?What To Do (עונה 2) פרק 5

-נקודת מבט אמבר-
״אני אקפיץ אותך הביתה״ מרטין לחש לי לאחר הראיון
״איזה בית?״ צחקתי
״שלי.. אני חייב לעבור איתך על התוכניות שלך..״
״אוקי״ צחקתי
~~~
״אז.. אממ.. מאוד התרשמתי מכישורי הריקוד שלך, וקבעתי לך כמה אודישנים, לתוכניות טלווזיה, ואם את רוצה גם לדגמן. אבל רק אם את רוצה.״
״זו שאלה?! ברור שאני רוצה!!״ התלהבתי
״אוקי… אז הנה האודישנים שלך לזמן הקרוב.. והנה לוח החזרות לקאמפ רוק… דמי המליצה לתת לך להצטרף.. היא אמרה שאת מתאימה לזה״ מרטין חייך אלי והושיט לי חבילת דפים.
״אם את צריכה עוד משהו תתקשרי״ הוא הוסיף וחייך אלי
״טוב.. אני צריכה ללכת..״ חייכתי אליו ומיהרתי להיפרד ממנו
"ביי אמבר…” הוא ליווה אותי עד הדלת
"ביי מרטין..” חיבקתי אותו והוא חיבק אותי בחזרה. החיבוק הזה היה קצת יותר ארוך ממה שחשבתי שהוא יהיה… התנתקנו לשנייה והבטנו אחד לשני בעיניים.
~~~
אוקי אז לא עזבתי. שוב התנשקנו. הפעם הוא לא התנצל על זה. הוא התכוון לזה.
"מצחיק שבדיוק היום סיכמנו שאין כלום בנינו" הוא צחק
"נא.. בקטנה" חייכתי אליו
"אמבר.. את ממש מוצאת חן בעיניי… אבל-”
"לא שוב. בבקשה לא שוב" מלמלתי בעצב
"אני הבוס שלך. לא יכול לקרות בנינו משהו.. אם מישהו יגלה על זה, אנחנו נצטרך להיפרד… לתמיד.” הוא הזיז אותי ממנו ונאנח בעצב
"לא מאמינה שזה קורה לי שוב..” ניסיתי להחזיק את הדמעות. הנחתי את כף ידי על מצחי.
"מה קורה לך שוב?”
"שאני מתאהבת בכל מי שאינלי סיכוי איתו. בכל מי שזה בחיים לא יעבוד" לא יכולתי להתאפק והתחלתי לבכות
"אני כלכך מצטער… אני מחבב אותך. באמת!”
"מצטערת. אנחנו נמשיך בחיים שלנו… לא יקרה בנינו כלום. אני מבטיחה לך. אני צריכה לזוז אז-”
"אני אלווה אותך!” הוא נעמד מהר
"לא!!” קראתי מהר
בבקשה לא.” ביקשתי ממנו
"אוקי. אני נשאר פה.” הוא התיישב בחזרה על הספה
נאנחתי ויצאתי מהר החוצה.
~~~לאחר תקופה~~~
למה אין שומדבר מעניין בטלוויזיה? לא הפסקתי לזפזפ מערוץ לערוץ.
עצרתי על ערוץ הרכילות. הראו שם מישהי עם הארי… הגברתי קצת את הווליום
"אז היום יצאו עוד תמונות של הארי עם הכתבת אמה טייסון….” הפסקתי לשמוע את המשך המשפט
בהיתי בתמונות שהוצגו על המסך מאיזה דייט שלהם… התעלמתי מהעובדה שהלב שלי נצבט.. ניסיתי לחשוב מאיפה היא מוכרת לי.. היא מוכרת לי כלכך… מאיפה לעזאזל?!? דפקתי על מצחי, אולי זה יעזור לי להיזכר… זה לא עזר -,-
“אמבררררררר” שמעתי את קולו של דילן וכיביתי במהירות את הטלוויזיה
“מה?” קראתי לו
“החברה שלך השתגעה”
“דילן תסתום!!!” עמדתי להרביץ לו
“אני רציני. היא במכון גמילה”
“מה?! דמי?! איך?! למה?!”
“היא חתכה את עצמה, והרביצה לאיזו רקדנית שלה. האמת? אחלה בחורה.”
“דילן אני אחנוק אותך. איפה היא עכשיו?!” תפסתי אותו בחוזקה
“אמרתי לך. מכון גמילה. באמת!! תראי בעצמך-”
“לא רוצה!!!” העפתי את הטלפון שלו ממני
רצתי מהר לחדרי וניסיתי להתקשר אליה. היא לא עונה. מה אני יכולה לעשות? להתקשר למרטין?
חייגתי את המספר שלו מהר וחיכיתי שהוא יענה לי
“אמבר! מה שלומ-”
“איפה דמי?!”
“היא… אמ… במצב לא כלכך טוב…”
“איפה היא?!”
“מכון גמילה… עברה עליה תקופה קשה.”
התיישבתי על המיטה והחזקתי את ראשי
"איזה? אני הולכת לבקר אותה"
“אמממ… אם את באה, היא ממש רצתה לפגוש מישהו בשם ניילר? משהו כזה..?”
“אני יודעת מיזה!!” קפצתי ומיהרתי לנתק
פאק. אינלי את המספר שלו. מאיפה אני אשיג את המספר שלו?
אני יודעת. לא. לא. לא.
אני צריכה להתקשר להארי. רק לו יש המספר שלו. אבל אני לא יכולה לדבר איתו!! אבל זה לדמי!!!
הראש התחיל לכאוב מהדילמה הזו. מה לעשות? להתקשר.. או.. לא להתקשר?
אני אתקשר! לא. אני לא. אני כן? אוח!! זרקתי את הטלפון שלי בחוזקה של המיטה.
הרמתי אותו בחזרה וחייגתי בידיים רועדות את המספר של הארי.