה?" קרלי שאלה בלי טיפת התנשאות. "מכירה. פשוט לא זיהיתי אותו עם כובע הצמר." מרי ענתה נבוכה ובהתה ברצפה. "מחר מצלמים את הסצנה שלך עם נייל, כדאי שתתאמנו." עמליה אמרה בחטף והמשיכה ללכת. מרי המשיכה ללכת עד שראתה את נייל. "צריך להתאמן." מרי אמרה לנייל נשארת מקצועית. "תבואי לחדר שלי במלון היום בשמונה בערב." הוא קרץ לה והמשיך ללכת. בשמונה בדיוק מרי התייצבה בחדרם של לואי ונייל במלון הילטון. "היי מרי, מה שלומך?" לואי פתח לה את הדלת. "נייל פה?" היא שאלה סמוקה. "הוא הלך להביא אוכל מננדוס לשניכם." לואי השיב וסימן לה לשבת לידו. "אני צמחונית." מרי השיבה באדישות. "אויש" לואי אמר ושלח לעברה מבט מתנצל. "לא נורא, אני בכל מקרה לא רעבה." מרי שקרה. היא גוועה ברעב. "אז ספרי לי קצת על עצמך." לואי אמר ותלה בה עיניים שואלות. "אין כל כך מה לספר." היא השיבה בקצרה. "ובכל זאת…" הוא נסה לדובב אותה. "אני לומדת משחק מגיל צעיר, לפני שנתיים הלכתי לאודישן לסרט שבו נבחנתי לתפקיד האחות הקטנה של הגיבורה והבמאי אמר לי שאני לא מספיק דומה לשחקנית, אבל יש סרט שהוא עומד לביים עוד שנתיים והוא חושב שאני מתאימה. והנה אני כאן…" היא הרחיבה. "ועכשיו משהו שלא קשור למשחק…" הוא חייך אליה. "אני עברתי לפני 4 שנים ללונדון לגור ליד הבית של דודה שלי. כשהייתי בת 15 אבא שלי נפטר ולאמא שלי היה קשה לפרנס אותנו לבדה אז עברנו לכאן כי כאן דודה שלי עוזרת לנו. האח הגדול שלי, מייק, הוא בן 25 אז אפשר להגיד שהוא ממלא את דמות האב בבית, אבל אני עדיין מתגעגעת לאבא שלי מאוד כי היה ביננו קשר מיוחד, קשר חזק. יכולתי לספר לו הכל." היא החלה לבכות. "זה בסדר…" לואי חבק אותה. "לכי לשטוף את הפנים ותחזרי." הוא אמר לה וכוון אותה לשירותים. "רוצה תה?" הוא הציע לה שהיא חזרה. "כן, תודה." היא השיבה בביישנות. היא שתתה תה ונרגעה. "נפתחתי קצת יותר מדי…" היא אמרה סמוקה. "זה בסדר, צריך לפרוק קצת לפעמים." הוא אמר והדק את ידו על ידה. נייל נכנס לחדר ששקית אוכל גדושה בידו. "היי, הגעת כבר." הוא אמר כשהבחין בה וחבק אותה חיבוק ידידותי. "שנתחיל?" היא שאלה כאילו לא קרה כלום לפני שהוא הגיע.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

אני ממש מקווה שאהבתן ♥

אשמח לביקורת בונה …