?What To Do (עונה 2) פרק 4

-נקודת מבט הארי-
״הארי!!! איפה אתה???״ זה האסמס המיליון שקיבלתי באותו הבוקר.
ניסיתי להמשיך לישון, ועד שנרדמתי צלצול הטלפון שלי העיר אותי מחדש.
״הלו?!?!״ עניתי בכעס
״הארי!! איפה אתה??? ישלנו ראיון עוד חצי שעה!!!!!״ לואי צעק לי מודאג לטלפון
״תחפה עלי. אני אגיע עוד מעט.״ נאנחתי ומיהרתי לנתק
הסתובבתי לצד השני במיטה.
הוא היה ריק. אני יכול להישבע שהייתה פה מישהי. ראשי איים להתפוצץ, האנגאובר מטומטם. קיללתי בכעס יורד מהמיטה. אספתי את הבוקסר שלי מהרצפה ולבשתי אותו. נכנסתי לשירותים ושטפתי פנים. הבטתי בעצמי במראה.
העיניים שלי היו אדומות והשיער שלי היה פרוע. נאנחתי כשנזכרתי באתמול. הייתי כזה אידיוט. מה חשבתי לעצמי שהבאתי מישהי הבייתה?? ואמבר.. אתמול.. כשהיא התנשקה עם אותו בחור….
הרכנתי את ראשי ועצמתי את עיניי.
אני מתגעגע אליה כלכך.. מה לא הייתה עושה כדי שהיא תהיה עכשיו לידי..
אוח!!! אני חייב לשכוח ממנה כבר!!! עברו כבר שנתיים!!! התעצבנתי. לעזאזל.
מה נסגר איתי?? דייי כבר אידיוט. תוציא אותה מהראש שלך!!!! היא לא שווה את זה. היא לא שווה כלום. יצאתי בכעס מהשירותים בועט בחולצה שלי שהייתה זרוקה על הרצפה. פתחתי את הארון והוצאתי משם חולצה לבנה מכופתרת וגינס. התלבשתי במהירות וירדתי למטה.
Best night ever!! ;) זה מה שהיה כתוב על הפתק שמצאתי במטבח.
הכנסתי אותו לכיסי ויצאתי מהבית.
-נקודת מבט אמבר-
״תיזהר אידיוט!!!״ צרחתי על איזה מפגר שכמעט שדרס אותי. הוא המשיך לחלוף על פני זורק ״מצטער״ וממשיך לנסוע.
איזו עיר משוגעת. אנשים הזויים…
״יש מצב שאת מגיעה אלי?״ קיבלתי אסמס ממרטין. הבנאדם רציני? אני בדרך הביתה ממנו!!
״אתה אמיתי?!״ סימסתי לו בחזרה
״אמבר אני מצטער.. תגידי איפה את ואני אבוא לקחת אותך… הם רוצים שתבואי איתי לראיון הזה..״ הוא התנצל
נתתי לו את הכתובת והתיישבתי על המדרכה, מחכה.
-נקודת מבט הארי-
״המודסט אמרו לי-״
״שילכו להזדיין״ קטעתי את לואי בכעס
״מה קרה לך?״
״לואי בבקשה ממך. אינלי מצב רוח. אל תחפור לי.״
״ואואו תתרחקו מהארי הוא במחזור!!״ לואי קרא
״בנים כמה שניות לשידור!״ הבמאי קרא והתיישבנו על הכיסאות
״וואי, אני כלכך מצטערת שאיחרתי..״ שמעתי קול מוכר והרמתי את מבטי.
אמה!! מאתמןל!!
״אמה!״ קראתי מופתע
״הארי..״ היא חייכה אלי והסמיקה
-שתיקה מביכה-
״3 שניות לשידור!!״ הבמאי קרא ואמה התיישבה במקום שלה לפנינו.
המשכתי לעשות לה עיניים במשך כל הראיון וראיתי שכל פעם שמבטינו הצטלבו היא הסמיקה והעבירה את מבטה ממני. ניסיתי לבלוע את החיוך שלי בכל פעם שהיא עשתה את זה.. זה כזה חמוד. כשהראיון נגמר היא קמה מהר ממקומה ונכנסה לחדר הלבשה שלה.
קמתי מהר ממקומי והתפרצתי לחדר הלבשה שלה
״יכולת לפחות לומר משהו לפני שעזבת.״ אמרתי והתיישבתי לידה
״אני יןדעת.. אני כלכך מצטערת..״
״זה בסדר. אני מבין״ חייכתי אליה
״אמממ.. אני מניח ש.. אממ.. תרצי לצאת מתישהוא?״ שאלתי אותה
״כן״ היא חייכה אלי
~~~
הרבה זמן לא חייכתי ככה. בשיא ההתלהבות הדלקתי את הרדיו
״ועכשיו איתנו, מרטין ג׳וניור ואמבר נייט!״ הגברתי את הרדיו
״אז.. הזוג הטרי של הוליווד״
״אנחנו לא זוג״ מרטין מיהר לומר
״כן. אנחנו בהחלט לא זוג. אנחנו רק ידידים טובים. והנשיקה הזו.. אממ.. ובכן לא היתה לה שום משמעות״ אמבר גם מיהרה לומר
נשיקה? מה? מתי? איך?
כבר לא הייתי קשוב לרדיו. הקול של אמבר החליש אותי מחדש.
כיביתי את הרדיו, והתקשרתי לאמה.
״מה את אומרת על היום בערב? אני אאסוף אותך ב8״
״נשמע נהדר. אני לא יכולה לחכות״ שמעתי אותה צוחקת
ניתקתי וחייכתי מחדש. אולי לשכוח את אמבר זה לא יהיה כזה קשה..